-שון-
אנחנו חוזרים הביתה מהאימון, ואני תומך בה בעדינות כשהיא נגררת אחרי, מותשת.
השיער הבלונדיני שלה מתבדר מעט כשהיא נאבקת לשמור על עיניים פקוחות. כל הגוף שלה זועק עייפות, אבל היא בכל זאת מתעקשת.
"אני בסדר," היא ממלמלת, כמעט ממליצה לי להניח לה, "אתה לא צריך לדאוג כל כך."
אני מתעלם. איך אני אמור לעזוב אותה ככה? לא משנה כמה היא תגיד שהיא בסדר, היא לא.
אני רואה את זה ואני לא מסוגל לעזוב אותה ככה.
אני מוביל אותה לספה, עוטף אותה בשמיכה רכה. היא נושמת עמוק, מתרווחת בין הכריות.
"תשכבי, תנוחי קצת," אני אומר בעדינות. היא רק מחייכת חיוך עייף, אבל החיוך הזה מצליח להפיל אותי כל פעם מחדש.
"אתה יכול ללכת להתקלח ולישון," היא לוחשת. אבל זה לא עומד לקרות.
"אני לא הולך לשום מקום ככה." המילים שלי יוצאות רכות, אבל ההחלטיות שבהן ברורה.
היא מתנשפת, אולי מהניסיון להתנגד, אבל יש רוך בעיניים שלה, סוג של הכרת תודה.
אני נכנס למטבח, מכין לה תה.
הידיים שלי זזות באוטומט, אבל המחשבות שלי תקועות בה. היא כל כך יפה גם כשהיא עייפה כל כך, וזה מטריף אותי.
אני שולף את התה שהיא הכי אוהבת, משהו מרגיע עם ניחוח עדין. היא לא במצב שהיא תצליח להירדם בלי קצת עזרה.
אני שומע אותה נאנחת מהסלון. "אתה באמת לא צריך לטרוח כל כך," היא קוראת בקול חלש. היא נשמעת כאילו היא מתנצלת, וזה גורם לי לעבוד מהר יותר.
"אני יודע," אני עונה לה חזרה, תוך כדי שאני מוזג את המים הרותחים מעל התה. "אבל אני לא מתכוון לתת לך להישאר ככה."
כשאני חוזר לסלון, אני רואה את העיניים שלה עוקבות אחרי, איטיות אך ממוקדות בי.
אני מגיש לה את הספל והיא מושיטה יד לקחת אותו. האצבעות שלנו נוגעות לרגע אחד, מגע כל כך קטן, אך בו זמנית כל כך חזק. הלב שלי דופק בקצב מהיר, ואני תוהה איך המגע הזה כל כך משפיע עליי.
"ממש... תודה," היא לוחשת, ולקול שלה יש את הטון הכי רך ששמעתי ממנה. היא מתיישבת קצת יותר זקוף, לוקחת לגימה מהתה. אני נשאר לעמוד, מביט בה.
"בבקשה, אמה," אני ממלמל, אבל המילים האלה מרגישות כאילו הן טבולות בכבדות של כל מה שאני מרגיש ולא מוכן להודות בו.
אני לא יכול להסביר למה אני כל כך רוצה לדאוג לה, אבל זה פשוט קורה.
היא שוקעת לאחור, עיניה כמעט עצומות. אני מרגיש צורך לשאול איך היא מרגישה, אבל משהו בתוכי עוצר אותי. אולי כי אני יודע את התשובה, או שאולי אני פשוט מפחד ממה שהיא תגיד.
"אתה יכול ללכת להתקלח, באמת. אני בסדר," היא לוחשת שוב, אבל אני יודע שהיא רק מנסה להרחיק אותי ממנה.
YOU ARE READING
מחול ההוקי // הושלם
Storie d'amore"אני שומע את הקולות שלה מתגברים, האנחות הופכות יותר עמוקות, יותר נשמעות כמו עונג טהור, כאילו היא מתמסרת לכל רגע. המיטה חורקת בעדינות, הקצב של הרעשים מתגבר, וזה גורם לי לדמיין איך היא נראית עכשיו. הידיים שלי מתקשות שלא לרעוד מהמחשבה. למה זה כל כך מסו...
