Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 33

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

עיניי נותרות נעוצות באותו בחור צעיר שישב לידי בטיסה הראשונה הנה- למקסיקו, לפני הגבר גס הרוח שכעת ניצב מאחוריי, חום גופו הבלתי נסבל של החוטף שלי מצליף בגופי, חושקת את שיניי בזעם, לא מסובבת את גופי אליו, "לא לימדו אותך קצת נימוסים, כבוד וריחוק" את המילה האחרונה אני מדגישה על מנת שיבין את המסר, "מובן שלמדו, " הוא קרוב יותר מכפי שחשבתי, "אבל אני מתייחס כך לאנשים שמגיע להם הנימוס, ולא אנשים פרועים כמותך פראית" הבל פיו החם נושף על עורפי וגורם לשערותיי לסמור, לסתי כמעט יוצאת ממקומה מרוב זעם עז, "בן זונ-" הוא מניח את כפו החמה כמו לבה רותחת והכבדה כמו משקולת על כתפי, משתנקת, ומחזירה את מבטי אל הבחור שפגשתי בטיסה הנה כאילו הוא העוגן שלי, אולי הוא  זה שיוכל לעזור לי לברוח מהמשוגע חסר התקנה, החוטף שלי לופת את מותניי, מתפתלת באחיזת הברזל שלו בעודנו צועדים אל עבר שולחן, עיניי נותרות נעוצות באותו אדם , אך הא אינו שם לב אליי, יושב לבדו עם בחורה , עיניו התכולות מתגלגלות בעוד הבחורה בעלת השיער בגוון בלונד קש ממשיכה לדבר, השובה שלי רוכן קדימה ומצמצם את הפער המועט שעליו הייתי צריכה להודות, לעזאזל, "אז זה הטעם שלך פראית?" הוא מגחך בזלזול, קולו עמוק, גס, נרעדת ונושפת אוויר מראותיי, "ומה אם כן?, זה מציק לך?" אני כובשת חיוך עצום, לגרום לו לקנא, וגם לנסות להתחמק ממנו, נשמע כמו שילוב מצוין, הוא מכחכח בגרונו, מפנה את ראשי מעלה, על מנת להתבונן בקנאה נוצצת התווי פניו, אך כנראה שהוא באמת יותר קרוב משחשבתי, משום ששפתיו באותו גוון עז כל כך קרובות לעיניי, משפילה את ראשי, הוא עוצר את גופנו כאשר אני מבחינה בשולחן מבודד בצד המערבי של חדר האוכל רחב הידיים, החוטף שלי מתקדם ועוקף אותי, מושך עבורי כיסא ומאפשר לי לשבת , אני מגחכת, "אילו לא הייתי יודעת שאתה כל כך גס רוח הייתי חושבת שאתה ג'נטלמן-" הודפת את משפטי, לעזאזל, אני לא אמורה להחמיא למזדיין, חיוך צדדי שמגיע רק לעיניי מתנוסס על פניו המסותתת, "בכל פעם מחדש את מפילה את עצמך, פראית" הוא נוחר בבוז, מגלגלת את עיניי ומתבוננת בגופו רחב הממדים מתיישב על הכיסא אשר חורק תחת משקל גופו, "נו סטוקר, לא ענית לי, אתה מקנא?" אני מרימה גבה ומתבוננת בצורה בה הוא יושב בנינוחות על הכיסא, הוא משלב את ידיו על חזהו ומצהיר את עיניו, היער השורר בעיניו בוער מרוב תחושות כבושות, הוא מלקק את שפתיו, העגיל אשר תלוי על לשונו נוצץ מקרני השמש הקופחת, מתרווח בכיסא, "אני לא מקנא," גוון קולו עמוק, גס, אפלולי, מצמרר, מתבוננת בעיניו הבוערות, "את השבויה שלי. וכעת את ברשותי. נתונה לשליטתי." הוא אומר בכוחניות, כזו שהופכת את הבטן, מצהירה את עיניי היישר אליו,  "אז אם עכשיו אלך לנשק אותו, איך בדיוק תרגיש?" מעבירה את מבטי אל הבחור החביב שישב לידי במטוס, ראשו שמוט אחורנית בזמן שחברתו לשולחן מדברת, "אני לא ארגיש דבר. אני לא מרגיש כלום." הוא מעיף מבט אל החלון, שם חופי אקפולקו מתנוססים, "מעניין...מה דעתך שננסה זאת בפועל?" אני מחייכת בצורה מסוכנת, מעוניינת למתוח את קו הבלתי גמיש, עיניו חוזרות במן מכה, סחרור טורנדו קטלני, ביער סבוך בעל עצים עם צמרות גבוהות, זיקים נוצצים בניצוצות כסופים, הוא מלקק את שפתיו בשנית, "נראה אותך" נימת קולו מתריסה ומזלזלת, מה שגורם לדחף שלי לעשות זאת לגבור, "אתה בהחלט הולך לראות זאת" מזדקפת על כפכפי האצבע שלי ומתרוצצת במהירות, מעיפה את מבטי אחורנית, פוגשת בעיניו הסוערות והעזות של החוטף שלי, רגליי נוקשות על רצפת הקרמיקה, זו הזדמנות נוספת לברוח, ביום אחד, שתיים במכה, כובשת חיוך ורצה היישר אל השולחן של הבחור שעוד יוכל להציל אותי, לאפשר לי לברוח מהטירוף, נעצרת  מול השולחן, "תומר?" שאלתי גורמת לשני האנשים שמסביב השולחן להרים את מבטם, הבחורה בעלת השיער בלונד קש מזעיפה את פניה אך לא אומרת מילה, ואילו הבחור שישב על ידי בטיסה נראה כמעט אסיר תודה, "אפריל?" הוא שואל ראשו מרומם בעוד חיוך מזדחל אל פניו, "מה קורה?" חיוכו שובה לבבות אך לא מטריף את ליבי, "אני יכולה לדבר איתך לרגע?" אני שואלת ועיניי פוזלות אל עבר חברתו הזועפת, אך מהנהנת, ומשלבת את זרועותיה הצנומות על חזה, מתבוננת בנו, רגשות אשם מכים בי, אך במלחמה צריך להקריב וכנראה היא הראשונה להקרבה. אותם מילים ארורות נשמעות במוחי, הן כמו מן וירוס מדבק שבכל פעם כובש פצע פתוח, מגעילה, מכוערת, שמנה, באותו שטף בלתי פוסק, נלחמת בהן, אך אותה חולשה עקב כך לא הכנסתי כבר זמן מה לגופי אוכל כראוי משפיעה עליי, לעזאזל. מנענעת את ראשי ומתנגדת לאותם הקולות הארורים בראשי, עיניי מופנות אל הבחור החביב בעל הבלורית הכהה, "אני מצטערת" אני לוחשת כאשר אנו קרובים זה לזו, ידיי לופתות במהירות את לסתו, עולה על קצות אצבעותיי, מקרבת בין שפתינו, וכאשר אני כבר מסוגלת לחוש ברכות החמימה של שפתיו הענוגות הוא נהדף אחורנית בפראיות אכזרית, מתבוננת פעורת עיניים בחוטף שלי שכעת גוהר מעליו ומכה אותו ללא רחמים, מצמצמת את עיניי בחוסר אהדה מוחלט, אך לא נרתעת, מנענעת את ראשי, מתעשתת על עצמי ומתקרבת אל האזור, מקיפים את השניים חבורה של אנשים מחדר האוכל, אבל שלל אנשים נוספים בעלי קעקועים ועיניים קשוחות, משלבים את ידיהם על חזם ולא מאפשרים לאף אחד גישה, שומעת את יללותיה של חברתו לשולחן של תומר, נדחפת בין האנשים והודפת אותם, מתבוננת בפה פעור ועיניים שכמעט יוצאות ממקומן באיימה מוחלטת, אגרוף הברזל של השובה שלי מנפץ את פניו החמימות של הבחור הנחמד מטיסתי, מרגישה כאילו כל אגרוף נוסף פוגע גם בי, צבע בורדו מעטר את רצפת הקרמיקה, דם מעולם לא הרתיע אותי, אבל לראות אדם מכה בכזאת גסות אדם אחר, זה נורא צורב, "תפסיק!" אני זועקת ומנסה לעקוף, ה'קהל' שסביבנו מריעה כאילו צופה בהצגה הטובה ביותר בכל הזמנים, הוא ממשיך להכות את הבחור החביב עד זוב דם, בטני מתהפכת , יד כוחנית וחזקה אשר מעוטרת בקעקועים לופתת את פרק כף ידי כאשר אני מנסה להתקרב אל הזירה, "מה לעזאזל-" הוא מרחיק אותי מהקרב, "תעזוב אותי" אני זועקת ומתפתלת באחיזתו, "את לא אמורה להתערב niña" חושקת את שיניי ומצהירה את עיניי, "תשחרר" אני זועמת, הוא מגחך, ולא משחרר את הלפיתה, קול עמוק כמו מצולות הים בוקע מגרונו של החוטף שלי בעודו מכה את הבחור החביב, "תעזוב אותה" הוא נובח לעבר אותו בחור שעוזב את כף ידיי, מתרומם כאשר ידיו הכוחנית לופתות את צווארון חולצתו , כל פניו נראות בגוון סגול כהה, המראה לא מרתיע אך העובדה שאדם שאיתו אני שוהה כבר זמן מה עשה זאת הופך את קרביי, אגרוף פלדה נוסף משתלח אל פניו, אני מתרוצצת במהירות , נעצרת מאחורי גבו הענק מושכת את חולצת הטריקו שהייתה פני זמן מה לבנה, "תפסיק!!!, תעצור מיד!!!" אני זועקת מאחורי גבו, כנראה שזה עוזר משום שאותו אגרוף נעצר בדרכו, הבחור החביב נוחת על הרצפה בקול מרסק, אני נושפת, ידי היא כמו מן מגע קסם, פניי מבזיקות בזעף עז וחומרה, "אתה לא פאקינג שפוי" אני נושמת עמוק, האדרנלין עוד זורם בגופי, דם חלקלק נוזל מאפו, הוא מחייך כמו מטורף, מנגב את נוזל חייו בעזרת גב כף ידו, ההמולה ששררה סביבנו כעת מתרחקת, "זה מפתיע שאינך שמת לב לכך עד עכשיו פראית."
----------
הפרק של היוםםםםם
פרק מטורףףףףףףף, אמלהלנלה, אני פשוט נהנית מהדרך שבה אפריל מותחת את הגבולות שלהה, ואם שאלתן את עצמכן מיהו תומר, אז בין הפרקים הראשונים תוכלו למצוא אותווו:))
מה דעתכן על הפרק??, מה הכי אהבתןן??, אני פשוט מתרגשת מהתגובות של השניים הם כמו פצצה מתקתקת:))!!!
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא!, אהבת בכמויות ומעריכה ברמות עינבר:)))