זה חייב להיות אנחנו

פרק 14 - זה יותר מדי!

קמתי בבוקר ועומרי קם אחרי לבשתי את בגדיי והוא את מיכנסיו ונשאר בלי חולצה ופתאום ניזכרתי שאני לא יודעת אם הוא היה עם אמצעי הגנה..

אני:"עומרי היית עם אמצעי הגנה אתמול?" אמרתי בחשש

עומרי:"כן אני לא ממהר לילד ממך" אמר וצחק..מואני ניפגעתי ממנו כל כך! שהתחלתי לבכות לו מול הפרצוף

עומרי:"לא לא אני לא התכוונתי לזה אני יעשה לך עכשיו 20 ילדים רק תפסיקי לבכות אני אוהב אותך זה שובר אותי"
אמר ונישקתי אותו חזק והוא חיבק אותי והצמיד אותי אליו ולחש לי באוזן "את אישתי!" וצחקתי

אני:"בוא נעשה משהו היום"

עומרי:"האמת שהבנים היום באים לאימון שחייה כמו כל יום שבת בבוקר.."

אני:"אני גם רוצה!!" אמרתי בפרצוף מתחנן

עומרי:"אני האחרון שיגיד לך לא..אבל את לא תעמדי בקצב שחייה שלנו חח" אמר

אני:"חכה חכה נראה" הלכתי לקחת בגד ים מביתי והבנים כבר הגיעו וחיכו לי בבריכה עם עומרי בעוד לינדה ודוד יושבים עם שומרי הראש שלהם במיטות השיזוף ניכנסתי לתוך אזור הבריכה דרך החלון הגדול

אני:"בוקר טוב!" אמרתי ונישקתי את הלחי של לינדה ודוד והם השיבו לי בוקר טוב בחזרה

דוד:"את בטוחה שאת הולכת להתחרות מולם?" אמר וגיחך כאילו אני לא יכולה

אני:"חכו ותיראו"

לינדה:"חתזירי לנו את הכבוד חח" אמרה וצחקתי והתקדמתי לכיוון הבריכה.. הייתי עם בגד ים בקיני שבחזייתו רי רץ מלפנים עם עוגן והוא בצבע תכלת.. הגעתי לבריכה ועומרי חייך אליי ועשה לי בשפתיים "כמה את יפה" וחייכתי בחזרה אבי ושביט שרקו לי ועומרי מיהר להשתיק אותם ודוד ולינדה צחקו מהצד

אסף:"אל תיקחי ללב אם את מגיעה אחרונה טוב?"אמר מיתגרה בי

אני:"חכו חכו"

הם:"אנחנו מחכים!"
הגיעה השריקה שהורתה לנו להתחיל לשחות..אני בעברי הייתי שחיינית והם לא יודעים זאת!! התחלתי לשחות בבוא השריקה שחיתי מהר מאוד והגעתי! הייתה שריקה של סיום וכולם שעוד שמו הרימו את הראש ולא האמינו שכבר הגעתי..הסתכלתי על אסף ואמרתי לו "אל תיקח ללב אם אתה מגיע אחרון טוב?" אמרתי והוא היתעצבו עליי "שתקי!תדברי אליי בכבוד שמעת?"

אני:"לא לא שמעתי!"
דוד היה בהלם איך אני מדברת לאסף פאקינג עולם תחתון..

דוד:"נוי מספיק!"

אני:"טוב" אמרתי ויצאתי מהבריכה בראש מושפל ועליתי להתלבש לחדר של עומרי בעוד כולם מסתכלים עליי..עליתי לחדר והם צעקו לי לחזור אבל כל מה שרציתי זה ללכת הביתה.. נעלתי את הדלת של החדר כדי להתלבש וסיימתי והם התחילו לדפוק על הדלת כדי שאני אפתח ממש התחילו לצעוק פתחתי.

אני:"שתקו סאמק!" דחפתי את אסף ועברתי לכיוון המדרגות אבל מאור החזיק לי את היד "אמרתי לך לדבר אלינו בכבוד נכון!?" אמר מאור והחזיק לי את היד חזק

אני:"זה כואב לי!"

עומרי:"שחרר אותה עכשיו!" צעק על מאור ודוד מיהר לעלות למעלה..הוא שיחרר אותי ואני ירדתי בריצה למטה ועומרי אחרי הגעתי לחצר אחרי שיצאתי כבר מהבית ובידיוק אבוטבול,בוזגלו,ואליה(אבא של אסף) ניכנסו בשער..

אני:"אבוטבול פעם הבאה עם הבן שלך לא יגמר טוב!וגם שלך אליה!" אמרתי והם הסתכלו עליי במבט רצחני! עומרי סימן להם להיכנס למישרד של דוד ולעזוב אותי..

אני:"אני לא צריכה את העזרה שלך!"

עומרי:"פעם אחרונה שאת מדברת למישהו מהאנשים האלו ככה!שמעת?" הוא צעק עליי והפחיד אותי פעם ראשונה ואחז בידי חזק

אני:"דיי זה כואב לי בבקשה תעזוב" אמרתי מיתאפקת לא ליבכות

עומרי:" הם יכלו להרוג אותך מפגרת!מה את חושבת שהם חברים שלך?ישלך מזל שהם עושים כל מה שאני אומר!!" אמר וחיזק את אחיזתו לא יכולתי להיאבק בו הוא יותר חזק..

אני:"די עומרי זה כואב לי בבקשה תעזוב אותי!!" צעקתי והוא סטר לי חזק על הלחי

עומרי:" את חוצפנית! תביני כבר שכאן נותנים כבוד!" דוד יצא החוצה וראה שידי על הלחי שלי מוסטת לצד וידי השניה אחוזה בידו של עומרי שמסרב לשחרר..

דוד:"תעזוב אותה עכשיו!!ילד מפגר!" אמר וסטר לעומרי "ממתי מתעללים באנשים שאוהבים? הילדה שהצילה את אמא שלך ממוות!!" דוד צעק על עומרי ועומרי השפיל מבט

אני:"אני רוצה ללכת מכאן אני לא רוצה לחזור לכאן יותר!תביא לי אקדח דוד!" אמרתי כועסת ובוכה

דוד&עומרי:"מה אקדח??"

דוד:"את לא מקבלת שום אקדח"

אני:"אמרת שאני אקבל מה שאני רוצה! בקשה אחרונה לפני שאני לעולם לא חוזרת לפה יותר תביא לי!"

דוד:"נוי די יפה די " אמר וחיבק אותי מסתכל על עומרי במבט מאשים.. הסתכלתי על היד שלי והיא הייתה אדומה מאחיזתו של עומרי.. עומרי בא לאחוז את ידי שוב אבל נירתעתי ממנו למרות שידעתי שהוא רק רוצה לדבר פחדתי ממנו, ברחתי הביתה והלכתי לישון.. קמתי בבוקר והשעה  הייתה 6:00