הגוף שלי צועק שהוא רוצה אותו והמוח צועק שהוא מסוכן בשבילי, שאסור לי לתת לזה לקרות. אני בוערת מכל מגע שלו וקופאת מכל מבט. מבולבלת כל כך מהמצב הזה. איך הגעתי לזה בכלל? איך נתתי לזה לקרות? מלחמה בין הגוף, הרגש, המוח ואני רק רוצה לברוח ממנו, מעצמי, מכל המצב הבלתי אפשרי הזה. אבל באותו זמן אני רק רוצה שהוא יגע בי וינשק אותי שוב, יסתכל עלי בעיניים המהפנטות שלו. אני רוצה אותו אבל יודעת שאני לא אקבל אותו. ליאם אף פעם לא יוכל להיות שלי וזאת הסיבה שאני לא יכולה לתת לזה לקרות, לתת לנו לקרות.
אחרי הנשיקה הסוערת שלי ושל ליאם הבנתי כמה זה לא בסדר. גם אם אני לא אוכל להתרחק ממנו אני לעולם לא אהיה "שלו". אני צריכה לזכור מי הוא באמת ומה הוא רוצה ממני. ואסור לי לשכוח את עצמי ואת כל מה שאני מאמינה בו. למרות שאני בקושי מצליחה לעמוד על רגלי כשאני מביטה בו ואני יודעת שלעולם לא באמת אוכל לסיים עם זה לגמרי.
"את בסדר שם?" קולו של ליאם נשמע מחוץ לדלת ואני משפילה את עיניי. למרות שהוא לא יכול לראות אותי. "כן. אני כבר יוצאת" אני אומרת. שוטפת את פני ונושמת נשימה עמוקה. "מצטערת על קודם" אני נכנסת לסלון, לא מביטה בעיניו. "על מה?" ליאם שול ובלבול בפניו. "אני לא יודעת. על שברחתי ככה?" אני משחקת באצבעותיי, מנסה להתמקד בכל דבר חוץ ממבטו.
"תסתכלי עלי" קולו של ליאם נשמע קרוב יותר. אני מרימה את מבטי בהיסוס ומבינה שהוא סנטימטרים ספורים ממני, ושוב כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא טעם שפתיו ומגע ידיו על גופי. "זה בסדר" הוא אומר עם חצי חיוך ואני כמעט שוכחת את כל האזהרות בראשי. "אני יודע שקשה לך להתמודד עם המשיכה אלי. אני יודע כמה את רוצה אותי" הוא מתקרב, לוחש לתוך אוזני ועיני נפקחות בפליאה. לבחור הזה אין בושה פשוט. לרגע הוא הכי מקסים ונחמד וברגע השני הוא פשוט דוחה, שחצן ומתנשא.
"אתה טועה. הלכתי ממך כי לא רציתי להמשיך את הטעות הזאת" אני אומרת בביצ'יות ולסתו של ליאם מתהדקת בכעס. אני מניחה שאחרי מה שאמר זאת התגובה שרציתי להשיג. "אני בחיים לא אהיה איתך. בחיים לא אהיה שלך" אני לוחשת את הסוף ומסתובבת כדי ללכת, אך לפני שאני מספיקה לצעוד צעד אחד ידו הגדולה של ליאם תופסת את מפרק ידי ומסובבת אותי אליו. "דבר ראשון, שלא תעזי לדבר אלי ככה. דבר שני, את בחיים אבל בחיים לא הולכת ככה ממני. זה ברור?" איום וכעס נשמעים בקולו ואני מתחילה לפקפק ברצון שלי לעצבן אותו שוב כשגופי מתחיל לרעוד מעט ואני מנסה להסתיר זאת.
"כן מר קייג'" אני מושכת את ידי ממנו בחוזקה ומשפשפת את מפרק כף ידי הכואב מאחיזתו של ליאם. מבטו הופך למבולבל מתגובתי. "אני יכולה ללכת לחדר מר קייג'?" ליאם רק מסתכל עלי בבלבול אך לאחר כמה שניות, כשהוא מבין שאני רצינית לגמרי, הוא מהנהן ואני ממהרת לחדר וסוגרת את הדלת אחרי.
YOU ARE READING
Save me from you
Romantizmשמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נ...
