Save me from you

!!!פרק 1 - הוא מגיע

"שתיים בירה וזריז בובה" "שוט טקילה מותק" "שלוש וודקה עם סודה" רצתי מצד לצד מנסה לעמוד בקצב. השעה הייתה שתיים בלילה והמקום היה מלא לגמרי. הנחתי את המשקאות , מקווה שהצלחתי לדייק בהזמנות. "את יכולה למלא לו וודקה נקי? אני צריכה להביא עוד כמה בקבוקים" קייט אמרה ואני הנהנתי, לוקחת את הוודקה בידי, שופכת לתוך הכוס את הנוזל המר ומניחה את הכוס על יד האיש שקייט סימנה לי. "בלאדי מרי" עוד בחור אמר וידיי כבר התחילו לכאוב כשלפתע שמעתי שני בחורים מדברים "תגיד זה נכון מה ששמעתי? קייג' מגיע לעיירה?" אחד מהבחורים שישבו על הבר אמר ועיניי נפתחו "תדבר בשקט מטומטם" הבחור שלידו דחף אותו מעט. רציתי לשמוע את שאר השיחה אבל צעקות של משקאות שונים ולא פוסקים גרמו לי ללכת משם ולהמשיך לעבוד לפני שג'ר יגיע וינזוף בי. רציתי להמשיך לשמוע את השיחה למרות שזה לא 'מנומס' לצותת לאנשים אבל מה עוד אני יכולה לעשות בעבודה כזאת? וככה המשיך הערב שלי, תוך כדי שהגשתי משקאות שמעתי עוד אנשים מתלחשים על בואו של קייג' וזה הפחיד אותי כל כך. מהסיפורים ששמעתי על הבחור מפגש איתו זה לא דבר נעים במיוחד.

השעה הייתה 6:05 בבוקר והמשמרת שלי נגמרה סוף סוף. לקחתי את התיק שלי, נפרדת מקייט שלצערה עובדת שעה נוספת ומחמיצה פנים לג'ר שכמובן ממשיך לקטר על כמה עובדים גרועים אנחנו. קייט ואני לא ממש סובלות את ג'ר ועם היחס שלו אלינו אי אפשר ממש להתפלא מזה. קייט ואני הכרנו בעבודה הזאת אנחנו חברות טובות, במיוחד בגלל ששתינו עובדות רוב הזמן ומבלות כמעט את כל היום יחד, ובדרך כלל גם באותן משמרות ככה שהעבודה יותר נסבלת.

הדרך הייתה שקטה מהרגיל. נכון שבדרך כלל אין כל כך אנשים ערים ב6 בבוקר אבל המקום היה ריק לגמרי, כל הבתים שעברתי על ידם בדרכי הביתה היו נעולים לגמרי. החלונות היו סגורים היטב , הווילונות הוסתו. כיווצתי את פני, לא מבינה מה הולך פה אבל החלטתי פשוט להתעלם, הכל פה גם ככה מוזר. נכנסתי לביתי, מריחה ריח חזק של וודקה כמו תמיד. הלכתי לסלון, רואה את אבי זרוק על הספה ובקבוק וודקה שבור על הרצפה כשהנוזל השקוף יוצר סביבו שלולית קטנה. נאנחתי בייאוש מוכר, אוספת את הזכוכיות בעדינות עד ששום רסיס לא נשאר, סידרתי את הבית מעט ונכנסתי למקלחת, מורידה מעלי את הריח שנדבק בי בכל פעם שאני שם.

יצאתי מהאמבטיה, מרגישה הרבה יותר טוב. לובשת את הפיג'מה שלי ונכנסת מתחת לפוך העבה והנעים. כמה שאני אוהבת את ההרגשה הזאת, במיוחד אחרי יום עבודה כזה קשה. כיוונתי את השעון לשעה 14:30, 8 וחצי שעות של שינה טובה זה בדיוק מה שאני צריכה. לא לקח הרבה זמן לפני ששקעתי בשינה עמוקה.

מנגינה מוכרת נכנסה לשנתי ואיתה רטט מעצבן שהעיר אותי משנתי. שפשפתי את עיניי, רואה שהשעה 13:34, לוקחת את הטלפון מהשידה ועונה מבלי להסתכל מי זה "לאלי את שמעת מי מגיע לעיירה?" קולה הנסער של קייט ניסה להישמע כמו לחישה "מי?" שאלתי בקול צרוד, עדיין מטושטש מהשינה. "ליאם קייג'" היא לחשה אפילו יותר בשקט "אה, כן שמעתי. את עדיין בעבודה?" שאלתי מבולבלת "לא אני בבית. ומה זאת אומרת שמעת כבר? ולא סיפרת לי?" היא אמרה לוחשת בכעס ואני נאנחתי "שמעתי היום אנשים מדברים על זה בבר ולא הספקתי להגיד לך, ותפסיקי ללחוש" אמרתי לוחשת את המילים האחרונות, שומעת צחוק קטן מהצד השני של הטלפון "סורי, הרגל" קייט אמרה גורמת לשתינו לצחוק "אולי תבואי אלי? יש לנו משמרת רק ב 18:30" אמרתי ויכולתי לשמוע את קייט מחייכת דרך הטלפון "אני אצלך עוד 10 דקות" היא אמרה מבלי לחכות לתשובה וניתקה.