זה חייב להיות אנחנו

פרק 33

תודה מיוחדת ל- mayush248  שעזרה לי עם הפרק. אם לא היא כנראה לא הייתי מסיימת אותו!

קמנו השעה 8:30
״עומרי קום!! אנחנו מאחרים!״ צעקתי לתוך האוזן של עומרי
״רק קמתי כבר את רוצה לעשות אותי חירש?״
״השעה שמונה וחצי לא נספיק להגיע נו״
הוא נהם וקם מהמיטה נראה חצי מת וממלמל בדרך ״יש פעמים שאני ממש שונא את העובדה שחברה שלי חננה״
זרקתי עליו כרית והתחלתי מהר להתארגן.

הגענו לבית ספר בדיוק בזמן לשעה השנייה. הייתי בהלם מעצמי שהצלחתי להתארגן כזה מהר. יש לי עוד לבקר את אופק היום ואני ממש מתרגשת אבל גם מפחדת כי עומרי אמור להיות שם והוא יכול להיות לפעמים... איך להגיד את זה? קצת קנאי.

היום עבר לי ממש מהר יחסית ותכננתי לנסוע לאופק ישר אחרי הבית ספר אבל באמצע היום אמא שלי שלחה לי הודעה שאחרי הבית ספר אני צריכה להגיע מיד הביתה כי יש לה משהו להודיע לי.
חיכיתי לעומרי ליד המכונית מקווה שהוא יבוא מהר לשם שינוי ולא יתעכב עם כל החברים שלו. כרגיל חיכיתי לו רבע שעה עד שהוא נזכר לבוא. נכנסו לאוטו והתחלנו את הנסיעה, קצת לפני הבית שלי אמרתי לו שיוריד אותי בבית ואני ידבר איתו מאוחר יותר. הוא היה קצת מבולבל אבל לא שאל יותר מדי שאלות, הוריד אותי בבית, נתן לי נשיקה ואחרי שראה שנכנסתי הביתה הוא נסע.

נכנסתי לבית מופתעת לראות את שתי ההורים שלי יושבים על הספה מחכים לי.
אמא:״בואי שבי נויצ׳וק״
אני:״אמא הכל בסדר?״
אמא:״כן כן זאת בשורה משמחת!״ היא אמרה בהתרגשות.
אני:״אז קדימה דברו דווקא מתאים לי חדשות טובות.״
אמא:״ אני ואבא סגרנו נסיעה לאיטליה למשך שבועיים! אני יודעת שכבר היית שם אבל החלטנו לעשות נסיעה משפחתית.״
אני:״שבועיים?? אפשר שגם עומרי יבוא?״
אבא:״כמו שאמא שלך אמרה, זאת חופשה משפחתית רק שלנו. אמא אבא ובת.״
עליתי לחדר קצת כועסת וקצת שמחה. מצד אחד זה כל כך כיף לטוס ומצד שני.. להיות בלי עומרי שבועיים?
אחרי שעה של מחשבות שלחתי הודעה לעומרי

~נקודת מבט עומרי~
״אנחנו צריכים לדבר״ קראתי שוב ושוב את ההודעה של נוי. היא באמת הייתה מוזרה היום בדרך הביתה. אולי היא רוצה להפרד ממני? אולי היא רוצה לחזור לאופק?
אלף מחשבות עברו לי בראש וקיוויתי שכל מה שחשבתי לא נכון.
״תהיי עוד חצי שעה בגינה מול הבית שלך?״ ניסיתי לקבוע את המועד הכי קרוב שיכולתי להפגש איתה כי לא יכולתי יותר לנחש מה היא רוצה להגיד.
״כן״ היא שלחה בחזרה. הוצאתי את כל האוויר שהחזקתי והתחלתי להתארגן.

~נקודת מבט נוי~
קבענו לעוד חצי שעה בגינה אז קמתי ישר להתארגן.
שמתי גינס ארוך עם קרע בכל ברך, חולצה שחורה עם כיתוב לבן עליה וואנס שחורות.
יצאתי לכיוון הגינה וראיתי את עומרי כבר מחכה לי שם. הוא היה נראה קצת... לחוץ?
״היי״ אמרתי ונישקתי אותו. הוא נישק אותי בחזרה וישר שאל ״על מה רצית לדבר?״
״אני לא יודעת איך להגיד את זה אז אני פשוט יגיד.״
״את חוזרת לאופק נכון?״ הוא ישר שאל.
״מה? לא! מאיפה הבאת את השטויות האלה?״
״אז..?״ הוא המשיך לחשוב מה יכולתי להגיד
״זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע. אני טסה לאיטליה עם ההורים שלי לשבועיים לחופשה משפחתית״
״אז מה הבעיה? אני יבוא״ הוא אמר מגחך על איך שהפכתי את העניין לרציני.
״אתה לא יכול. כבר שאלתי.. הם רוצים רק ואני מצטטת ׳חופשה של אמא אבא ובת׳״
יכולתי להשבע שראיתי באותו רגע כמה דמעות עולות בעיניים שלו.
״אני אוהבת אותך אתה יודע? ואנחנו נדבר כל יום״ אמרתי ונישקתי אותו
באותו רגע הרגשתי דמעות על הפנים שלו. לא יכולתי לחשוב על זה שגרמתי לגבר שלי לבכות וגם לי ירדו כמה דמעות.
״נלך אליי?״ הוא שאל תוך כדי שהוא מנגב לי את הדמעות. הנהנתי והתחלנו להתקדם לבית שלו.

-------------------------
מצטערת שלקח לי הרבה זמן. הפרק הבא מוכן וארוך. הוא יעלה או היום בלילה או מחר במהלך היום.