זה חייב להיות אנחנו

פרק 48

הייתה דפיקה בדלת והתפללתי שזה עומרי. מאור הלך לראות מי זה וסימן לכולנו לעלות מהר למעלה וכל השומרים התאספו סביב מאור.
עלינו עם כל הבנים למעלה לפי מה שמאור אמר לנו ואחרי כמה דקות שאנחנו מחכים למעלה בשקט שמענו שלוש יריות ונבהלתי מהרעש כשבתוכי אני נזכרת בירייה בעדי, האקסית של עומרי. נאור חיבק אותי חזק כדי שאני ארגע
נאור:"הכל בסדר. השומרים ירו בשלוש עוזרים של האיש שדיבר איתך. הכל בסדר"
אני:"איך אתה יודע?" שאלתי והוא הראה לי שמאור סימס לו שהכל בסדר ושהם ירו בשלושה אנשים ותכף יגידו לנו מתי לרדת
אני:"ועומרי?"
נאור:"אנחנו עוד לא יודעים אבל הוא בסדר אני מבטיח לך" אמר וניסה להרגיע אותי. חיבקתי אותו חזרה ואז אחד השומרים אמר לנו שאפשר לרדת למטה וחייך אליי. לא הבנתי מה הקטע של החיוך אבל התעלמתי ויצאתי.
ירדתי למטה וראיתי את עומרי יושב על הספה שמטפלים לו בשריטה במצח. הוא הבחין בי וישר קם אליי כשאני התקדמתי אליו. הוא עמד בדיוק בתחילת המדרגות וקפצתי עליו מהמדרגה השלישית וכרכתי את רגליי סביב מותניו וחיבקנו אחד את השני חזק. פשוט לא רציתי לעזוב אותו. הוא לקח לי את היד וראה שהשרשרת ביד שלי וחייך
עומרי:"היית ממושמעת?"
מאור:"רק נוי תהיה ממושמעת"
אני:"אני זאת ששואלת שאלות עכשיו!איפה היית?מי זה היה?"
עומרי:"לא עכשיו, עכשיו תחבקי אותי" אמר וחיבקתי אותו כשהבחנתי בשריטה בראשו. נישקתי אותו שם והוא שם את האצבע על פיו מסמן לי לנשק אותו. הצמדתי את שפתיי לשפתיו נותנת לו את הנשיקה שהוא כל כך חיכה לקבל.
שיר:"בהחלט חוויה של פעם בחיים אבל אנחנו חייבים ללכת כבר מאוחר"
הינהנתי וכולם חיבקו אותנו והלכו
מאור:"אנחנו הולכים לישון"
עומרי:"תישנו פה מאוחר כבר" אמר והם הינהנו כשכל אחד הלך לחדרו. דלת הכניסה נפתחה וראיתי את דוד נכנס הביתה ורצתי אליו מחבקת אותו חזק
דוד:"אמרתי לך שהיה בסדר נכון?" אמר והינהנתי. הוא צחק ואמר לנו לילה טוב והלך לישון
עומרי:"בואי גם אני עייף" אמר ומשך בידי לחדר שלו. הוא הוריד את המעיל שהיה בתוכו אקדח בכיסו
אני:"אתה לא הולך לישון"אמרתי כועסת
עומרי:"למה לא? אני עייף מת"
אני:"קודם תגיד לי מי זה ומה קרה שם"
עומרי:"אויב שאנחנו מחפשים כבר הרבה זמן והוא כל הזמן בורח ובזכותך הצלחנו לאתר את הטלפון שלו אז הלכתי להרוג אותו. הוא הכה אותי בהתחלה ואז אביעד ואבא ירו בו ושביט."
אני:"מה קרה לשביט??"
עומרי:"הוא בבית חולים"
אני:"מה קרה לו???" שאלתי בלחץ
עומרי:"הכו אותו חזק אבל הוא כבר יותר בסדר. מחר נלך אליו אחרי בית ספר"
אני:"מסכן"
עומרי:"אנחנו רגילים לזה נונה"
אני:"מי שיגע בך פעם הבאה אני יוריד אותו"
עומרי:"הופה מתחילה לדבר כמוני הא?"
אני:"בעיות?"
עומרי:"לא לא"
אני:"כואב לך?" אמרתי ונגעתי בעדינות בשריטה
עומרי:"קצת"
אני:"מסכן שלי"
עומרי:"המסכן שלך רוצה נשיקה"
נישקתי אותו ואז נישכבנו שתינו לישון ונירדמנו..

קמנו בבוקר ושמענו צעקות