זה חייב להיות אנחנו

פרק 51

פתחתי מנסה לעכל מי עומד מולי. מחלחלת בי ההבנה שזה איתי ואני קופצת עליו בהתרגשות לראות אותו חי.
איתי:"יפה שלי הכל בסדר תפסיקי לבכות" אמר וניגב את דמעותיי שלא הפסיקו לרדת
אני:"אני לא מאמינה שאתה חי מה קרה?"
איתי:"כולם חושבים שאני מת כי כתבתי מכתב התאבדות ושילמתי לאנשים שיפיצו את זה שמצאו את הגופה שלי ואני מת"
אני:"למה אתה רוצה שיחשבו שאתה מת?"
הוא הוציא אקדח וכיוון אל ראשו
אני:"איתי! לא מה אתה עושה תוריד את זה" צעקתי עליו
הוא נישק אותי הסתכל עליי וירה בעצמו
אני:"לא"התחלתי לבכות שראיתי אותו שוכב על הרצפה בתוך שלולית דם שיוצאת לו מהראש
התקדמתי למטבח לוקחת רועדת את הטלפון מהשולחן בקושי מצליחה להתקשר לעומרי
אני:"עומרי" אמרתי בוכה בהיסטריה
עומרי:"נוי מה קרה?למה את בוכה ?" אמר בלחץ
אני:"איתי ירה בעצמו עכשיו" אמרתי בקול מפחד ובוכה
עומרי:"אבל הוא כבר היה מת לא? אני בא חכי לי שתי דקות אני אצלך" אמר וניתק את השיחה. הלכתי לסלון והתיישבת על הספה בוכה ומתקשרת להזמין אמבולנס.
אחרי כמה דקות עומרי נכנס בריצה לבית. הוא נעצר והסתכל על איתי שכוב על הרצפה ומיד התקדם אליי מחבק אותי חיבוק מנחם ומבין.
עומרי:"מה קרה פה?דברי איתי נוי תגיבי" אמר ולא יכולתי להגיב הייתי בשוק
אני:"הוא..הוא יר..ה בעצמו"
עומרי:"למה?הוא לא היה מת?"
התחלתי לספר לו מה קרה כאן הרגע והוא לא הבין מה זה היה בדיוק כמוני. האמבולנס הגיע ואחריו משטרה שתשאלו אותי במשך זמן רב בזמן שמטפלים בגופה של איתי בכניסה לביתי.אחרי כמה שאלות אחרונות המשטרה יצאה מביתי והפרמדיקים איתם.
עומרי:"הכל בסדר קטנה שלי אני פה"אמר וליטף אותי כשאני על רגליו
אני:"אני לא מבינה למה הוא עשה את זה"
עומרי:"אני גם לא יודע אבל אל תחשבי על זה עכשיו המשטרה תגלה את זה אז בואי נלך לישון עכשיו" אמר ועלינו יחד לחדר שלי. נשכבתי על המיטה מתכסת בשמיכה. הוא הוריד את חולצתו, נשכב לידי וליטף את ראשי עד שנרדמתי.

קמתי וראיתי שכבר ערב בחוץ. עומרי עדיין שכב לידי כשידו עוטפת את בטני. זה היה יום קשה. בן אדם הרג את עצמו מול העיניים שלי. מחר יש לעומרי יום הולדת בטיימינג הכי לא מתאים שיש עם כל האירועים שקרו אבל נחגוג לו כמה שאפשר.
ראיתי שהוא קם והתיישבתי על המיטה נישענת על הקיר. הוא הניח את ראשו על רגליי כשהוא עוצם על עיניו ואני מלטפת את ראשו.
עומרי:"איך את מרגישה נונה שלי?"אמר תוך כדי שהוא קם ומתיישב מולי
אני:"יותר טוב"
עומרי:"בואי" אמר וחיבק אותי
עומרי:"אני אוהב אותך קטנה שלי"
אני:"אני אוהבת אותך יותר"
עומרי:"את לא יכולה"
אני:"למה לא?"
עומרי:"כי אין יותר ממה שאני מרגיש אלייך" אמר וחייכתי אליו. הוא נישק אותי ונשארנו לדבר קצת עד שהיה מאוחר קצת אז הוא הלך לביתו. "אם את צריכה משהו תתקשרי כן?" הוא אמר ואני הנהנתי. הוא נשק שוב לשפתיי נשיקה קטנה והלך.

-9:00-
פתחתי את עיניי רואה שהשעה 9 בבוקר. סגרתי את עיניי בחזרה ופתאום קלטי שאני צריכה להיות עוד שעה אצל עומרי. פתחתי את עיניי במהירות קופצת מהמיטה במהירות שלא מתאימה לי והלכתי להתארגן. בתזמון מושלם השליח של הבלונים דפק לי בדלת הבית. שילמתי לו, לקחתי את המתנות של עומרי ויצאתי מהבית. נכנסתי לבית של עומרי משתמשת במפתח שלינדה דאגה לתת לי כמה ימים לפני כן. עליתי לחדר שלו עם בלונים בידי והמתנות שלו ביד השניה. הבית היה שקט והבנתי שזה רק שנינו. נכנסתי לחדר שלו והוא ישן שם. פיזרתי את הבלונים בחדרו, הנחתי את המתנות בצד החדר וניגשתי להעיר אותו. נשכבתי על גבו מחבקת אותו ושותלת נשיקות מהעורף שלו ומטה. הוא התעורר ואני ירדתי ממנו נשכבת לצידו. הוא הסתובב פתח את עיניו באיטיות מסתכל עליי ואז על החדר ומחייך. הוא עלה מעליי ונישק אותי נשיקה ארוכה ולאחר מכן לוחש לי באוזן "אני אוהב אותך קטנה שלי". גלגלתי את עומרי מעליי וקמתי מהמיטה מביאה לו בגדים מתוך השקיות שקניתי לו כי אם אני יחכה לו אני לא יספיק לעשות לו כלום ממה שתכננתי. הוא הסתכל על הבגדים שהוצאתי ואמר "זה לא שלי" "כן זה כן. עכשיו זה כן. קדימה תתלבש" אמרתי והוא נישק אותי. אחרי עוד כמה נשיקות הוא לא שיחרר אותי אז קמתי ממנו והוא הסתכל עליי לא מבין.
אני:"נו תתלבש כבר"
עומרי:"לאן את ממהרת"
אני:"פשוט תתלבש" אמרתי והוא צחק תוך כדי שהוא קם להתלבש. הסתכלתי עליו מתארגן ואני לא חושבת שמישהו מאיתנו בכלל שם לב שאני בוהה בו.
אני:"סיימת נודניק?"
הוא הינהן לחיוב ולקח את ידי שנרד למטה.
ירדנו למטה ונכנסנו לאוטו שלי ככה שהפעם לשם שינוי ובהלם רב אני נהגתי ולא הייתה לו ברירה אחרת.
עומרי:"לאן הולכים?"
אני:"הכל אתה צריך לדעת? הפתעה זאת הפתעה"
עומרי:"אני אוהב הפתעות"
אני:"אני יודעת" אמרתי והוא צחק. נסענו עוד חצי שעה עד שהגענו למקום.
לקחתי אותו למקום בים. מקום שהשכרתי במיוחד בשבילו. השביל שם היה מלא בפרחים ונרות שמוביל בסופו של דבר לבקתת עץ.
עומרי:"וואו נוי"
אני:"מה?"
עומרי:"את מדהימה"
אני:"אבל עוד לא סיימתי" אמרתי ולקחתי את ידו לתוך הבקתה
נכנסנו לבפנים כשמחכה שם עוגה יפייפיה שנראית טעימה במיוחד ובלונים מפוזרים על הרצפה.
עומרי:"את לא רצינית"
אני:"למה לא?"
עומרי:"זה הדבר הכי יפה שמישהו עשה לי נוי את מדהימה אני כל כך אוהב אותך"
אני:"אני אוהבת אותך יותר" אמרתי וחיבקתי אתו. הסתובבתי בבקתה עד שמצאתי את השקיות. לקחתי 2 שקיות והושטתי לו אותן. הוא פתח אותן כשלפניו נגלים עגיל יהלום ובשקית השנייה שעון.
אני:"אני יודעת" אמרתי וחייכתי לקחתי את ידו אליי, הורדתי את השעון ושמתי לו את השעון החדש. הוא נעמד מול המראה והחליף את העגיל כשאני בוחנת אותו מאחורה.
אני:"אתה כזה יפה" אמרתי וליטפתי את שיערו
עומרי:"את יותר" אמר והצמיד אותי אליו
הוא הלך לעוגה שהייתה עליה קצפת וטעם עם האצבע כשאני צוחקת עליו ואחרי שניה הוא לקח קצפת ומרח לי על האף.
אני:"יש לך מזל שזה היום הולדת שלך" אמרתי והוא צחק על איך שאני נראית.
אחרי שהתבטלנו כל היום בטן גב בחוף ובבקתה התארגנו והלכנו למסעדה. אחרי שנהיה יחסית מאוחר סיימנו את היום והלכנו אליו הביתה מקווים לסיים את היום הזה מחובקים במיטה אך כשהתקרבנו ראינו אנשים עומדים מחוץ לבית לבושים מהודר ובתוך הבית גם כשהמקום מלא באורות ומוזיקה. כשעומרי נכנס לבית כולם שרו לכבוד יום הולדתו ואחרי דקה הדיג'יי חזר להשמיע מוזיקה תוך כדי שאנשים מתקדמים אליו לברך אותו וחלקם הביאו לו מתנות. אחרי שישבנו עם החברים שלו דוד עלה על הבמה רוצה להקדיש ולהביא לעומרי משהו.

פרק 52 מוכן כשתגיעו ל115 הצבעות אני יעלה אותו ועוד משהו קטן🙏 אני אשמח לראות קצת תגובות מעבר לתמשיכי, תגובות שמתמקדות בסיפור עצמו אם זה לא כבד עליכן זה נותן קצת מוטיבציה לכתוב😜