"אני אוהב אותך וכבר מתגעגע. תשמרי על עצמך. השבועיים האלו יעברו מהר את תראי. תתקשרי אליי כל יום או שאני יטוס אלייך לבדוק שהכל בסדר. אני אוהב אותך אישה שלי"
כל כך התרגשתי לקרוא את ההודעה מעומרי. "אני אוהבת אותך ומתגעגעת" עניתי לו קצת מייבש אבל מיהרתי לעלות לטיסה.
שמתי את האייפון על מצב טיסה, הפעלתי שירים נשענתי עם ראשי על החלון ונרדמתי.
"נויצ'וק קומי הגענו" שמעתי את קולה הרך של אמי. פקחתי את עיניי והתמתחתי.
ירדנו סוף סוף מהמטוס, לקחנו את המזוודות ועלינו על מונית. הסתכלי מהחלון על יופיה המרהיב של איטליה שאני זוכרת היטב מהטיול שלי ושל עומרי.
הגענו למלון וישר אבי רצה לצאת לטייל. "לא קודם נוי צריכה לאכול" אמא אמרה כמו תמיד ואני ואבא שלי צחקנו בלי סוף! היא כיווצה את עיניה והסתכלה על אבא שלי במבט שאם הוא לא יפסיק לצחוק הוא ישן הלילה בשירותים. "הבנתי הבנתי! די נוי לא יפה לצחוק על אמא. יאללה בואו נצא לטייל".
הסתובבנו בשדרות בורונה ואמי ממש התלהבה מהמבנים שם. הגיעה כבר שעת ערב והחלטנו לחזור למלון. נכנסתי להתקלח וישר כשיצאתי קיבלתי שיחת טלפון מעומרי. יצאתי למרפסת ועניתי לשיחה
"נסעה לאיטליה שכחה מהארץ אה?" הוא אמר ישר וגיכחתי
"לא לא פשוט לא הספקתי להתקשר אבא שלי לקח אותנו לטייל ואני חושבת שאין פינה או מרצפה שלא ראיתי בורונה" הוא צחק את הצחוק היפה שלו שגרם לי להתגעגע יותר ממה שכבר התגעגעתי.
"אז תגידי לאבא שלך שאם הוא לא יתן לך כל כמה זמן מנוחה ושתתקשרי אליי אני יגיע לאיטליה וידחף לכם לטיול" הוא אמר באזהרה
"בטח עומרי שמענו עלייך"
"אני רציני את רוצה לנסות אותי?" ישר התחרטתי כי אני יודעת שיש לו אומץ
"לא לא משנה" הוא צחק שוב ורציתי כל כך להיות לידו באותו הרגע.
"נוי הולכים לחדר אוכל קדימה" שמעתי את אמי אומרת לי. "אני צריכה ללכת. אני יתקשר אליך אחרי זה?"
"ברור. אני מחכה לשיחה שלך"
"אני אוהבת אותך" אמרתי ויכולתי לדעת שהוא מחייך מאחורי הטלפון.
"גם אני אוהב אותך יפה שלי. קדימה לכי לאכול אני לא רוצה שתחזרי לכאן אנורקסית" גיכחתי
"ביי כבר לחץ!" אמרתי בייאוש מוחלט "ביי" הוא ענה וניתקתי את השיחה.
כבר שבוע עבר מאז שטסנו. השיחות אל ומעומרי לא מפסיקות ואני מתגעגעת יותר משאי פעם יכולתי.
נקודת מבט עומרי
----------------------------
הגעגועים אל נוי לא מרפים ממני. אני לא מפסיק לחשוב עליה בכל דקה ביום שלי. אם זה היה תלוי בי לא הייתי הולך לבית ספר כי אין לי כוח ועד שהיא לא כאן כדי להכריח אותי ואני יכול להשאר בבית לישון אני יכול לנצל את זה אבל הבטחתי לה שלמרות שהיא לא כאן כדי לדאוג שאני מגיע אני ילך לבד.
חזרתי הביתה מהבית ספר התיישבתי על הספה וראיתי טלוויזיה כשלפתע היה צלצול בדלת. קמתי באפס כוחות לפתוח והייתי בהלם כשמולי עמדה האקסית שלי.
"מה את רוצה?"
"תודה עומרי תמיד כיף גם לראות אותך" היא אמרה ונכנסה בלי הזמנה שלי לתוך הבית והלכה להתיישב על ספה בסלון.
"אני כאן כדי לעזור לך. מישהו שמכיר את נוי שלך אני לא יודעת מאיפה קיבל את המספר שלי. דיברנו בווצאפ והוא רשם לי דברים שהייתי מזועזעת מהם."
"מה הוא אמר לך"
"אני חושבת שעדיף שתראה בעצמך" היא אמרה והגישה לי את הטלפון שלה.
אני רוצה להרוג אותה, הזונה הזאת צריכה למות, אני ידאג שהיא תמות, מקומן של זונות כמוה הוא מתחת לאדמה.. אלה רק חלק מההודעות שקראתי שם.
"אני יודעת כמה אתה אוהב אותה רק בגלל זה באתי. אני ממליצה לך לעשות עם זה משהו" היא אמרה, קמה ויצאה מהבית.
זרקתי את הדבר הראשון שראיתי על הקיר בעצבים. נראה מי מעז להתעסק עם האהבה של חיי.
מצטערת שלקח לי מלא זמן להעלות פרק אבל תבינו שיש לי לימודים ואין לי זמן לנשום בין מבחן למבחן וכשיש לי אני מנצלת אותו לדברים אחרים ולא לכאן. במקום ללמוד למבחן במתמטיקה שיש לי מחר ישבתי לסיים לכתוב את הפרק כדי שלבנות כאן לא יהיה מה להאשים אותי או להתלונן. בחנוכה לא העלתי פרקים כי כמובן שהמושג חופש נחשב מבחינת הבית ספר לתקופה שאפשר לעשות בה עבודות, שיעורי בית וללמוד למבחנים בלי הפסקה.
אני משתדלת אבל תפסיקו להאשים אותי כי אתן לא עושות כלום חוץ מלהוציא לי את החשק.
הבנות שתמכו בי- אוהבת אותכן עד אין סוף
YOU ARE READING
זה חייב להיות אנחנו
Teen Fictionנוי, בת 16 עברה מתל אביב לבאר שבע במהלך החופש הגדול. היום הראשון ללימודים מגיע ונוי פוגשת באנשים חדשים אך היא מתעסקת עם החבורה המסוכנת של הבית ספר, מכניסה את החיים שלה לסכנה ואף מוצאת אהבה. סיפור מדהים על חברויות, אהבה וסיכון. אני יודעת שכבר יש את ה...
