Fatal fate //גורל קטלני{InbaR}

פרק 68-אפריל/אליוט

היי, רגע לפני שאתן קוראות אשמח נורא אם תצביעו לפרקים אעריך את זה נורא😍

בנוסף..מזמינה אתכן לעקוב בעמוד האינסטגרם-sweet_books66786
🩷

אפריל

בולעת בקושי ומתבוננת בדלת העץ רחבת הידיים, האוויר הלח שורק באוזניי, כאשר אני נעטפת בווסט חליפתו של השובה הארור שלי ומתרחקת מגופו המסיבי, הבחור הנוסף אשר התלווה אלינו נוקש כמה נקישות על דלת הכניסה והצליל העמום מזמזם באוויר המתקתק, לאחר רגע נוסף ארוך ומייגע הדלת חורקת ונפתחת, מנגד אליה עומדת בחורה בעלת שיער זהוב אשר מאפיר בעגמומיות, צנומה, עורה הבוהק קורן ומחזיר אור, חיוכה היפיפייה, עיניה בגוון אפור תכול כמו שני קריסטלים בוערים ומבריקים, נשימתי כמעט נעתקת, מעולם לא הבחנתי בכזה צבע מרהיב, שפתייה התפוחות נמתחות לכדי חיוך עדין, גופה מעורר הקנאה עטוף בשמלת קיץ עדינה אשר מדגישה את גופה עוצר הנשימה, עיניי נשטפות, הבחורה הזו נראית לא יותר מגיל שלושים. לחלוטין צעירה, עיניה הנוצצות מקפצות בחינניות חביבה בין שני הגברים שלצדי, מרגישה כמו עכבר אשר שוהה בין שני חתלתולים רעבים, לאחר רגע ארוך יורדות אליי, היא מלקקת את שפתייה ומתבוננת בי, גומעת אותי בעינה, כאשר קמט עדין מתעקלת במצחה בחוסר הבנה, שפתייה נפערות, "ומי זו?" מניחה את ידיה הצנומות על מותניה ומעקלת את גבתה כאשר עיניה הצורבות לא משות ממני, כאילו אני חייזר מכוכב אחר שהגיע הנה, אוספת אליי נשימה עמוקה, בחיוך מתון שלא מציג טיפת זעם,  אני מתכוונת להושיט את ידי בנימוס ולהציג את עצמי, אך החוטף המזויין שלי לוקח את המושכות לידיו, "זו בת זוגתי." קולו העמוק נוטף אפלוליות, הבחורה יפת המראה מהנהנת, עיניה זורחות, היא מחליקה את מבטה אליי בחיוך עדין ודק, "נעים מאוד-" קולה המתקתק נקטע בגסות על ידיי בחורה צעירה צנומה כל כך אשר ממהרת להגיע כמו סהרה מסחררת וסוערת, "אליוטטט!!!" קולה מצית את האווירה המתוחה כאשר היא ניצבת מנגידנו ובאחת קופצת על החוטף שלי, ליבי ניצבט, ראוותי מתרוקנות, עיניי גומעות את הצורה בה ידו עוטפת את גופה הצנום, שיערה הכהה פחמי וסמיך בדיוק כמו של החוטף שלי ובשונה מהבחורה שבכניסה, "התגעגעתי אלייך אידיוט מגודל" חזי צורב, עיניי נדקרות בדמעות, ממצמצת על מנת להעלים אותן, משלבת את ידיי על חזי, כחכוח גרוני עמוק נשמע מצידי האחר מעבירה את מבטי אליו, מנענעת את ראשי , בעוד חיוך עצום מאיים לכבוש את שפתיי, היא אמרה את שמו...אליוט. מסקרן... היא עוזבת את גופו, עיניה מעתיקות נשימה, כמו קרחון מקפיא תכולות ועמוקות, אפרוריות ומיוחדות, מבטה גורם לי לבלוע בקושי, סלידה, חוסר אהדה, נושמת לעומק, אני כבר רגילה לסלידתם של האחרים...היא תמיד נמהלת במבטם בעודם מתבוננים בי, כאילו אני איזו מצורעת שזקוקה לעזרה, חושקת את שיניי, היא מזיזה את שיערה ונכנסת אל הבית, עיניי משתהות לרגע, אך יד מחוספסת ולוהט נחה על גבי התחתון ומובילה אותי אל הבית המואר, עיניי גולשות לאורך הפאר והיופי, ריח עדין של בשר מסתחרר בחלל החדר, מתבוננת בסקרנות ומעבירה את מבטי לאורך הסלון, ספות רחבות מעוצבות בגוון שמנת ואפרפר, רצפת שיש מבריקה, מנורות שנהב עדינות שיורדות מטה מהתקרה, ליבי הולם בקשת צלעותיי, אח רחב ושטיח עבה בצבעים בהירים, ומולו חלונות שקופים, דלת המובילה אל בריכה עצומה, מפנה את מבטי אל צידו השני, גרם מדרגות רחב, בעל מדרגות שיש בגוון אפור מבריק, נעליי נוקשות, פסנתר כנף שחור בוהק והדום מרופד בכריות אדומות, מדף נוסף עם ספרים שבהחלט קורצים לעיניי, מכווצת את גבותיי, אלוהים אדירים, לאן הכנסתי את עצמי לעזאזל?, מלקקת את שפתיי, מפנה את מבטי אל האדם שמוביל אותי אל מקור הריח הענוג, "אליוט?" חיוך מהוסה מתפרץ על פניי, עיניו מתכהות בגוון ירוק בוער, כמו סופה מטלטלת שניצתת בעוד קריסטלים כסופים מסתחררים, הוא עוקף אותי פניו משוטטות לשני הצדדים כאשר הוא מבחין בכך שאין אחד סביבנו, הוא רוכן קרוב לאוזני, ידו הכוחנית נשלחת בעוד אצבעותיו הארוכות כורכות את שיערי סביבן, נשימותיי נעשות כבדות, אך הזעם העדין מבעבע בקרביי, "הו פראית" הקול העמוק כמצולת הים, סמיך, לח, מלכלך, גס. פאק, נשימתו מדגדגת באכזריות את עורפי שיערותיי סומרות, חושקת את שיניי, "כן אליוט?" חיוך נמתח על שפתיי בצורה ארסית לחלוטין, "תתנהגי יפה" קולו מצליף בי כמו שוט עבה וגס, "חשבתי שאתה אוהב את הצורה שבה אני מתנהגת," מניחה את ידי על היד שלא אוחזת בי, ושורטת אותה באכזריות, אך כול מה שאני מקבלת זו נהמה עמוקה של טורף אכזר. הוא לא צריך להכריז בזאת, הוא לא צריך להציג זאת. בלב שלם אני יודעת שההתנהגות הגסה והחוצפנית שלי גורמת לדם שלו לבעבע בעורקיו, ופאקינג נהנית מלמתוח את הגבול יותר ויותר. "את מילותיי החריפות , החוצפה התוססת שלי" בקושי רב, מעקלת את צווארי כול עוד אני יכולה ומתבוננת בעיניו המסחררות, "לא כך? אליוט" מתענגת על הצורה שבה עיניו מאפילות, ירוק בוער, יער סבוך בעל ניצוצות אכזריים שמרטיטים אותי עד שד עצמותיי, "פאק" נשימתו מאיצה, שפתיו הבשרניות מחליקות על צווארי בעוד שיניו שורטות את צווארי, ידיו גולשות אל מותניי ומקרבות אותי אליו אף יותר, עיניי נעצמות, לשון חלקלקה גולשת אל בסיס צווארי, נלחצת כנגדי, נשימתו החמימה מערפלת את חושיי, נשאבת אל תוך התחושה החמימה, "אליו-- אההה-" נאנחת מירכתיי גרוני, ידו מושכת בשערי, בעוד לשונו מפלסת את דרכה לאורך עורפי, שיניו ננעצות בבשרי, עיניי מתגלגלות אחורנית כאשר הוא מוצץ את האזור בו הדופן שלי הולם ואף מגיע עד השמיים, כחכוח גרוני נשמע מאחורי גבו ברגע, אני מתרחקת כמעט ללא הצלחה, בנהמה עדינה הוא מפנה את ראשו אל מאחורי גבו, חסרת סבלנות, גופו העצום מסתיר את שדה ראייתי, צועדת לפניו ועוקפת אותו, מבחינה באותה הבחורה הצעירה שקודם לכן חיבקה אותו באותה אהבה, כמה משונה לראות אהבה כזו אחרי שנים כה רבות שאינני הבחנתי בה.. לבי הוא כמו תוף רועם, היא עוטה על פניה חיוך עדין אשר מדגיש את עיניה המבריקות, אגודלה פונה אל כניסה של חדר נוסף אשר ממנו משתרך ריח משכר שגורם לרגליי כמעט לכשול, "אנחנו רוצים להתחיל לאכול, אתם באים?" היא שואלת ומרימה גבה, "כמובן" אומר השובה שלי, ידו עוטפת את פרק כף ידי, הבחורה נבלעת אל תוך החדר, רגע לפני שאנו נכנסים פנימה, רגלינו נוקשות על הרצפה המבריקה ללא רבב של לכלוך ולו קט, החוטף שלי, רוכן אליי, שפתיו מתחככות באוזני ומשלחות רטט בלתי נשלט לאורך גופי, "ראי הוזהרת פראית, תתנהגי יפה." הוא מלטף את שיעוריי ומסלסל את קצבותיי, נושכת את שפתיי, "היית פאקינג מת" מגחכת במתיקות ועוקפת אותו, נכנסת לפניו אל החדר המואר כמו שמש זורחת, עיניי צורבות, חלונות ענקיים משקפים את האפלוליות וההפך הגמור שנמצא כאן, "אני מקווה שאתם רעבים" אומרת הבחורה בעלת השיער הזהוב, הסינר שלה נראה כה רפוי על גופה, היא זוהרת, היא מחווה בעזרת ידה, "תשבו בבקשה" חיוכה יפיפה , החוטף הארור שלי, מושך את הכיסא ומאפשר לי להתיישב כובשת את גלגול העיניים, ועוטה חיוך עדין, להחזיק מעמד. הבחורה בעלת השיער הזוב מיישבת לצידו של הגבר שהגיע עמנו במטוס, היא משלבת את ידיה על חזה ומתבוננת בזעף בחוטף היקר שלי, "אתה לא מתכוון להסביר לנו מעבר ל'בת זוג'?" נזיפה עדינה בוערת בקולה, עיניה האפורות מחליקות בין שנינו, כבה בהירה מתרוממת מעלה, "אמא, לאליוט יש חברה" אומרת הבחורה בעלת השיער הפחמי כאשר היא דוחסת אל בין שפתייה הבשרניות חתיכה של תפוח אדמה קלוי, ידו של השובה שלי נחה בעדינות על רגלי, היא האם- מפנה את מבטה אל הבחורה בעלת השיער הפחמי, "נראה כי את יודעת יותר ממני גברת צעירה" גיחוך עדין נפלט מבין ואילו פניה של הבחורה בעלת השיער הפחמי הופכות לזעופות, ללא תגובה משני הגברים אשר יושבים עימנו בשולחן, ידי מונחת על ידו המחוספסת, ציפורניי נחרצות בעורו, לפתע העולם מסתחרר, "מה שמך?" עיניי הסובבים מופנות אליי, בולעת את רוקי, "אפריל" לוקחת נשימה רדודה, חיוכה נמתח עוד יותר על פניה, ליבי דוהר, "ואיך הכרתם?" גבה בהירה מתרוממת, חיוך ארסי נמתח על שפתיי, "הוא חטף אותי-" ידו לוחצת על שומניי מעוררי הסלידה וגורם לי להשתתק, "אפריל הייתה באחד מהמועדים של לה אמה וכך פגשתי אותה, כאשר היא איבדה את הטלפון שלה" חושקת את שיניי, "מובן, כך היה" מהנהנת בקושי רב ושולחת אליו בעזרת מבטי חצים חדים ומשוננים.

אליוט

אצבעותיי נכרכות סביב הירך העסיסית ומעוררת התאבון שלה, נשימותיה מואצות, המחשבה על כך שברגע זה היא יושבת בשולחן יחד עם משפחתי, בחלקה לפחות, ללא תחתונים, פאק. ואלוהים אדירים, אחותי והפה הגדול שלה, לופת את צבט הברזל ומניח בצלחת של אפריל כמה תפוחי אדמה, מעדן אלוהי, ולאחר מכן מניח בצלחת שלי, לפני שהיא מתנגדת אני מניח את הצבט ועובר לצלי הבשר העסיסי , חותך עבורה חתיכה ומניח אותה ליד תפוחי האדמה, לאחר מכאן אני אוסף אליי את המזלג, הוריי משוחחים בסערה על דבר מה ואילו אחותי דוחפת אל פיה עוד חתיכה של תפוח אדמה, ליבי מתרחב, אין דבר שיוכל לגעת בחזי מלבד כך שהיא חוזרת להרגיש טוב יותר, אחותי- מישל, התמודדה בחצי השנה האחרונה בהפרעות אכילה אגרסיביות, המצבים אשר נכנסה לתוכם, צרבו בחזי, לראות אותה מתפתלת ונאבקת הכאיב לי בכל צורה, הרגע המר ביותר היה לראות אותה נלחמת עם השיניים בעוד אין בי כול יכולת לעזור לה, נשימה עמוקה ממלאת את חזי, הבחורה הפראית שלי מתבוננת בצלחת כאילו היא שד רע ואכזר, רוכן אל אוזנה, "תאכלי פראית" מילותיי עמוקות תחנונים, היא בולעת את רוקה ונועצת את המזלג בתפוח האדמה ומקרבת אל בין שפתייה, רגליה רועדות תחת ידי, "זה..זה מדהים" היא נאנחת ולועסת את תפוח האדמה, אמי מפנה את מבטה מאבי היישר אל אפריל החיוך שלה קורן, סומק עדין נמרח על לחייה, היא מנענעת את ראשה, "אני שמחה שאהבת, את יודעת כמה קשה להוציא משני המגודלים האלו מחמאה?" היא מגחכת, מגלגל את עיניי, "עם אוכל כזה, אני בספק שזה קשה" אפריל מחייכת אליה ומשעינה את גופה על גופי, חמימות נשזרת לאורך גופי ומעמידה לי לאיטו את הזין, "היתכן והם כבר התרגלו לאוכל שלי," היא מצהירה את עיניה ומסתכלת עליי ועל אבי בזעף, "אחרת אין סיבה אחרת אפריל" היא אומרת ברצינות תהומית, מגחך.
לאחר זמן מה אפריל חיסלה לחלוטין את הצלחת מה שגרם לרעב שלי לגבור במחיצתה, "מתי תהיה מסיבת המסכות השנתית?" אני שואל ומשעין את גופי על הכיסא רחב הידיים, אמי מתבוננת בי ולאחר מכאן באפריל, "בעוד שבוע נקיים את נשף המסכות השנתי" היא משלבת את ידיה על חזה ומתבוננת בי בזעף, "כאן, לא כמו בכל השנים הקודמות לכן" מזדקף במקומי, "כאן בבית הזה?" מקיש בעזרת אצבע המורה על השולחן ומופתע מהחלטתם של הוריי, "כן, כאן בבית הזה אליוט" היא אומרת ומחליקה שיערה שוררת אל מאחוריי אוזנה, צליל הודעה מהדהדת מצידו של אבי, הוא שולף את הטלפון, "מצטער, אני חייב לענות לזה" הוא נושק לראשה של אימי בדרכו החוצה הוא משפשף את ראשה של אחותי שמחזירה לו במבט זעוף, ותופח בעדינות על כתפי, מצמיד את הטלפון לאוזנו "הלו.." קולו העמוק מהדהד ונעלם בין קוטליי הבית, אימי מיישרת אל אפריל את עיניה האפורות, "זה סיפור חיי" היא מושכת בכתפיה, "ככה זה כשבחרת להתחתן עם האדם הקרימינלי ביותר שפגשתי בכל חיי" היא מושכת בכתפיה, "כן, הא, קרימינלי" נימתה של אפריל מרומזת אך ורק לי, "אם תחזיקי מעמד במחיצתו של בני היקר אולי גם את תחווי מהשיגעונות שלהגברים המטריפים הללו" היא קורצת לאפריל ואוספת אחריה את הצלחות, "וגם הן תהינה מענגות" חיוך שובב, אפריל מנענעת את ראשה ומגחכת ואילו מישל מייללת נוכח מילותיה של אימי, "אמא!" היא נוזפת, אצבעותיה של אימי עוטפות את גשר אפה כאשר היא מחליקה את מבטה אל מישל, "איך יכולתי לשכוח שגם את נמצאת כאן" הציניות השובבה שלי אימי משעשעת אותי, אך הגיע הזמן לשתף את אפריל בשיגעונות שלי כפי שאימי אמרה, מתרומם מהשולחן, ומכניס את כיסא העץ בחזרה, אפריל ממהרת להתרומם לפני שאני מושך את הכיסא שלה ומחלץ אותה, "תני לי לעזור לך" היא מרימה את הצלחת, אימי מבטלת אותה בהינף יד, "זה בסדר יקירתי, מנהלת משק הבית תגיע בקרוב"  היא מהנהנת אך נראית חסרת נוחות, "זה בסדר" ממשיכה, "תודה על הארוחה" היא מחייכת, חיוך עדין ודק, "בכל פעם שתרצי".
--------
הפרק של היוםםםםם
מה דעתכן על הפרק???, מה הכי אהבתן??, אני חושבת שהתגעגעתי בטירוף לאלה>>(לכל מי שקראה את חטיפה מתוקה & חטיפה מסוכנת😍😍😍;) ואף יצא לנו להכיר את הדמות החדשה שלנו!!! מישל!!!
מקווה שנהניתן ונפגש בפרק הבא!!, אוהבת בכמויות ומעריכה ברמות!!! עינבר:)