דוד נכנס והיה ניראה כאילו יש לו משהו טוב להגיד..
אני:"היי דוד"
דוד:"היי נויצ'וק,תשמעו..זוכר שקיבלת שיחת טלפון מחסום?"שאל את עומרי
עומרי:"כן למה?"
דוד:"זה שדיבר איתך בטלפון הוא העוזר של זה שחייב לי מליון שקל והוא זה שהרעיל אותך ומצאנו אותו"
אני:"איפה הבן זונה?איפה?"אמרתי כועסת
דוד היסתכל עליי בגאווה לא הבנתי למה
דוד:"אל תידאגי אנחנו נטפל בו..אבל לא נהרוג אותו"
אני:"דוד אני יכולה לבקש ממך משהו?"
דוד:"מה שתירצי"
אני:"אני רוצה לטפל בו"אמרתי בטוחה בעצמי ודוד ועומרי היו בשוק
דוד:"נוי..אני לא יכול לסכן אותך"
אני:"בבקשה!אני חייבת"
עומרי הנהן לכיוון דוד וזה אומר שהם מאשרים לי לעשות את זה..דוד נתן לי את הכתובת ומיהרתי לכיוון הבית..כמובן שבאו איתי עוד אנשים שדוד שלח..
דפקתי בדלת והאיש פתח..יכולתי לזהות את הקול שלו עוד מהחטיפה..
התחלתי להרביץ ולהכות אותו עד שהתעלף. שלפתי את האקדח מכיסו של האיש ולקחתי איתי את האקדח הלכתי לכיוון הבית של עומרי שמחכה לי שם עם כמה מהאנשים של העולם התחתון והשארתי את האיש מעולף שם חצי מת..
האנשים שהיו איתי פתחו לי את השער הגדול והמפואר בכניסה לבית של עומרי ונכנסתי..
היו שם איזה חמישים איש בחליפות ודוד לינדה עומרי והערסים..כנראה שחלק מהאנשים היו ההורים של מאור ונאור ושל כל הערסים..
כולם בהו בי..ולא הבנתי למה..רק לינדה חייכה ואז שמתי לב שהם מיסתכלים לי על היד..האקדח היה שם..כולם שם יודעים מי אני ולא הבינו מאיפה יש לי אקדח..
עומרי ניגש אליי בעצבים מול כולם
עומרי:"מזה עושה אצלך ביד?"צעק עליי מול כולם
אני:"מה חשבת שאני ישאיר את זה אצל הפסיכופט הזה?"צעקתי עליו בחזרה וכולם היו בשוק איך יש לי אומץ
עומרי היתעצבן ותפס לי את היד עד שזה כאב לי
אני:"שחרר זה כואב לי"צעקתי וראיתי שדוד בא לכיווני וכולם עדיין בהלם
עומרי:"את לא מבינה שאת לא יכולה להחזיק אקדח?את לא חלק מהדבר הזה!זה מסוכן לך"אמר ונזף בי עד שניבהלתי
אני:"סאמק שחרר לי את היד אומרים לך!אני אף פעם לא אהיה אחת מאיתכם!אני לא רוצה דיבור עם אף אחד מכם!!"אמרתי וכולם היו בעלי מבט רצחני בעיינים ועומרי עוד לא שיחרר את ידי עד שהתעצבנתי ונתתי לו אגרוף בבטן שגרם לא להיתקפל.
אני:"שמישהי אומרת לך לעזוב,תעזוב"אמרתי וירקתי לכיוונו.
הייתי בהלם מעצמי כאשר כל העולם התחתון מסתכל עליי כאילו הם הולכים לרצוח אותי אבל לא היה אכפת לי.. הלכתי לכיוון היציאה של הבית ודוד ניגש אליי וכולם הסתכלו
דוד:"לאן את הולכת?את לא הולכת!"
אני:"אני לא שואלת!אני לא חלק מכם כמו שהוא אמר..אז ביי"
אמרתי ויצאתי מהבית
נקודת מבט עומרי
--------------------------------------
"היא לא תדבר אליי ככה"אמרתי בצעקה וכולם הסתכלו עליי
אבא:"שכחת מה היא עשתה בישבילנו הא?מה אתה חושב שאתה מדבר אליה ככה מול כולם אחרי שהלכה לפרק מישהו שהרעיל אותך?הילדה הזאת היא אוצר ואתה כמו טיפש מדבר אליה ככה מול כולם??!" נזף בי וסטר לי.. כמובן שלא יכולתי לעשות כלום אחרת מפרקים אותי במקום למרות שהוא אבא שלי כאן החוקים הם אחרת..
הלכתי למשרד של אבא והוצאתי אקדח.. מיד באו לעצור אותי אבוטבול ובוזגלו(אבא של מאור ואבא של נאור)הם ישר צעקו עליי להוריד את האקדח והייתי חייב.
אבא:"מה רצית לעשות באקדח?"
אני:"להרוג את עצמי"
אבא:"מה קרה?אתה מהעולם התחתון אני ימות אתה מחליף אותי אתה תיצטרך לנהל את כל זה!מילה קטנה כועסים עליך ואתה מתקפל?מה נהיה ממך?תחזור לעצמך!לגבר שהספסל בבית ספר רק שלו וכל דבר שהוא רוצה הוא מקבל עומד על שלו!מיד!"
השפלתי את ראשי והבנתי עד כמה היא שינתה אותי..אבל אני עדיין חייב להישאר אני..!
אני:"אתה צודק אבא אני מצטער"
אבא:"זה בסדר ילד שלי"אמר וחיבק אותי.
דיברנו בזמן הזה על משימה שצריך לעשות..משימה חשובה שאני וכל הבנים צריכים לעשות.
נקודת מבט נוי
--------------------------------------
אני לא רוצה לראות אותו ולא להריח את הסילבר שלו שוב! לא אותו לא את הערסים לא את דוד אף אחד מהעולם הזה!ידעתי שפה זה מקום של עבריינים!
היתקשרתי לבר ודניאלה והן היו בשוק!
דיברנו קצת וניתקנו ונרדמתי
קמתי בבוקר וראיתי את עומרי בחדר שלי..
YOU ARE READING
זה חייב להיות אנחנו
Teen Fictionנוי, בת 16 עברה מתל אביב לבאר שבע במהלך החופש הגדול. היום הראשון ללימודים מגיע ונוי פוגשת באנשים חדשים אך היא מתעסקת עם החבורה המסוכנת של הבית ספר, מכניסה את החיים שלה לסכנה ואף מוצאת אהבה. סיפור מדהים על חברויות, אהבה וסיכון. אני יודעת שכבר יש את ה...
