זה חייב להיות אנחנו

פרק 47

״תראה לי מי זה״ אמרתי לו. עומרי סגר במהירות את הטלפון והכניס אותי לכיס שלו ״אף אחד״ הוא ענה והסתובב לדבר עם אחד השומרים.
ישבתי עם הבנות בסלון לא מבינה עדיין מה מתרחש מסביבי. היו כל כך הרבה אנשים פתאום בסלון שדיברו בשקט ביניהם.
עומרי ניגש אלינו לוקח את היד שלי ומוביל אותי למטבח. הוא העיף משם את כל האנשים והושיב אותי על האי כשהוא נעמד בין רגליי. ״אנחנו יוצאים אני יחזור תכף אני מבטיח״ הוא אמר בשקט. ״לא! תשאר בבקשה עומרי" ביקשתי אבל הוא ענה ״אל תעשי את זה סתם קשה. אני ילך ויחזור זה בשביל להגן עלייך״ הוא נתן נשיקה לקודקוד ראשי ויצא משם. נשארתי לשבת שם עם עצמי מדקלמת לעצמי בראש שהכל יהיה בסדר כשדוד נכנס מסתכל עליי ומתיישב לידי. ״את לחוצה?״ שאל ואני הנהנתי בראשי. ״אני ממשיכה להגיד לעצמי שהכל יהיה בסדר אבל מה אם לא? מה אז נעשה?״ שאלתי ״אני מבטיח לך שעומרי יחזור לפה. צאי לשם ותהיי חזקה. הוא ישמור על עצמו יותר מתמיד לחזור כי עכשיו יש לו מישהו לחזור אליו. יש לו אותך״ הוא אמר מחבק אותי וקופץ מהאי ״ושאף אחד לא ידע שאני רגשן כן?״ הוא אמר וצחקתי ״אין בעיה דוד זה ביננו. תודה״ אמרתי וחייכתי אליו. הוא יצא מהמטבח ואני קפצתי הולכת לדלת הכניסה רואה את כולם עומדים לצאת ואני ניגשתי לעומרי ״אני אוהבת אותך ואל תשכח שאני כאן מחכה שתחזור״ אמרתי ונתתי לו נשיקה חלשה על השפתיים. ״השארתי כאן את נאור ומאור תהיי ממושמעת אל תעשי בעיות בסדר? אני אוהב אותך ויחזור לפני שתשימי לב שהלכתי״ ״ככה אתה מכיר אותי? עושה בעיות?״ שאלתי במעט ציניות ״לאאא מה פתאום אי אפשר לשים את המילים נוי ובעיות ביחד באותו משפט״ הוא אמר בציניות מוגזמת וצחקתי ״צריך לצאת״ אחד השומרים אמר לעומרי והוא הנהן, נתן לי נשיקה אחרונה ויצא מהבית כשאני עומדת בפתח שלו מנופפת לו לשלום. הם עלו למכוניות ורק כשלא ראיתי אותם יותר סגרתי את הדלת והתיישבתי בסלון מחכה שיחזרו.

כבר שעתיים שאני מחכה וזה מרגיש כמו נצח. אף אחד לא מדבר ולא מספר כלום. קמתי במפתיע מהספה וניגשתי למאור במהירות ״איפה הוא ולמה הוא לא חוזר״ שאלתי כועסת ותופסת לו בחולצה כאילו אני יכולה עליו ״יחזור תכף״ הוא ענה והלך. פתחתי את הדלת לחצר כמאור מהר עצר אותי ״לא! אמרנו שאסור לצאת״ ״אני רוצה לצאת די כבר״ עניתי לו ״נאור קח אותה לטיפולך״ הוא אמר ונאור הושיב אותי על הספה מתיישב לידי כמו שומר ראש. אחרי חצי שעה קמתי ״לאן?״ הוא שאל תופס לי ביד. ״ לשירותים. מותר?״ שאלתי במעט חוצפה והוא שחרר את ידי כשעליתי לחדרים למעלה בידיעה שיש מרפסות שם. נכנסתי לאחד החדרים סוגרת את הדלת מאחוריי ופתחתי את דלת המרפסת מתיישבת שם נושמת את האוויר ונרגעת. ״חשבתי שאמרתי בלי יציאות״ מאור פתאום נעמד מאחוריי וקפצתי מבהלה ״תכנסי פנימה עכשיו לא משנה מה את לא יוצאת לשום מקום גם אם תצטרכי להשתין על עצמך״ הוא אמר ולקח אותי בחזרה לסלון.

בעוד כמה דקות אני יעלה עוד פרק