Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק38-אליוט/אפריל

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷
אליוט

עיניי עוברות לאורך גופה מלא הקימורים במן רעב עמוק, כמו סופה קטלנית ומטלטלת, שפתיי נכלאות בכלא שיניי, לועס את העסיסיות בנמרצות, גופה הנשי נעטף בבד צמוד שמאפשר לי להבחין בכל שארצה, חושק את שיניי מהמחשבה שאנשים נוספים יזכו להבחין גם הם ביופייה עוצר הנשימה, היא משלבת את ידיה על חזה ומנסה בכל יכולתה להסתיר את עצמה מפניי, מתרומם ומכניס את הטלפון אל אחד מכיסיי, מתבונן בה כאחוז דיבוק, "תורידי את הידיים" אני מורה , היא מזעיפה את פניה ומנענעת את ראשה, נאנח לאחר מלחמת עיניים מהירה, "לפחות תוכלי לעשות לי סיבוב קטן" שפתיי מתעקלות כלפיי מעלה בחיוך שטני, היא מרימה גבה ונועצת בי מבט שגורם לליבי לקפץ במעט, "למה?, כדאי שתוכל להתבונן בישבן הלוהט שלי?" היא מעקלת את שפתיה בשעשוע, ואילו חיוכי רק מתרחב וגדל בפניי, "בדיוק" מלקק את שפתיי וגומע את דמותה היפה בעיניי, באופן מפתיע היא מסתחררת על קצות אצבעותיה אך ידיה לא נשמטות מטה בכל תנודה שהיא עושה, מרגיש לאורך גופי עקצוצים מבעירים שמלהיטים אותי עוד יותר, בולע את רוקי ונמנע מכל רגש ארור אשר תוקף אותי, אני שונא אותה, היא האויבת הכי גדולה שלי. לעולם לא אוכל לקיים שום פנטזיה מזויינת שבראשי המלוכלך, חושק את שיניי, ועוצם רק לרגע את עיניי, "אני מחליפה את השמלה" היא מודיעה לאחר כמה דקות של שקט עם מתיחות ששררה ביננו, שתי נפשות בוערות שלא תכלנה להיפגש לעולם. לעזאזל. אינני יודע במדויק את הסיבה שלשמה אפשרתי לבחורה הפראית לבוא הנה לקנות בגדים, זה כאילו רציתי באזור התחתון והעמוק ביותר בליבי אני כמהה לגרום לשפתיה הענוגות להיקרע מרוב חיוך עצום ושובה לבבות, "את רוצה שאעזור לך?" מרים את גבותיי בשובבות, היא מנענעת את ראשה שפתיה נכלאות רק לרגע בכלא שיניה ומשתחררות, "ושתוכל לראות מקרוב יותר את הישבן הלוהט שלי?, לא יקרה סטוקר." היא סוגרת אחריה את הווילון אני סב על עקבותיי ומניח לגופי לקרוס על הכורסה שבקושי מכילה את גופי, מוציא את הטלפון מכיסי , מתבונן בהודעותיו המתנוססות של קונור, על כל מידע נוסף על סוחרי הסמים הארורים, המודיעין שלו מראה לי שכל חשדותיי הן נכונות ואפריל היא בהחלט סוחרת סמים שמסתווה בצורה הטובה ביותר, אך לא מעיניי, עיניי טורף. חיית פרא ארורה. נושך את שפתיי, זה בדיוק מה שאני. לעזאזל.
לפי המידע שקונור הצליח לאתר , מראה במדויק את שני הבחורים שיהיה עליי לתפוס , לכלוא ולענות ללא רחמים. הראשון, פותח את הקובץ אשר נשלח אליי, גבר מחוסר שיער בעל קעקועים לאורך זרועותיו הרחבות, עיניו בהירות, מובן שהוא קשור אל האחווה האירית, עיניו מודיעות על כך כמו שמחר השמש הולכת לזרוח, כובש גיחוך אדיר, ועובר לקובץ הבא, התמונה מקפצת לעיניי, משום מה תחושה ארורה מזדחלת תחת עורי שמה אמצע שם דבר מה שאינו ימצא חן בעיניי, עוצם לרגע את עיניי, מחפש אחר נחמה והתמונה הבאה לא תהיה של הבחורה הפראית, בולע את רוקי בחשש אדיר שלופת את ליבי, לעזאזל, למה הפכתי?. אני שונא אותה, שונא אותה בכל ליבי. בכל נשימה שבוקעת מראותיי, בכל מבט קטן שהיא מגניבה לעברי, מעמיק את נשיכת שפתיי ופוקח את עיניי בלב מלא חששות עמוקות, נאנח בהקלה עמוקה כאשר פניה המיוחדות הן אינן בתמונה שבטלפון, מוציא נשיפה רוטטת נוספת מראותי, מתבונן באדם הברונטי עיניו כהות יחד עם בלורית השיער הכהה עיניו מלוכסנות במעט אפו מעוקל כלפיי מטה , עצמות לחייו גבוהות שפתיו מעובות, מתעכב רק לרגע על עיניו ומופתע מהעובדה שבחרו דווקא בחור עם עיניים מלוכסנות, האחווה האירית רואה בגזע הלבן כעליון, הם גזענים ואנטישמים בצורה מזעזעת , וזו בהחלט אחת מבין שלל הסיבות הרבות שאבי קירר את היחסים ביננו לבין האחווה האירית, משום שדעתם שונה מההיגיון של אבי, בעוד אנו יהודים לא מסוגלים לאפשר לבני הברית שלנו להיות כנגדנו. לכן אני מופתע שהם בחרו דווקא בבחור בעל עיניים מלוכסנות , אך כנראה הוא נבחר משום שאין להם שום בעיה לשלוח אותו היישר אל גוב האריות, להעלים כל זכר אליו. שלחו אותו לידיי. על מנת שאהרוס אותו עד שד עצמותיו, אתענג על כל רגע  . יוצא מקובץ התמונה של אותו בחור, אגודלי גולש על מסך הטלפון, לוחץ על הקישור הנוסף, נושם עמוק, עד שראוותיי כמעט מתפוצצות. מרים את מבטי מעלה ומסתכל עוד רגע נוסף על תקרת הגבס, ממנה משתרכות מנורות שנהב, מאז חשדותיי בערה בתוכי מן ספקנות על כך שהיא אינה הבחורה שעליי לחפש, שהיא אינה האויבת האמיתית שעליי למצוא, אמנם חוצפתה מעידה על לוחמניות שמתאימה לכל שחקנית מהאחווה האירית אבל בכל זאת עיניה הנוצצות בדרך כלל בהקו בנימה אחרת, כאילו היא נלחמת נגד כול העולם ומחזיקה אותו על כף ידה, עיניה זהרו בלוחמניות, הוארו במן הערכה לכל. נושם עוד נשימה עמוקה ומאפשר לעורפי להתרופף על מנת שפגוש בתמונתה של הבחורה הלוחמנית בטלפון ואבין לחלוטין שזוהי האויבת שלי ושעליי להרוג אותה באכזריות, התחושה מערפלת בבטני, מנענע את ראשי ונושך בחוזקה את שפתיי, הגיע הזמן שאגלה את האמת מאחורי הדבר.

אפריל

שולפת מתוך ערמת השמלות העצומה שמלת סאטן בגוון בורדו סמיך, היא רופפת אך נראית בכל זאת צמודה, כזו שתדבק לקימוריי מעוררי הסלידה ותבליט אותם, מנענעת את ראשי ונלחמת בדמעות הארורות שמאיימות לכבוש את תחושותיי. בעודי במן סערת רגשות פנימית ועמוקה, משום שאותו אדם ארור שלקח אותי וכלא אותי, חטף אותי, עינה אותי, מתנהג כאילו אני דבר ערך יקר, לא מאפשר לי ללכת, אני שונאת אותו מעומק ליבי אבל סקרנותי רק גוברת , מהי הסיבה לחטיפה שלי, זו שאלה שבערה בראשי במשך כול השבועות האחרונים ששהיתי בחברתו, אך בכל פעם שניסיתי, הוא הביט בי באותו מבט מחריף והצהיר בפניי שאני יודעת במדויק מהי הסיבה לעינויי הארור שאני נאלצת לעבור. חושקת את שיניי, לובשת מעל גופי את השמלה, שבדיוק כמו שחשתי, נצמדת לכל קימור בגופי ומבליטה אותו , איך אדם בכלל מסוגל להתבונן בי כך, רק על אותה עצם מחשבה אני מרגישה בחילה עמוקה מחלחלת בגופי ואת הדחף העז להקיא את כול אשר נכנס לקיבתי, עוצמת את עיניי בחוזקה ומתרחקת מהמראה הארורה אשר משקפת לפני אותי. מצמצת את עיניי ובעל כורחי מכריחה את עיניי להיפקח, מתבוננת בכל קימור נעטפת ונחרדת מהצורה בה הבטן שלי מבצבצת ובולטת. מעולם לא אהבי את הדרך בה בטני נראית עגלגלה, זה גרם לחרדה ולסלידה כה עמוקה שבגללה מאז ומעולם העדפתי ללבוש רק בגדים אשר יסתירו את קימוריי מעיניי כל אותם אנשים ארורים שבוחנים את גופי ומעירים את אותן הערות שפוגעות בביטחוני עוד יותר. נוגסת לעומק בשפתיי, מסדרת את השמלה שתשב בצורה הטובה ביותר, פותחת את הווילון, פניו המסותתות מופנות כלפיי מעלה, בידיו הוא אוחז את הטלפון שלו, כאילו חושש שמן המלבן הדק יצא שד ויכשף אותו, "סיימתי" אני אומרת, קולי חלש עד כדי שבקושי ניתן לשמוע, הוא מרכין את ראשו אליי וסוגר את הטלפון, עיניו בוחנות אותי, גומעות כול חלק בגופי, עיניי היער שלו כל כך להטות שהן גורמות לבערה לאורך גופי, כובשת רעד ושומרת על ארשת פנים שלא חושפת דבר, על מנת שלא יבחין הכך שמבטו משפיע עליי, מניחה את ידי על מותניי ומזדקפת, למזלי, בד הסאטן מעוצב כך שבקושי ניתן לראות את פטמותיי מבעד לשמלה כך שאין סיבה לדאוג-,"פאק." קולו הוא כמו הד, מתמשך בסמיכות, חורצת את האוויר שביננו לשניים, שיניו ננעצות באגרפו, מעבירה את מבטי בידיו מלאות הורידים אשר מעטרים את ידו בשבילים ארוכים, ידו מתמתחת בעוד שריריו נעים יחד עם כל תנועה, הוא צועד הלוך ושוב, עיניו לא יורדת מגופי, מזעיפה את פניי, "אני מבינה שלא התחברת לסגנון" ממלמלת תחת אפי וסבה על עקבותיי לחזור בחזרה אל תא ההלבשה, "תעצרי במקומך. מיד" הוא מצווה טון קולו אגרסיבי ועמוק כל כך שאני מרגישה שאני טובעת במצולותיו, "מי אתה לעזאזל?" אני מותחת את שיערותיי, אותם הבקבוקים קופצים בקלילות על כתפיי, הוא מתקרב אליי ומחייך, "כבר הסברתי פראית. הסיוט הכי גדול שלך." חיוכו מתרחב בקטלניות, גרוני מתייבש כמו מדבר, ללא טיפת מים נוספת, הא גוהר מעל גופי, עיניו בוהקות מרוב עוצמה, הוא מחליק את ידו על מותניי, "בורדו זה הצבע שלך. והשמלה יושבת על גופך בצורה כמעט מושלמת" הוא מסלסל את שיערותיי באצבעו ודוחק בגופנו להיכנס פנימה אל תא המדידה יחדיו, חושקת את שיניי ומעלה את דמותו בכל יכולתי בלהבות , "למה רק כמעט מושלם?" אני שואלת בעלבון מזויף, אלוהים אדירים, החיוך שעל פניו נראה כה סוכן, כמו לנפנף בבד אדום לנגד שור אכזר, למעשה זה בדיוק כך, "משום שהידיים שלי חסרות על המותניים שלך" הוא אומר וכורך את ידיו סביב מותניי מקרב אותי אל החום הקורן מגופו המסיבי, מרגישה את כל חושיי זועקים לי להתרחק ממנו, אך אני נותרת קפוא למקומי כאשר האפטרשייב שלו צונן ומסתחרר באפי, חום עצום מציף אותי, הוא רוכן קדימה, שפתיו מרפרפות על הלחי שלי, נושכת את שפתיי, "אני לא זקוקה לידיים שלך" מודיעה למזדיין ומשלבת בהתרסה את ידיי על חזי, שפתיו הבשרניות עוברות על עצם הלחי שלי, "אני יודע" הוא אומר אך ידיו נותרות מקובעות למקומן, "ראיתי אותך פראית, הדרך שבה ידיך נגעו באיברך הפועם, היה כמו ממתק לעיניים," הבל פיו החמים מרקד באזור הרגיש שבעורפי, כובשת רעד, "אני שמחה שנהנית מהמופע" אני ממלמלת בשעשוע, נימת קולי סרקסטית , "אני בטוח שאם אני הייתי טועם וזולל את האיבר שלך לתוך שפתיי ההוא יהיה אפילו יותר מתוק" קולו גס ועמוק, האוויר בראותי נסוג יחד עם הצבע מפניי, ידיו מקרבות אותי יותר אל גוף הפלדה הקשיח שלו, "אני רוצה לקנות עבורך כזו שמלה בכל צבע אפשרי." הוא אומר כאפו הרותחת עולה במעלה פלג גופי העליון, "שאוכל בכל יום לקרוע ולתלוש מגופך את השמלה בצבע אחר" נשימתי נעתקת בכל רגע נוסף, "זה מרגיש כאילו את עושה הכול כדאי להתגרות בי, החוצפה, הלוחמנות, ההתרסה הבלתי נגמרת" הוא נושף ומצמרר את גופי, שפתיו שקועות בלחי שלי, העסיסיות מרעידה אותי בחוזקה, החיפוש אחר המרחק, כאילו הלב המזויין שלי לא מאפשר זאת, ריחו הרענן והמעושן מכה באפי ללא רחמים. מתעלמת ממילותיו האחרונות, "זו הבטחה?" אני שואלת וממשיכה להתגרות בו, כמו בקשתו, "כל מילה שיוצאת משפתיי היא כמו ברזל. את יכולה לנסות לברוח, אבל לעולם לא תוכלי להיפטר ממני פראית. לעולם לא."
-------------
הפרק של היוםםםםםםםםם
לפני הכל.....איך נושמים בעצם!!???!?!?!?!?!?!?!?!?!? אני לא מסוגללתתתת
מה דעתכן על הפרק????, מה הכי אהבתן???, אני הכי אהבתי את החלק האחרון כל תשובה  וצווי שאליוט אומר אני אומרת תודה. אמלהלהלהלההלהלננ, אני הרגשתי איך אני עולה בלהבות במהלך הכתיבה!
כנראה שמשומקום הגיע דחף עז לכתוב פרקים יותר ארוכים אז תהנו כל עוד זה נמשך:)3>
(מתנצלת על השעה שבה הפרק עלה:)
מקווה שנהנתן ועליתן יחד איתי בלהבות חמימות,לוהטות, רותחות (כמו לבה מבעבעת;) נפגש בפרק !, אוהבת בכמויות אדירות עינבר;)))))))