זה חייב להיות אנחנו

פרק 35 - החתונה

היא ישבה על הכסא עם שמלה לבנה מהממת עם תכשיטי יהלומים וכולה נוצצת אבל לחוצה וישר ניגשתי אליה.. נזהרתי על השימלה שלי
אני:"עדן?"
עדן:"נוי?"
אני:"וואו וואו את לחוצה"
עדן:"וואי וואי את יותר יפה ממני ביום החתונה שלי מה קרה פה אלוהים איזה אלילה"
אני:"את יותר יפה שקט!"
עדן:"איזה מזל שאת פה"
אני:"בנינו? אביאל מתרגש יותר ממך רואים את זה עליו הוא מנסה להסתיר ולא הולך לו" אמרתי והיא התחילה לצחוק והשתחררה מהמתח שהיא הייתה בו. דיברנו קצת ואז אביאל ועומרי נכנסו
אביאל:"על מי אתן צוחקות?"
עדן:"עלייך"
אביאל:"מה זה עליי הא?"
אני:"רצית שהיא תהיה פחות לחוצה נכון?אני את שלי עשיתי"
אביאל:"צודקת, כל הכבוד לך"
אני:"בנינו אתה יותר לחוץ" אמרתי ועומרי צחק
עומרי:"היא צודקת" אמר ועדן ואני צחקנו
עומרי:"אני יכול את אישתי?" שאל ועדן הינהנה ויצאנו החוצה
עומרי:"אני גאה בך יפה שלי"
אני:"על מה?"
עומרי:"ששיחררת אותה אף אחד לא הצליח"
אני:"אה.. בכיף"
פתחתי את הטלפון והיה לי התראה מהמשוב שלי (תוכנה שמראה ציונים של בית ספר)
עומרי:"מה קרה?" אמר וראה שאני בוהה בטלפון בשוק ובחיוך
אני:"קיבלתי 100 בבגרות במתמטיקה" אמרתי בשוק
עומרי הרים אותי
עומרי:"אני גאה בך כל הכבוד גאונה שלי" אמר ונישק אותי והוריד אותי
דוד:"על מה החגיגה?"
עומרי:"היא קיבלה 100 בבגרות במתמטיקה"
דוד:"כל הכבוד לך גאונה שלי" אמר וחיבק אותי ואחרי כמה שניות הלך
אני:"אני מחר הולכת"מאמרתי והשפלתי את הראש
עומרי:"לא לא לחשוב על זה עכשיו,היום אנחנו נהנים.. אני מחכה לסלואו שיהיה לי איתך בובה שלי"
אמר והרים את ראשי ונישקתי אותו ולא רציתי לעזוב עד שאביאל הופיע
אביאל:"אתם מתחתנים או אני?"
עומרי:"הלוואי.."
אביאל:"למה אתם נראים לא משהו?"
עומרי:"היא עוזבת מחר לשבועיים"
אביאל:"אני מבין אותך.. גם עדן עזבה לשבוע וחצי ורציתי ליקבור את עצמי.. אבל זה יעבור מהר אני מבטיח.. עכשיו אני ועדן מתחתנים וככה גם אתם תהיו טוב? עכשיו להיות שמחים בבקשה"
עומרי:"תודה אחי " אמר וחיבק אותו ואביאל חיבק אותי וניכנס לחדר של עדן
עומרי:"עשיתי לנו שולחן עם הבנים טוב?"
אני:"שאני יגיד לך לא?"
עומרי:"את יכולה להגיד לי מה שאת רוצה"
אני:"אני אוהבת אותך"
עומרי:"את זה אני מרשה לך להגיד הרבה כמה שבא לך" צחקתי
אני:"שיט!!"
עומרי:"מה קרה??"
אני:"קניתי גם שמלה קצרה בצבע אדום ממש יפה שהיה לי נוח לרקוד איתה"
עומרי:"איפה הבעיה?" אמר מגרד את ראשו
אני:"ששכחתי להביא אותה"
לינדה:"את מחפשת את זאתי?" אמרה ובאה מאחוריי עם בד שעוטף את השמלה כדי שלא תתקמט
אני:"איך?אב.."
לינדה:"ראיתי אותה על המיטה של עומרי תיארתי לעצמי שתיכננת לקחת אותה"
אני:"את מלכה" אמרתי וחיבקתי אותה
עומרי:"תודה אמא חסכת לי נסיעה של שעה וחצי" אמר וצחקנו ולינדה הלכה
עומרי:"יאללה בואי לראות אנשים.. אני גם צריך לדבר עם כמה אנשים ועם אבא על המזוודה" הנהנתי והוא לקח את ידי, היו מלא מלא אנשים כולם מכובדים עם חליפות והנשים עם שמלות יפות ותכשיטים מושלמים ויקרים..
הלכנו לדוד, בוזגלו, אבוטבול ואליה הם היו ביחד והבנים איתם והיו שם עוד שתי אנשים שלא הכרתי.. ההורים של אבי ושביט כנראה.. הבנים לקחו לי את היד ויצאנו לחצר ועומרי נשאר לדבר איתם

נקודת מבט עומרי
-----------------------------
סימנתי לבנים לקחת אותה כדי שלא תשאר סתם לא ידעתי מה הם ירצו להגיד על זה..
אבא:"תקשיב שנוי מדהימה"
אבוטבול:"הכי יפה שראיתי"
אני:"אני יודע,אבל אני צריך להגיד לכם משהו"
אלי(אבא של שביט):"מה?"
אני:"אלי זוכר שנפגשתי איתך ביום שלישי בפתח תקווה ואמרת לי לקחת את המזוודה מהאוטו של נוי?"
אלי:"כן"
אני:"לפי מה שראיתי היה שם אולי בלחץ מיליון וחצי דולר"
אליה:"אין דבר כזה,היה צריך להיות שם שתי מיליון דולר"
אבא:"טוב,אנחנו נטפל בזה, לך לנוי"
אני:"בטוח?"
הם הנהנו ולחצנו יד והלכתי לנוי, היא דיברה עם הבנים הם ישבו בחוץ בחצר האולם הם דיברו וצחקו והתקרבתי
אני:"באתי"
מאור:"הכל בסדר?"
אני:"כן,הסתדר.. והיא יודעת על זה"
מאור:"על המזוודה?"
אני:"כן"
אבי:"מאפיונרית קטנה" אמר ונוי וכולנו צחקנו
דיברנו ואז היה הכרזה על זה שמתחילים את טקס החופה ואני ונוי עלינו לעמוד בחופה בצד וחיכינו שהם יכנסו.. התחילה מוזיקה מרגשת והיה מלא מחיאות כפיים וראיתי שאביאל מתרגש מאוד ולחשתי לו "הכל בסדר אני פה" והוא הלך עם יותר ביטחון והניח לה את ההינומה על הפנים בעדינות והם צעדו לכיוון החופה.. התחיל הטקס והוא אמר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" והם שמו טבעות והוא שבר את הכוס והתחיל שיר שמח. אני ונוי חיבקנו אותם וירדנו מהחופה כדי לא להידחס עם כל האנשים.. נכנסנו לאולם והבנים אחרינו וישבנו באחד השולחנות ואז התחילה המוזיקה וכולנו קמנו לירקוד וראיתי שכולם מסתכלים לנוי על הצמיד.. אבל רקדנו ואני והיא התעלמנו והיה ממש כיף ואביאל כל כך שמח היה לי כיף לראות אותו ככה..
נוי:"אני הולכת להחליף שמלה"
אני:"אני בא איתך" הלכנו והיא נכנסה לשירותים של הבנות ואני חיכיתי לה בחוץ.. אחרי כמה דקות היא יצאה.. היא הייתה לבושה בשמלת מיני (לא ממש ממש מיני) אדומה עם תחרה וחגורה וזה היה כל כך מושלם..
אני:"נוי את עושה לי בכוונה?"
נוי:"מה?מה עשיתי??" אמרה בלחץ והרגישה כאילו עשתה משהו רע
אני:"את יפה מידי.. קשה ככה" היא צחקה והחזקתי אותה מהמותניים והצמדתי אותה אליי ונישקתי אותה
אני:"יאללה בואי אני רוצה להשוויץ באישתי" אמרתי ולקחתי את ידה.
נכנסנו וכולם נעצו בנוי מבטים וכמה שרקו אפילו... וואי וואי אם אני תופס אותם. הבנים התקרבו אלינו.
אני:"היא עושה לנו בכוונה"
אני:"זה מה שאמרתי לה" אמרתי וכולם צחקו והמשיכו לירקוד

נקודת מבט נוי
----------------------------
הרגשתי כאב חד באזור הצמיד והרגשתי שהוא כבר לא עליי, הסתכלתי על היד שלי וראיתי שהוא לא שם. נלחצתי ולקחתי מהר את עומרי לצד והראתי לו את הסימן האדום שהיה לי על היד.. מישהו תלש לי את הצמיד מהיד
עומרי:"מה זה?? איפה הוא נוי?"
אני:"תלשו לי אותו אני חושבת.. אין מצב שהוא נפל.. גם יש לי סימן של תלישה"
עומרי:"אני ימצא אותו אל תדאגי.. חכי פה" ראיתי שהוא לחש משהו לדוד ודוד לחש לעוד כמה שומרים משהו והם חיפשו את הצמיד אחד אחד אצל האנשים וחסמו את היציאה שאף אחד לא יוכל לברוח כי הצמיד שווה מלא.. בסוף ראיתי שתפסו איזה מישהו שהיה בבגדים פשוטים כאילו הוא לא קשור בכלל לחתונה.. איזה הומלס אחד.. הוציאו אותו בלי שיראו הרבה מהומה ועומרי חזר אליי..
הוא הרים לי את היד ובא לענוד לי את הצמיד אך מיד שיחררתי את ידו והחזרתי לו את הצמיד
עומרי:"מה את עושה?"
אני:"קח אותו.. תחזיר ללינדה.."
עומרי:"אני לא מחזיר.. זה שלך.. למה שאני יחזיר?"
אני:"כי אני לא מצליחה לשמור עליו כמו שצריך.." אמרתי והשפלתי את ראשי וראיתי שלינדה ודוד מתקרבים
עומרי:"אבל יפה שלי את לא אשמה שתלשו לך אותו.. זה היה גנב מהרחוב והשומר שאישר לו להיכנס קיבל בראש.. אל תשפילי תראש את הכי ראויה לצמיד הזה" אמר והרים לי את הראש. דוד ולינדה הגיעו אלינו
אני:"אני מצטערת שלא שמרתי עליו" פניתי ללינדה והשפלתי את הראש
לינדה:"תסתכלי עליי" אמרה והרמתי את הראש למרות שהיה לי קשה להסתכל לה בעיניים
לינדה:"את לא אשמה, את ממש לא אשמה ואין לך מה להצטער" אמרה כשחיוך על פניה. ראיתי על ידה את דוד עומד ומחייך גם הוא
עומרי:"את רואה? את לא אשמה" אמר וחיבק אותי ודוד ולינדה חיבקו אותי גם וחזרו לשולחן שלהם עם אנשים מכובדים.. מפחידים קצת אבל לא נורא..
השעה -12:00-
אנשים כבר התחילו ללכת
עומרי:"את טסה מחר.. את צריכה לישון"
אני:"אוף לא באלי ללכת" אמרתי והוא חיבק אותי
עומרי:"זה יעבור מהר שמעת מה אביאל אמר"
אני:"לא באלי להשתחרר מהחיבוק הזה" אמרתי והוא חיבק אותי חזק יותר.. השתחררנו מהחיבוק והלכנו להגיד ביי לכולם ומזל טוב לעדן ואביאל ונפרדתי מדוד ולינדה.. הם כבר כמו ההורים שלי.. היה עצוב קצת.. אבל לא נורא.. יצאנו מהאולם ונכנסנו לאוטו
עומרי:"אז מה? היה לך כיף?"
אני:"כן" אמרתי אבל קצת בעצב
עומרי:"לא נשמע ככה.. תסתכלי עליי.." אמר והסתכלתי עליו
עומרי:"זה בגלל מחר?"
אני:"כן"
עומרי:"נונה שלי את תחזרי וזה קשה אני יודע.. אני גם לא יודע איפה לקבור את עצמי.. אבל אני יודע שאני ואת נתחתן ושאת הולכת רק לשבועיים ואז חוזרת לידיים שלי לחיבוק הכי גדול בעולם.. אני יחכה לך בשדה תעופה.. תצפי לראות אותי" אמר ולקח את פניי מנשק אותי. התנשקנו בערך 10 דקות והוא התחיל לנסוע.. דיברנו על מה שהיה בחתונה, על האנשים, על הלבוש והגענו לבאר שבע.. לבית שלי..
אני:"אז זה ביי לשבועיים?" אמרתי והתחלתי לבכות והוא אחריי. הוא חיבק אותי שעמדנו ליד האוטו אחד מול השני עם הדמעות שלא מפסיקות לרדת
אני:"אתה לא תפסיק לאהוב אותי אף פעם?"
עומרי:"אף פעם!" אמר. התנשקנו והתחבקנו מלא ולבסוף הוא הלך..
הלכתי לישון אחרי בכי רצוף של שעתיים

-9:00-
עלייה לטיסה הודעה מעומרי