אני:"עומרייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי" צעקתי לו באוזן
עומרי:"ששש למה לצעוק לי באוזן למה"
אני:"כי שכחת לשים שעון מעורר גאון!"
עומרי:"נו אז מה ..נאחר"
אני:"נוו"
עומרי:"חחחח ילדה מצטיינת שלי"
אני:"שתוק יפיוף שתוק"
עומרי:"בלי השתוק!" אמר והרים את קולו
אני:"טוב סליחה" אמרתי והשפלתי את ראשי
עומרי:"אוף סליחה אני לא מתכוון..אני לא שם לב שאני מרים את הקול.." אמר והרים את ראשי ונישק אותי..
לא נישקתי אותו בחזרה
אני:"טוב צריך ללכת" התחמקתי מהנשיקה
והלכתי לאמבטיה להתלבש
שמתי שורט גינס לבן עם חולצת בית ספר שחורה רופפת שמתי אודם ורוד ואיילניר ובושם ונעליי ואנס שחורות והלכתי לחדר
עומרי לבש גינס שחור וחולצת בית ספר לבנה וואנס שחורות
עומרי:"שתינו עם וואנס שחורות" אמר מאושר ושם בושם
גיחחתי אבל באי רצון..נעלבתי ממנו בגלל שהרים עליי את הקול.. אני רגישה מידי כניראה.. כשהייתי בתל אביב אף אחד לא העז להרים עליי את הקול..חשבתי על תל אביב ועל החברים שלי שם וירדה לי דמעה
עומרי בא וניגב לי את הדמעה והחזיק את פניי
עומרי:"למה את בוכה?"
אני:"אני לא" אמרתי ולקחתי את הילקוט והפלאפון וירדתי למטה ועומרי לקח את הילקוט והטלפון שלו וירד אחריי יצאנו עם שומר ראש לכיוון הבית ספר והתחלנו ללכת..
עומרי:"רוצה להסביר לי למה בכית?"
אני:"לא בכיתי!" אמרתי בעצבנות והוא שתק והמשיך ללכת..הגענו לתיכון וכל הדרך הייתה שתיקה.
בדיוק היה צלצול של סיום השעתיים הראשונות-כלומר הפסקה
עלינו לכיתה ואני הלכתי לאליאור ולמור ולכולם ועומרי הלך בראש מושפל לבנים וראיתי שהם מיסתכלים עליי ומדברים..
נקודת מבט עומרי
-----------------------------------
ניכנסתי לכיתה בראשד מושפל והלכתי לבנים והם שאלו מה קרה ולמה באנו באיחור..
אני:"שכחנו לשים שעון מעורר ו..עזבו"
מאור:"נו דבר כבר!"
אני:"היא נעלבה ממני..היא התחמקה ממני כל הבוקר"
שביט:"בואו לספסל שלא תחשוב שאנחנו מדברים עליה"
אבי:"צודק"
אני:"איפה אסף?"
מאור:"יבוא באיחור אבא שלך קרא לו"
אני:"אבא שלי?למה?הוא לא אמר לי כלום"
נאור:"אין לנו מושג, אבל בואו לספסל"
ירדנו למטה
מאור:"נו אז מה קרה?"
אני:"היא צעקה עליי בבוקר כי שכחתי לשים שעון מעורר ואתם יודעים..היא ילדה מצטיינת כזאת"
מאור:"בגלל זה?נוי פייטרית היא לא נעלבת מדבר כזה"
אני:"לא..אני צעקתי עליה"
שביט:"מה יהיה?בנות רגישות..במיוחד אלו שמרגישות אליך משהו.. אתה לא יכול לצעוק עליה כל פעם"
אני:"אני יודע..זה יוצא לי בלי שליטה.."
נאור:"ומה קרה אחר כך?"
אני:"היא השפילה את הראש ואמרתי לה סליחה ונישקתי אותה והיא לא נישקה אותי בחזרה ואז הלכה להתלבש ושהיא חזרה היא בכתה וששאלתי אותה למה היא בוכה היא התחמקה ממני וירדה למטה וכל הדרך שתקנו"
אבי:"אל תצעק עליה יותר..גם ככה קשה לה להשלים איתנו ועם מה שאתה..תתחשב בה"
אני:"אתם צודקים.."
ראינו אותה יורדת עם אלעד בן אליאור נוי שיר ושגב (חבר טוב שלנו) ממתי היא מסתובבת איתו?
ראיתי שבאים לספסל שלהם עוד הרבה בנים..היא נהייתה ממש מקובלת..שהיא עוברת כולם באים אחריה..אני לא אוהב את זה שבנים מיסתכלים לה על התחת ומכרכרים סביבה כל הזמן..אבל אני לא יכול להגיד לה על זה כלום..או שאני כן..אבל היא כועסת עליי גם ככה..
אני:"תראו כמה בנים יש סביבה"
מאור:"כאילו לנו חסרות בנות" אמר וצחק תאכלס כל באר שבע לרשותי
אני:"אני בכל זאת לא אוהב את זה.."
מאור:"תן לה אל תהיה שומר ראש..סמוך עליה"
אני:"אוקיי..אבל שמעו..יש לה ביום שישי יום הולדת והיא תבוא אליי בערב ואתם גם ואחים שלי גם ואני רוצה לעשות לה משהו מיוחד"
אבי:"אנחנו איתך נעזור לך"
אני:"תודה אחים שלי" אני מרגיש כאילו הם אחים שלי..הם איתי מגיל אפס..
-אסף הגיע-
אסף:"היי" אמר ולחץ לכולנו את היד והתיישב
אסף:"מה,למה נוי שם?ולמה כל הבית ספר סביבה?"
אני:"יש לי חברה שווה אין מה לעשות,והיא שם עם אליאור ואלה.."
אסף:"ולמה היא לא באה להגיד שלום?"
אני:"כי היא נעלבה ממני" סיפרתי לו הכל..
אסף:"אני מבין שאתה רוצה תכבוד שלך..אבל אל תצעק עליה הרבה..היא רגישה..ואתה אוהב אותה"
אני:"אני לא אצעק"
אני:"תקשיבו הבטחתי לה שאני מפסיק לעשן עד יום שישי" וכולם צחקו חוץ משביט שלא מעשן הוא הפסיק לפני חודש
שביט:"סוף סוף מישהי נורמאלית שאכפת לה ממך!"
אני:"היא כזאת מדהימה שאני לא יכול להגיד לה לא.."מאמרתי וכולם צחקו ובהינו בה כמה דקות
נקודת מבט נוי
--------------------------------
הסתכלתי עליהם וראיתי שהם בוהים בי ומדברים עליי באותו הזמן..
אני מתגעגעת אליו..עבר פחות מחצי שעה אבל אני רוצה אותו ביד שלי עכשיו!
קמתי אל הספסל והוא היה בהלם..הוא הסתכל עליי ואמרתי לכולם היי וחיבקתי ונישקתי אותם בלחי וכל הבית ספר בא מאחורי בערך..שישחררו ממני קצת
אני:"טוב שחררו ממני קצת" אמרתי וכולם התרחקו ממני והבנים צחקו
לקחתי את ידו של עומרי ומאור חייך אליי כאילו אני עושה את הדבר הנכון..לקחתי את ידו של עומרי ולקחתי אותו לעבר קיר הבטון האחורי ליד אזור הדשא
YOU ARE READING
זה חייב להיות אנחנו
Teen Fictionנוי, בת 16 עברה מתל אביב לבאר שבע במהלך החופש הגדול. היום הראשון ללימודים מגיע ונוי פוגשת באנשים חדשים אך היא מתעסקת עם החבורה המסוכנת של הבית ספר, מכניסה את החיים שלה לסכנה ואף מוצאת אהבה. סיפור מדהים על חברויות, אהבה וסיכון. אני יודעת שכבר יש את ה...
