Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק - 86

מניפה את שערי מבעד לכתפי, מתהלכת במסדרון רחב הידיים אל עבר גרם המדרגות העצום, עקביי נוקשים על גבי רצפת השיש המבריקה, בגוונים בהירים, פתע, ידיים שריריות ומסיביות, מעוטרות וורידים בלתי נגמרים, מושכות אותי היישר אליהן, נשמתי נעתקת כאשר ראשי נח על חזהו המוצק, זעה באי נוחות נוכח הלחץ בין רגליי, "תתנהגי כמו ילדה פאקינג טובה ותזדכי ביותר אורגזמות מכמות הכוכבים שבשמיים" הבל פיו לוהט כמו אש רותחת ומכלה על עורי, חמימות אדירה וחסרת כול התחשבות מזדחלת אל בין רגליי וגורמת לי כמעט לגנוח, "ומה אם לא?" מעיזה להתגרות בו במצח נחושה ומלאה בהתרסה תוססת כרעל, הוא לופת את סנטרי ומכריח אותי להתבונן למעמקי עיניו המסחררות, לבה רותחת ומבעבעת שועטת בכל חלק וחלק בגופי, "אני מבין שאת מחבבת את העונשים שלי" קולו כשל מעמקי הים האפלולי, עמוק, מחוספס , גס ומעושן כל כך עד שניתן להריח את ריח האפר אשר נודף ממנו, "מה אוכל להגיד? מעולם לא תיפתי בכיליון עיניים לדבר מלבד העונשים המבורכים שלך" נימתי סרקסטית ומלאה בסלידה ערמומית, הוא מתמיד את גופי לשלו עד שהאיבר עשוי פלדה שברשותו נצמד לגבי התחתון, ידיו מטפסות ממותניי אל השדיים שלי, הוא לוחץ וגורם לי להוציא אנקה מבין שפתיי, אך לאחר רגע אני מניחה את ידיי על שלו ומורידה אותן מטה, מצקצקת בלשוני, "אמרתי. חד פעמי" רושפת, חזהו מטלטל כנגד ראשי כאשר הוא צוחק בגסות רוח, "ואני הצהרתי כי את ברשותי" קובע ללא ניד עפעף, טיפש מזויין. "אני לא ברשותך, אלוהים!, אני ברשות עצמי." משלבת את ידיי על חזי בזעף עז, "כאן בדיוק הטעות שלך פראית, יקירתי, את שייכת לי, בין ידיי. מסוחררת בריח שלי, את הטריטוריה שכבשתי." חושק את שיניו בנהמה, קולו נמלא רכושנות, "חוטף יקר ואידיוטי שלי, אני שייכת אך ורק לעצמי, תכניס זאת למעמקיי התודעה שלך" נושפת, יורדים לאיטו לאורכם של המדרגות הרבות, מסוגלת להבחין באנשים הרבים שמעטרים בברכה את השולחן הארוך, עיניהם של האורחים עולים ישירות אלינו, כמו חץ שפוגע במטרתו, חדור. 

האוויר בראוותיי נקטע, ראשי מסוחרר, כל כך הרבה פרצופים, לכל אחד ואחת מהאנשים האלו היה סיפור חיים אכזרי ביותר, וניתן להבחין בכך מבעד לעיניי המוות שלהם, כול שריטה ופציעה, מציגה כמה עברם לקח חלק משמעותי בחייהם, יתכן ואני מדמיינת, אליוט לוחץ על מותניי ומוביל אותי במורד המדרגות עד שאנו מגיעים היישר אל דפנותיהן, בולעת את רוקי בקושי רב, אליוט רוכן רק לרגע, בצורה שיכולה להיות כמחווה מתוקה, אך אין דבר מתוק בבחור שהוא, "אל תדאגי פראית" הוא לוחש , צלצול עדין שמהדהד באוזניי קוטע אותו. 

סדר הישיבה מופרד בין הנשים לגברים, בראש השולחן יושב אביו של החוטף שלי, לצידו- בראשית השולחן יושבת אימו של השובה שלי, ולאחריה תור ארוך של נשים מצידה של האמא, ואילו מצידו , מנגד לתור הנשים תור גברים, עיניי מתרחבות כאשר נוחתת עליי ההבנה שאאלץ לשבת לצידה של אחותו הקטנה של אליוט, נושכת את שפתיי, כמה מביך!, בושה אדירה סבכת בכלא צלעותיי, אני לא מוכנה לכך, כול האנשים מתבוננים בנו, הרשע זולג מהם כמו קרטיב ביום קיץ שמשי, פוסעים באיטיות אל עבר מקומותינו, אליוט מלווה אותי אל עבר המושב שליד אימו, נאנחת ידיו נשלחות קדימה, הוא מושך עבורי את הכיסא, חושקת את שיניי ומזעיפה את פניי, אני מסוגלת לעשות זאת לבד!!, הוא מזהיר אותי בעזרת מבטו המצמית, נושפת, מתיישבת בחינניות על גבי הכיסא, אליוט גורר אותו קדימה, נהדפת פנימה, לאחר שהוא מסיים, הוא פוסע אל עבר הכיסא שמולי, ליד אביו ועוד בחור בעל עיניים כחולות כקרח ושיער בגוון קרמל, הוא נראה מבוגר, בתחילת דנות הארבעים לחייו, מכווצת את גבותיי, מעניין מה סיפורו, ריח פירותיי ועדין מסתחרר בניחרי, מבחינה באחותו של החוטף שלי, יושבת לידי, ממש כמו נסיכה, אלוהים, היא כל כך יפה שאני חוששת כי אם רק אתבונן בה אחריב אותה, עיניה עמוקות וסוערות, שיערה כהה כפחם, תווי פניה מעודנים המתואמים בדיוק למידותיה של נסיכה ארורה, כובשת אנקת ייאוש, הקנאה נוטפת ממני, חלומי הרטוב הוא להיראות בדיוק כמותה.