זה חייב להיות אנחנו

פרק 12 - הוא יחזור!

ירדתי למטה ואבא היה עצבני

אני:"אבא מה קרה?"

אבא:"הרופאים אמרו שהם לא מבינים איך הרעילו אותך והם חושבים שאתה הרעלת את עצמך זה יכול להיות?"

אני:"לא אני נשבע!"

אבא:"טוב ילד שלי"

עליתי לחדר וסימסתי לנוי
"היי יפה שלי״

נוי:"היי נסיך שלי"

אני:"מחר את אצלנו בשבע וחצי!אם יקרה לי משהו אני אוהב אותך!"

נוי:"תפסיק לא יקרה לך כלום!"

אני:"נכון!בעלך חזק!"

נוי:"חחח מה אתה הולך לעשות מחר דרך אגב?"

אני:"להרוג כמה אנשים שקשורים לזה שניסה להרוג את אמא שלי"

נוי:"אה..טוב"

אני:"קרה משהו יפה שלי?"

נוי:"לא..לילה טוב"

אני:"לילה טוב אישתי"

קרה לה משהו..אני חושב שהיא לא אוהבת את זה שאני רוצח אנשים

נקודת מבט נוי
--------------------------------------
אני לא אוהבת את זה שיש לי חבר רוצח..אבל ידעתי את זה מהתחלה אני לא יכולה להתלונן עכשיו..חשבתי..ונרדמתי.
קמתי בבוקר בשעה 12:00 והלכתי לקניון לקנות בגדים להיום בערב.
נתתי לאמא ואבא נשיקת בוקר טוב והלכתי

השעה:15:30
---------------------------------
הלכתי להתקלח ויצאתי מהמקלחת עשיתי בייביליס והשעה הייתה כבר שש!!
התלבשתי בשמלת מיני עם תחרה קצת מסביב ושמתי מגן של לואי ויטון שעלה לי -5000 שקל.
אני עשירה..אבל לא כמו עומרי..התאפרתי ולקח לי הרבה זמן..

השעה 19:30
------------------------------------
אני:"אמא אני יוצאת עד 12:00 אני בבית!"

אמא:"טוב ילדה שלי"

יצאתי ולקחתי את הפרארי ונכנסתי לחניה שלהם
באותו זמן מאור יצא מהפרארי הכחולה שלו ושרק לי שיצאתי מהפרארי שלי.

מאור:"איזה יפה אמאלה!!"

הסמקתי
אני:"גם לך לא חסר!יאללה בוא בוא"
נכנסנו וכל הערסים באו לחבק אותי חוץ משביט ועומרי שלא היו שם.
חיבקתי את כולם.
אבי:"איזה יפה אלוהים!"

אסף:"סינוורת אותי"

היום בבית איזה 30 איש וכולם במבט אליי
דוד ולינדה חיבקו אותי ואחריהם אבוטבול ובוזגלו.
דיברנו וצחקנו ולחצתי לכמה אנשים תיד והם דיברו איתי על מה שעשיתי כאשר ניסו להרוג את לינדה ולא הפסיקו לברך אותי על זה.

השעה 20:00
--------------------------------------
אני:"איפה עומרי?"שאלתי את מאור

מאור:"עומרי יצא בסוף עם כמה חברים שלנו מהצפון ועם שביט"

אני:"אה.."

דוד:"כולם לשולחן מתחילים קידוש"

הם עשו קידוש וכולם התחילו לאכול
קמתי מהשולחן ודוד ואחריו כולם הסתכלו עליי במבט לא מבין.
אני:"אני לא אוכלת בלי עומרי!"
אמרתי ועליתי שהדמעות עוד מעט יורדות מעייני
הגעתי לחדר של עומרי והתחלתי לבכות
דוד ולינדה פתחו את הדלת ו..

דוד:"נוי הוא יחזור!"

אני:"הוא הבטיח לי,הוא הבטיח לי" צעקתי בוכה וכל הערסים עלו לחדר

לינדה:"היי האיפור שלך נימרח!תפסיקי לבכות הוא יחזור!"

ניגבתי את הדמעות ודוד אמר שכולם מחכים למטה והם חייבים לרדת.

אני:"תרדו אני יבוא עוד מעט"

דוד:"אנחנו לא נאכל עד שעומרי ואת בשולחן שמעת?"אמר בקול תינוקי וצחקתי
הם כולם יצאו ומאור ליטף את פני לפני שיצאו
המשכתי לבכות על המיטה הרבה והשעה הייתה כבר 21:00
ועומרי עוד לא הגיע..
פתאום הדלת נפתחה ו..