זה חייב להיות אנחנו

פרק 9 - אהבה חדשה

נקודת מבט של נוי
_______________________
היא באה אליי במבט מודאג אך בחיוך..

לינדה:״מה קרה נויצ'וק? מה קרה לידיים היפות שלך?"

אני:"סתם..נפלתי..תודה שאת שואלת אמרתי וחיבקתי אותה.."

עומרי אמר שנכנס לבריכה..
נכנסנו כל הערסים אני שיר ומור(הבאנו בגדי ים). ראיתי את לינדה מסתכלת עלינו בבריכה דרך החלון וחייכתי אליה.. עומרי בא אליי מאחורה והבהיל אותי וקפצתי ושביט ואבי היו מאחורינו וצחקו עליי..הסמקתי קצת..ואז הוא סובב אותי ונישק אותי.. התנתקנו מהנשיקה ושיר ומור באו כל אחת מצד אחד לידי ודיברנו הערסים באו והיו לידנו בבריכה.

שביט:"תכירי לנו את החברות שלך"

אני:"תכירו לבד אתם ילדים גדולים..יש לי מישהוא לטפל בו" עומרי היסתכל עליי בחיוך שובב והרים אותי לכיוון החצי השני של הבריכה.. הוא הוריד אותי ולחש לי באוזן "אני אוהב אותך בייבי קטנה שלי" נישקתי אותו וראיתי שיש לו חתך בכתף כאילו זה קרה לא ליפני הרבה זמן..אך התעלמתי והמשכנו להתנשק.

נקודת מבט מאור --------------------------------------- מור ושיר כל כך יפות!נוי יותר אבל.. הן יפות והן נראות ילדות טובות כאלו חמודות..

אני:"אז איך קוראים לכן?"

מור:"אני מור"

שיר:"אני שיר"

הכרתי להן את כל הבנים אמרתי את השמות ודיברנו קצת עד שראינו שעומרי ונוי הולכים לחדר..

נקודת מבט נוי ------------------------------------
היה לי קר בבריכה אז עלינו לחדר של עומרי להתלבש.. התלבשנו וכמובן שהוא הסתובב.. ואז הוא היה ניראה חיוור.. הוא שלף אקדח מין המגירה וכיוון אותו אליי. פתאום ניכנס בי פחד והוא סימן לי עם האצבע לשתוק. מיד זרקתי עליו את החולצה שהייתה בידי ורצתי מהר במורד המדרגות אל המשרד שמפואר של דוד..
ניכנסתי למשרד בהתפרצות ודוד היה ניראה כועס שהתפרצתי אך שמח שאני פה.. נבהלתי שראיתי את האנשים הם היו בולדוזרים כאלה אבל לא היה אכפת לי

דוד:"מה יש נוי?דופקים בדלת" אמר וראה שאני מתחילה לבכות וישר חיבק אותי.. אחד האנשים שהיו בחדר שאל "זאת נוי שהצילה את לינדה?"ודוד הינהן אך היה עסוק בי..

דוד:"נוי מה קרה חמודה?מה עשו לך"
אני:"דוד..עומ..רי אמרתי בגמגום כיוון אליי אקדח והוא היה ניראה חיוור ורצתי ו.."
הוא חיבק אותי ושלח את האנשים לראות איפה עומרי.. ישר שמעתי צעקה של דוד קורא לשומרים ולי.. קראתי לכולם מהברכה וסיפרתי להם מה קרה לביינתים עד שיצאו אני עליתי למעלה לדוד וראיתי את עומרי שוכב על המיטה והלכתי לחבק אותו..הוא היה רותח..אמרתי לדוד שיזמין אמבולנס וזה מה שעשה..כעבור ארבע שעות הרופא יצא מן החדר שבו עומרי היה ואמר שהיה לו 40 מעלות חום ומישהו הרעיל אותו בחומר שגורם לעשות דברים נגד רצון זה שמרעילים אותו..
זה חומר שגורם לאנשים לעשות דברים רעים.. כמו שעומרי כיוון אליי אקדח.. דוד שלח אנשים בכל באר שבע לחקור מי הרעיל אותו ואני ישבתי עם רגליים מקופלות על הכסא.. הרופא ודוד ניגשו אליי ואמרו שעכשיו הוא בסדר ושאני יכולה להיכנס לראות אותו.. נכנסתי והוא הסתכל עליי והוא נראה עצוב אבל שמח..

עומרי:"סליחה אני כל כך מצטער..כל פעם זה נגמר עם האקדח המזדיין הזה"

אני:"זה בסדר..הרעילו אותך"

עומרי :"אני יודע ואני יגלה מי זה גרם לי לעשות את זה..מזל שברחת אחרת אם הייתי יורה בך הייתי מת אחרייך" אמר ואני פשוט נישקתי אותו נשיקה ארוכה כל כך עד ששמעתי שדוד ניכנס ובשורה טובה בידיו..