Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק-32

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

מתבוננת בגבו העצום, שרירו אשר נמתחים מתחת לחולצת הטריקו הלבנה שלבש, מה שגורם לעור הברונזה שלו לנצוץ, ראשי פועם, סחרור בוער בגופי, בעוד חוסר נוחות אדיר מקפיא אותי עד שד עצמותיי, מניחה את ידיי על בטני באותה מגננה תמידית, העילפון שיתק אותי בכאב, מתיישבת על מיטת האפריון, "ולמה זכיתי לבוא איתך למועדון סטוקר?" אני שואלת בחשדנות, כבר שבועיים לכל היותר אני שוהה באותו החדר יום וליל שהתהפכו, כבר שבועיים כה ארוכים אני משתעממת ומטפסת על קירות החדר מרוב חוסר מעש, ללא הטלפון וספריי האהובים אני מרגישה בודדה, כמו בדרך כלל, מנענעת את ראשי וכובשת את מחשבותיי, האומנם, זה מאוד מחשיד העובדה שהשובה היקר שלי מחליט ביום בהיר אחד, שטוף שמש להוציא אותי מחדרי ועוד היישר למועדון לילה , בולעת את רוקי, מתבוננת באורך גופו, אלוהים אדירים, הגובה העצום שלו , ראשי בקושי מגיע אל חזהו המוצק, אך זה הגיוני לבחורה שהיא מטר חמישים וארבע. מלקקת את שפתיי שיערקו האפלולי כליל קיץ סמיך נראה עד כדי גוון פחמי, אשר אסוף לפקעת על ראשו, הוא מסובב את גופו המסיבי לכיווני, ליבי עוצר פעימה למראה עיניו, ירוק עז כל כך, כמו סופה קטלנית מכלה ומרטיטה, הניצוצות הכסופים מבעירים את עיניו העזות לחלוטין, הנוף הוא כמו לצפות ביער סבוך בעל זיקים כסופים, "שנינו הפסדנו פראית. אני נאלץ לגרור אותך איתי למועדון על מנת שאוכל להיות בטוח שלא תתחמקי ממני, משום שאת תחמנית קטנה ופרועה," אני נושכת את שפתיי, כובשת את החוסר אאהדה שנח על לשוני וכמעט פרץ מפי, "עכשיו, לפני שהשאלות המטופשות שלך יזכו אותך בעונש נוסף תלבשי את זה" בידו חולצת טריקו שחורה, הוא זורק אותה לידיי, אך אני מפספסת בסנטימטר, "מהירות זה שם המשחק" הוא ממלמל כאשר חיוך מצומצם כובש את שפתיו, אני מצהירה את עיניי ומעלה את דמותו השחצנית גסת הרוח בלהבות חמימות שמסוגלת לשרוף כל אחד,   "חשבתי ששם המשחק שה איך להיות שמוק מזויין" אני ממלמלת תחת אפי וממשיכה לצרוב אותו בעזרת עיניי, הוא מניח בגיחוך יד על ליבו בעוד הבעת עלבון מתנוססת על פניו, כובשת גיחוך, "אוי נו באמת אידיוט, אתה יודע שאני צודקת," חיוכי אינו מגיע לעיניי, "את צודקת בהחלט" הוא מהנהן בכובד ראש, מגלגלת את עיניי ומחזיקה בחולצה, ,"אין לך אולי בגד אחר?" אני שואלת ומכווצת את גבותיי, "לא." הוא מתבונן בי, עיניו סוערות, אך מכת הניצוצות הכסופים, שילוב של חמימות לוהטת וקור מקפיא, משלבת את ידיי על חזי בהתרסה, "אז אני מעדיפה לא ללבוש את זה בכלל" אני אומרת , נימת קולי חצופה, "גם אני מעדיף שתהיה עירומה" עיניו הסוערות מאפילות בין משהו אכזרי ואפל בעל עומק שמעתיק את נשימתי, "אתה יכול להעדיף זאת." אני מגחכת במן זלזול, "זה ממש לא יקרה" חיוכו עצום , מפחיד, מסוכן, "אנחנו עוד נראה לגבי זה פראית" נלחמת בדחף העז להשפיל את מבטי, מתרוממת, "כל עוד זה תלוי בי, אתה ממש לא הולך לראות כלום" רגליי מובילות אותי  קדימה, עד שאני נעצרת מול חומת הבטון שנקראת בשמה השני, גופו של החוטף שלי, עיניי שולחות אליו את ניצוצות ההתרסה, חולצתו עוד בין ידיי השלובות, מעקלת את צווארי על מנת שאוכל להתבונן טוב יותר בחוטף שלי, "את צריכה שאעזור לך להתלבש, או שאת מעדיפה שאוריד את בגדיך?" טון קולו משועשע לחלוטין, מזעיפה את פניי, "אני מעדיפה שתשחרר אותי ותעזוב אותי לנפשי" מלקקת את שפתיי בעוד הזעם העז מבעבע לאורך גופי, "לא יקרה." הוא אומר בחדות, "אני שונאת אותך." קולי מהול במרירות , משום שזה בדיוק מה שאני מרגישה, את אותה הסלידה , הכעס, הזעם, אני שונאת אותו בכל ליבי. לעזאזל. הוא לוקח צעד אחורנית, עיניו עדיין פרועות, מסחררות, "תתלבשי" הוא מצווה בקור התמידי שלו ומשלב את ידיו על חזהו, נושפת במן הקלה, האוויר ששורר ביננו סמיך וכמעט לח, "אתה יכול להסתובב" אני נושכת את שפתיי וממתינה שהחוטף האכזר שלי יואיל בטובו להפנות לי את גבו, הוא מהנהן באנחה וכובד ראש ומסובב את גופו, לסתי כמעט נוחתת על הרצפה,  אני ממהרת להוריד את חולצת הפיג'מה שלי, לובשת את חולצתו, שבאופן שמפתיע אותי מתאימה למידותיי ואף גדולה עוד יותר, חולשה ארורה מכה בגופי שוב, אני מרגישה את ראשי מסתחרר בשנית, איימה לופתת אותי, לא לאפשר לאף אדם להתבונן בפגיעות שלי, מרגישה את גליי הרעב תוקפים אותי כמו בכל פעם, אבל בפעם לא כמו בפעמים קודמות זה עוד יותר כואב, כאילו כוחותיי נחלשים, נלחמת עם ברכיי לא לקרוס על השטיח הרך, "מתי אנחנו הולכים?" אני שואלת וגורמת לחוטף שלי להסתובב ולהתבונן היישר בעיניי, "ככה טוב יותר" הוא ממלמל כאשר הוא מתבונן על גופי שעטוף כעת בחולצתו, חולצתו העצומה רחבת הידיים, מדיפה את ריחו המשכר והמרענן, אשר מסתחרר כעת באפי, בולעת את רוקי, מכחכחת בגרוני ומשיבה אליי את תשומת ליבו, הוא מרים את עיניו הסוערות אליי, "מה שאלת פראית?" הוא מכווץ את גבותיו, "שאלתי מתי אתה עומד לשחרר אותי לחופשי,  הרי חדי הקרן והשדונים ממתינים רק לבואי" הסרקסטיות בקולי משעשעת אותי, חיוך ענק כובש את שפתיי,  גבה כהה להפליא ומטופחת מתרוממת מעלה, בשעשוע אדיר, "אנחנו הולכים עכשיו פראית, תנעלי נעליים בבקשה" חיוכו הצדדי שלא אומר דבר מלבד טיפשות, מעורר בגופי דבר שבחרתי להדחיק כבר חמש שנים ארורות, נלחמת באותם תחושות שמזדחלות תחת עורי וממשיכה להתריס בעזרת עיניי וחיוכי, "אז כן שמעת את שאלתי" מתבוננת בו לעומק, הוא מהממם  והצליל נשמע מתחתית גרונו מכניס את ידיו המחוספסות לכיסי הגינס המשופשף, ופונה אל הדלת, אני מגחכת, ונועלת את הכפכפים, מקפלת את חולצתו בצורה מרושלת שתתאים למידותיי. נעצרת מאחוריי גבו הרחב, הוא פוער את דלת העץ לרווחה, ומאפשר לי לצאת לפניו, אני מתקדמת במסדרון רחב הידיים, חום גופו של השובה שלי קורן על גבי, צלו מתנוסס מקדמי, כך שהוא סוגר עליי מכל פנימה אפשרית, אינני מבחינה באותו אדם ארור שפגע בחברתי הטובה אניס, כובשת את זעמי, מזדיין . מתעלם בכל יכולתי מחומו הקורן, נעצרת מול דלתות המתכת של המעליות, ידו המחוספסת מושטת קדימה, בעודו מזמין את המעלית, מוציאה אוויר מראותיי ומשלבת את ידיי על חזי באותה התרסה שמאפשרת לי להתגונן כלפיו. לאחר דקות אחדות דלתות המתכת נפערות ופעמון המעלית מהדהד, אני נכנסת פנימה ומתבוננת בעצי הדקל מתנענעים כמו מנגינה יחד עם הרוח החמימה של חופי אקפולקו, אנחנו יורדים ביחד אלל קומת חדר האוכל, הדממה ששוררת ביננו רועשת וקטלנית, שני אנשים תוססים במקום אחד. דלתות המעלית נפערות לאחר כמה דקות, החוטף שלי מאפשר לי לצאת לפניו, אני מגלגלת את עיניי ופוסעת כמה צעדים, מנסה להתרחק משובל חום גופו המשכר, אך הוא מספיק לעמוד מאחוריי ולחמם את גופי עוד יותר, שומרת על קור רוחי, בעודנו ממינים לתורנו, לאחר שניות אחדות אנחנו נחלצים אל תוך חדר האוכל העצום, מתבוננת בנברשות אשר משתלשלות מהתקרה המעוטרת בציורים של דמויות מהמיתולוגיה היוונית, חלונות צרפתיים שמשתרעים לאורך הקיר המערבי, נשימתי נעתקת מרוב יופי מטיילת בעזרת עיניי בכל הנוכחים, מנסה להשכיח את האדם הארור שנוכח מאחוריי גבי וכמעט מוציא אותי מדעתי, מזדיין חסר כל גבול, בזווית עיניי אני מבחינה בבחור מוכר בעל בלורית חומה עדינה וחיוך מתוק. תומר.
------
הפרק של היוםםםםםםםםם
אני לא בטוחה אם אתן מוכנות לפרקים הבאיםםםםםם!
מה דעתכן על הפרק???, האם אתן זוכרות את תומר???, מה הכי אהבתן בפרק??, אני פשוט שרופה על שני המשוגעים שלי!!
מקווה שנהנתן ונפגש בפרק הבא!, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות !!, עינבר:))