הפרק מוקדש ל adidas456
אסף:"דבר"
אני:"מתאים לכם כולנו בתילאנד שבוע?"
מאור:"וואי מילה שכן"
אני:"סגור"אמר וכולם הינהנו
נקודת מבט נוי
------------------------
מור ושיר הלכו איתי לצד
מור:"הוא היה רציני עכשיו?"
אני:"כן..אני היתרגלתי כבר ליציאות האלה.."אמרתי ושלושתנו צחקנו
ראיתי את עומרי ניכנס לבית שלו ואז למשרד של דוד..אבל לא הבנתי..דוד הרי ישן אז למה הוא שם?
עקבתי אחריו וראיתי שהוא מדבר עם מאור במשרד והצצתי בלי שיראו אותי
מאור:"קח"
עומרי:"מזה?"ראיתי שהוא מיסתכל על קופסה קטנה
מאור:"יש לך יום הולדת עוד שלושה ימים,אחיך רוצה לתת לך מתנה"(הם לא באמת אחים)
עומרי:"באמת שלא צריך"
מאור:"אני לא שואל אותך,תפתח"עומרי פתח והוציא משם שרשרת זהב עם מגן דוד של ערסים אלוהים ישמור..אבל כנראה שאני אוהבת ערסים מה לעשות..
עומרי:"זה השרשרת שהיסתכלתי עליה אתמול"
מאור:"אני יודע,בגלל זה הבאתי לך אותה"אמר וחיבק אותו..הם כאלו מאפיונרים חמודים כאולו אוח איתם
עומרי:"תודה אחי"אוף כמה אחים יש לעומרי אויש,עומרי שם את השרשרת
מאור:"בכיף אחי"הם אמרו והיתחבקו ואני מהר רצתי למדרגות ועשיתי כאילו אני יורדת מהם
ועומרי בידיוק עלה למעלה ומאור יצא החוצה
עומרי:"נונה מה את עושה פה?למה את לא בחוץ?"
אני:"סתם..חיפשתי אותך"
עומרי:"הא"
אני:"מזה השרשרת הזאת?איפה הקודמת?"(הייתה לו שרשרת מגן דוד אבל מזהב לבן)
עומרי:"מאור הביא לי,וקחי"אמר והושיט לי את ידו ושם לי את השרשרת הקודמת ביד
עומרי:"תישמרי את זה אצלך,שיהיה לך מזכרת ממני"
אני:"יש לי יותר מידי מזכרות ממך"
עומרי:"אבל על זה ועל הטבעת והצמיד שאמא שלי הביאה לך תישמרי הכי הרבה טוב נונה שלי?"שאל והינהנתי
אני:"תגיד לא באלך להיפטר מהמגן דוד הזה לפעמים?הערסיות מישתלטת עליך מיום ליום"
עומרי:"אז את אוהבת ערסים אין מה לעשות"
אני:"לא נכון,אני אוהבת ערס אחד"
עומרי:"וואלה?מי זה"שאל בתמימות
אני:"אני בידיוק עומדת מולו עכשיו וממש באלי לצרפת אותו"אמרתי והיסתכלתי על השפתיים שלו
עומרי היתקרב עליי ואחז במותניי והצמיד אותי אליו
עומרי:"אז תצרפתי אותו"
אחזתי בפניו של עומרי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה
אחרי שהיתנתקנו
עומרי:"אני יכול להגיד לך משהו בלי שתיכעסי?"
הינהנתי
עומרי:"את לא אוכלת כלום..אני אף פעם לא רואה אותך אוכלת זה מדאיג אותי"
אני:"אני כן"
עומרי:"וואלה?"
אני:"כן"
עומרי:"אז אני מזמין עכשיו פיצה ואת אוכלת"
אני:"אבל אנלא רעבה"
עומרי:"אני לא שואל אותך חמודה שלי"אמר בקול מעצבן
אני:"ילד מעצבן וערס זה מה שאתה"
עומרי:"אבל את אוהבת אותי אז שקט"
מאור היתקרב אלינו
מאור:"אני מזמין לנו פיצה טוב?"
עומרי:"הזמנתי כבר"
מאור:"באנה אתה זריז,דרך אגב איפה הבירות"
עומרי:"במקרר בחוץ"
מאור:"סבבה תודה"
אני:"עומרי"
עומרי:"מה קטנה שלי?"
אני:"אני יכולה לישאול שאלה?"
הוא הינהן והושיב אותי לידו במדרגות
אני:"אם למשל היית רוצה לצאת מהעולם הזה..היית יכול?"
עומרי:"בעקרון כן ולא,אם אני יוצא זה אומר שאני מנתק קשר עם כל העולם הזה כולל עם המישפחה שלי..לוקחים לי את כל הרכוש..ויש מצב שינסו להרוג אותי..אבל אני לא רוצה לצאת,למה את שואלת?"
אני:"סתם"אמרתי וקמתי
עומרי:"תקשיבי,אני יודע שאת לא הכי אוהבת את זה שאני כזה..ואני לא רוצח סתם אנשים..רק מי שבאמת מגיע לו..אבל..אם אני עושה משהו שמפריע לך באותה שניה תגידי לי..אני יעשה הכל בישבילך נוי תביני את זה.."
אני:"אני אוהבת אותך"אמרתי והוא חיבק אותי "אני אוהב אותך יותר"אמר וחיבק אותי חזק יותר
עומרי:"בואי "עשה לי סימן לשבת עליו
עומרי:"תבטיחי לי רק שאף פעם לא תסתירי ממני דברים ואף פעם לא תיבגדי בי או באמון שלי בך"
אני:"אני מבטיחה"אמרתי והוא נישק אותי והיה צלצול בדלת והגיעו 12 מגשים של פיצה עם שתי שליחים
עומרי שילם והם הלכו
אני:"בישביל מה כל זה"
עומרי:"כל אחד מהבנים אוכל מגש..תתרגלי"
אני:"אוקיי בתאבון"כולם ניכנסו לבית והתחילו לאכול ואני ניסיתי להיתחמק ויצאתי החוצה לקחת אקסל מהמקרר שבחוץ
עומרי יצא אחריי
עומרי:"אני יודע שאת מנסה להיתחמק,קדימה תאכלי"אמר והתחיל להאכיל אותי וכולם צחקו ואליאור האכיל את מור ובן את שיר והיה מלא צחוקים..עומרי דחף לי שתי משולשים ורציתי להרוג אותו אבל אין מה לעשות אמרתי לו שאני אוכל ואכלתי..
ואכשהו כל הפיצה ניגמרה
ואז הטלפון שלי צלצל והוא היה במטבע שמטען והלכתי לענות
מספר חסום:"נוי?"
אני:"כן,מי זה?"ראיתי שעומרי בא אליי ושואל אותי בלחש מי זה וסימנתי לו שזה חסום
ושמתי על רמקול
מספר חסום:"את חברה של עומרי?"
אני:"מזה עניינך?מי אתה?"
מספר חסום:"אני מחכה לך עוד חצי שעה ליד הבית שלך..תגיעי כדאי לך או ש.."אמר וניתק
ועומרי קרא לשומרים שלו לאתר את השיחה
אני:"אני הולכת"
עומרי:"את לא הולכת לשום מקום"
אני:"ואם הוא יעשה משהו בבית שלי?ההורים שלי"
עומרי:"יש ליד הבית שלך כבר אנשים והם הולכים לספר הכל להורים שלך ולקחת אותם למקום אחר..תיסמכי עליי אנחנו נישלח מישהו במקומך כדי שיתפוס את מי שהיתקשר"
אני:"אתה בטוח?"
הוא הינהן ושומר אחד היתקרב
השומר:"גילינו מי היתקשר"עומרי היסתכל על התמונה והיה בשוק
YOU ARE READING
זה חייב להיות אנחנו
Teen Fictionנוי, בת 16 עברה מתל אביב לבאר שבע במהלך החופש הגדול. היום הראשון ללימודים מגיע ונוי פוגשת באנשים חדשים אך היא מתעסקת עם החבורה המסוכנת של הבית ספר, מכניסה את החיים שלה לסכנה ואף מוצאת אהבה. סיפור מדהים על חברויות, אהבה וסיכון. אני יודעת שכבר יש את ה...
