ירדנו למטה והיה פתאום הקלטה של שיר התחילה מוזיקה והצלחתי לזהות את השיר זה השיר "הבחור הביישן על הפסנתר".
שיר אחד האהובים עליי ואז שמעתי את קולו של עומרי שר והוא שר כל כך יפה! הוא עלה על הבמה והתחיל לשיר ולנגן על פסנתר את השיר כאילו הוא שר לי אותו והתחלתי לבכות מהתרגשות זה היה כל כך מרגש וראיתי אפילו שלינדה בוכה ולדוד ירדה דמעה ואבוטבול צחק עליו אבל דוד לא התייחס. היו המון אנשים ואחים של עומרי באו לחבק אותי והבנים גם.
זה היה היום המאושר בחיי!
עומרי סיים לשיר וירד מהבמה והיה מלא קונפטי בצבע אדום ולבן וזיקוקים בצידי הבמה. רצתי אליו, הוא הרים אותי ותוך כדי נישק אותי אותי ושתינו בכינו מהתרגשות. אחים של עומרי וכולם היו בשוק שהוא בוכה ואבא שלו היה נראה כל כך מאושר ואמא שלו בכתה.. הוא הוריד אותי, לקחתי את ידו והלכנו לחבק את לינדה ודוד. ולינדה לחשה לי באוזן "אני כל כך מודה לך! בזכותך הוא מאושר"
עומרי:"אבא אתה בוכה?"
דוד:"מי בוכה?ככה אני מביע אושר" אמר בקול וכולנו התחלנו לצחוק ואבוטבול ובוגלו היו על הרצפה
דוד:"מגיע לך את כל העולם! את גורמת לבן שלי להיות מאושר זה שווה הכל" אמר וחיבק אותי חזק והייתי כל כך מאושרת יותר מאי פעם..
השעה הייתה כבר שתיים בלילה וכולם כבר הלכו ורק הבנים נשארו.
דיברנו כולנו ואז דוד ולינדה באו
דוד:"אנחנו משאירים לכם את הבית לשישי שבת לבד,עומרי אתה אחראי!"
עומרי:"עליי" אמר בטוח בעצמו
וכל הבנים היו נראים כאילו הולך ליהיות הכי כיף שבעולם
דוד ולינדה יצאו מהבית וטסו לאילת במטוס ונשארנו רק אני עומרי והבנים
-צלצול טלפון שלי-
אני:"כן אמא?"
אמא:"מתי את חוזרת?"
אני:"אני נשארת אצל עומרי שישי שבת ישלי פה בגדים אמרתי וסיפרתי לה כל מה שהוא עשה"
אמא:"מאיפה הכסף לכל זה ?״ אמרה וצחקה
אני:"מה אכפת לך?"
אמא:"לא אכפת לי תאמת.. תהני ילדה שלי"
אני:"תודה אמא לילה טוב" אמרתי וניתקתי וחזרתי לבנים
עומרי:"אז מה הנסיכה שלי רוצה לעשות?"
אמר וכולם הסתכלו עליי
אני:"לישון?"
מאור:"שום לישון!"אמר וראיתי שהם מיסתכלים אחד על השני כאילו הם הולכים לרדוף אחרי
הם חייכו ואני התחלתי לרוץ
רצתי לתוך הבית והם רצו אחרי כל אחד מכיוון אחר.. שבע ילדים עליי.. בוגר מאוד
עליתי לקומה הראשונה ואז לקומה השניה ואז לקומה השלישית ואז לקומה הרביעית
ואז לקומה החמישית והיא הייתה מהממת!כל המסדרון היה עם שטיח אדום מלכותי ועיטורי זהב בתקרה.. המשכתי לרוץ במסדרון הגדול עד שהרגשתי מישהו תופס במותני ומכניס אותי לאיזה חדר בזמן שחוסם את פי. הסתובבתי וראיתי את עומרי
YOU ARE READING
זה חייב להיות אנחנו
Jugendliteraturנוי, בת 16 עברה מתל אביב לבאר שבע במהלך החופש הגדול. היום הראשון ללימודים מגיע ונוי פוגשת באנשים חדשים אך היא מתעסקת עם החבורה המסוכנת של הבית ספר, מכניסה את החיים שלה לסכנה ואף מוצאת אהבה. סיפור מדהים על חברויות, אהבה וסיכון. אני יודעת שכבר יש את ה...
