זה חייב להיות אנחנו

פרק 32 - ההודעה על אופק

קמתי לצלצול הודעה וראיתי שכל המזוודה שלי ריקה חוץ מהאיפור והאקססוריז שלי.. ראיתי שהכל מסודר כבר בארון.. אני אוהבת אותו.. סידרתי את החדר ואת כל מה שנישאר לי להחזיר למקום.. פתחתי את הטלפון והיו לי כמה הודעות ושיחות שלא נענו מעומרי אליאור ודניאלה. פתחתי את ההודעות וראיתי שעומרי רשם לי "אל תשכחי לבוא"
הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה שש וחצי בערב ככה שיש לי זמן ועומרי לא יציק לי על זה שאיחרתי.. עשיתי מערכת ולקחתי את התיק והטלפון.. יש לי אצלו בגדים ואיפור.. ירדתי לקומה למטה ודיברתי עם ההורים שלי וסיפרתי להם כל פרט ופרט
אבא:"אני שמח שנהנית נונה שלי אבל מאיפה יש לו כל כך הרבה כסף?"
אני:"הוא מיליארדר..אני לא יודעת מאיפה" שיקרתי..
אמא:"אני שמחה שנהנית ומצאת מישהו שדואג לך ואוהב אותך ילדה שלי"
אני:"אמא.. יש לי עוד משהו להגיד" אבל אז התחרטתי והחלטתי שאני לא יספר להם עליו
אני:"הוא קנה לי פרארי וורודה,וההורים שלו אוהבים אותי והביאו לי כרטיס חשבון בסך 20 מיליון שקל ויש לי אצלו בבית ארון עם בגדים הכי יקרים"
אמא:"את צוחקת עלינו נכון?"
אני:"לא למה?"
אמא:"20 מיליון שקל זה כסף לכל החיים.."
אני:"אני יודעת"
אבא:"העיקר שאת אוהבת אותו הכסף לא חשוב.."
אני:"אה ואמא קחי.."הבאתי לה את המעטפה עם הכסף
אמא:"למה החזרת את זה?"
אני:"הוא לא היה מוכן שאני אבזבז"
אבא:"חח אני כבר אוהב אותו" אני ואמא צחקנו
אני:"תקשיבו אני הולכת לישון אצלו אוקיי?ומחר אני ישנה בבית מבטיחה,אה וביום חמישי יש חתונה לאח שלו אז אני הולכת"
אמא:"אוקיי..יש לך מה ללבוש?צריכה כסף?"
אני:"לא..הוא כבר קנה לי.."
אמא:"תראי לי"
הלכתי לחדר ולבשתי את השמלה ולקחתי גם להראות לה את הארנק של לואי ויטון
אבא ואמא היו בשוק וחייכו
אבא:"איזה יפהפיה!זה שמלה יקרה מאוד נוי!אמרת לו תודה?"
אני:"כל הזמן"
אמא:"מה זה השעון היפה הזה?והעגילים?"
סיפרתי להם מאיפה כל דבר..
אבא:"וואו איזה טבעת יפה!"
אני:"עומרי קנה לי"
אבא:"אז הילדה שלי כאילו מליינית עכשיו בגיל 17?בלי לעבוד?"
אני:"לא היה לי חסר כסף גם לפני"
אבא:"זה גם נכון"
אני:"טוב אני חייבת ללכת.."הלכתי לחדר הורדתי את השמלה ותליתי אותה במקום. רצתי למטה לקחתי את התיק והפלאפון, נישקתי את אמא ואבא ויצאתי לכיוון הבית של עומרי.

-הגעתי לבית של עומרי-
דוד, לינדה ועומרי ישבו בשולחן בחוץ. ניגשתי אליהם ועומרי קם לנשק אותי
עומרי:"הייתי בטוח שתמשיכי לישון ותאחרי"
לינדה:"ככה אתה מזלזל בה?"
עומרי:"חס וחלילה"
דוד ולינדה חיבקו ונישקו אותי בלחי וישבתי איתם בשולחן
אני:"שיט שכחתי להביא מטען, אני תכף באה"
דוד:"שבי שבי כמה אנרגיות יש לך ללכת ולחזור.. אני ישלח מישהו לקנות לך חדש"
אני:"אב.."
דוד:"אבל שבי"
אני:"וואו אתה כמו עומרי אוהב לעצור אותי באמצע "אבל" זה בגנים"אמרתי וכולם צחקו
עומרי:"אמא את יודעת שגם נוי יודעת לדבר ספרדית?"
לינדה:"באמת?פעם הבאה אני טסה עם נוי לבד" אמרה וחייכתי
עומרי:"ואני נשאר עם אבא פה לבד?לא תודה רבה"
לינדה:"כן מה קרה אסור לי לבלות עם נוי לבד?"
עומרי:"מותר אבל רק ליום.. כי אני לא יכול יותר מיום בלעדיה" אמר ונישק אותי התנתקנו מהנשיקה ולינדה ודוד התנשקו
עומרי:"נו באמת!עוד פעם אלה"
לינדה:"לך מותר ולי אסור?"
עומרי:"מותר מותר רק תודיעו לי לפני זה שאני אתכונן להקיא" אמר וכולנו צחקנו והוא עמד כועס
עומרי:"טוב טוב אנחנו עולים עשיתם לי בחילה" אמר וצחקנו והוא לקח את התיק שלי ואני את הטלפון ועלינו למעלה.