מחול ההוקי // הושלם

פרק 11 - מבולבלת ומבולבלת יותר

-אמה-

הייתי צריכה לקחת נשימה עמוקה ולהתעלם מהיד של מקס שנחה קלות על גב הספה מאחוריי.
לא שזה היה כל כך נורא, פשוט... הרגיש לא במקום. אבל אני לא יכולה להראות שאני נלחצת מזה.
שון הזמין אותם לכאן, הם חברים שלו, והם כנראה מנסים להיות נחמדים.

ניסיתי להתרכז במשחק הוקי שהם כל כך התלהבו ממנו. המסך החדש ששון קנה ריצד מולי עם צבעים חזקים מדי, כאילו כל הפיקסלים האלה עוד רגע יתפוצצו ויעיפו לי את המוח.

למה שון היה חייב להביא את הטלוויזיה הזאת? אני יכולה לממן טלוויזיה בעצמי. אולי זה ייקח עוד כמה חודשים, אבל זה יהיה שלי, הישג שלי. כמובן, שון אפילו לא טרח להתייעץ איתי. זו פשוט הדרך שלו, לעשות מה שבא לו, בלי לשאול אף אחד.

"היא נראית ממש מרוכזת," שמעתי פתאום אחד מהחברים שלו אומר, אני חושבת שזה היה ג'ייסון או ג'ון. הם כולם נראו אותו הדבר – רחבים, גבוהים, עם כתפיים שלא נכנסות בדלת.

מקס הזיז מעט את היד שלו, הרגשתי את האצבעות שלו מלטפות קלות את הכתף שלי. גל קטן של אי נוחות עבר בי, אבל נשארתי במקומי. זה לא הרגיש רע, אפילו די נעים, פשוט לא הכרתי את הבחור עדיין ואני לא רגילה למגע שכזה מהיכרות קצרה כזאת.

הפניתי מבט לשון, שראיתי מהקצה של העין שלי שהוא שותק, קפוא במקומו. שונה מהתנהגות הרגילה שלו, האמת.
הוא תמיד היה חלק בלתי נפרד מהרעש, מהצחוקים, מהדינמיקה הגברית הזאת. אבל הפעם הוא פשוט ישב שם, לא אמר מילה, העיניים שלו זזות כל הזמן לכיוון מקס ואליי, כאילו הוא מנסה לאכול את האוויר ביני לבין מקס.

"אני הולך להביא עוד בירה," הוא קם מהספה בצורה פתאומית, כאילו כל השרירים שלו נמתחו בבת אחת.

הבטתי בו נעלם לכיוון המטבח, מרגישה את הלחץ הקל בחזה שלי. משהו לא היה בסדר. שון אף פעם לא היה כזה. הוא תמיד מצא את הדרך להטיל את עצמו במרכז העניינים, לדחוף בדיחה או הערה עוקצנית. אבל עכשיו? שתיקה מוזרה שמילאה את החדר.

"הכל בסדר איתו?" שאלתי את מקס, בלי להסתכל עליו ישירות, כי כל מגע נוסף ממנו התחיל להרגיש מטריד.

מקס גיחך. "אה, אל תדאגי. שון פשוט... שון. הוא תמיד היה קצת רכושני."

רכושני? העפתי מבט מהיר לעבר המטבח. זה הסביר משהו, אבל מה בדיוק? הוא מתעצבן על זה שמקס יושב לידי? הרי אין בינינו כלום. כלומר, הוא כנראה אפילו לא רואה אותי ככה. זה לא הגיוני לי.

"אני כבר חוזרת," אמרתי בקול שקט וקמתי מהספה, מנסה לא לעורר יותר מדי תשומת לב. הייתי חייבת לבדוק מה קורה עם שון.

נכנסתי למטבח וראיתי אותו נשען על הדלפק, לוגם מבקבוק הבירה, יד אחת תופסת את צוואר הבקבוק והעיניים שלו בוהות בנקודה מרוחקת על הרצפה. היה בו משהו מתוח, כמעט כאילו הוא מחכה שמשהו יתפוצץ.