Save me from you

פרק 19 - תישארי

הוא מניח יד על פני, מלטף ברכות. "אני רוצה שתישארי איתי" הוא לוחש והסערה שמתחוללת בתוכי רק גוברת. אני רוצה להישאר אבל קול לא יוצא מפי אז אני מהנהנת בהיסוס. רמז לחיוך מסתתר בפיו של ליאם והוא רוכן אלי בעדינות, מנשק את שפתי ברכות בפעם הראשונה ואני יכולה להרגיש לא רק את התשוקה אלא גם רגש כלשהו הפעם. זה לא משנה איזה העיקר שזה אמיתי. שהרגע הזה אמיתי ושליאם אמיתי.

אני מתנתקת משפתיו וכבר מרגישה את הרצון לעוד. "יש לי משהו בשבילך" הוא אומר מניח עוד נשיקה מהירה על שפתיי. "בשבילי?" אני מרימה גבה בהפתעה. "חכי כאן" הוא מורה לי, הולך לסירה ומוציא מתוכה קופסה קטנה. הוא ניגש אלי בחזרה ומניח בידי את הקופסה. "תפתחי" הוא אומר טיפה לחוץ מתגובתי. אני פותחת את הקופסה ולעיניי נגלה צמיד זהב עדין שהאות L משתלשלת ממנו ומשובצת ביהלומים קטנים. פי נפער מעט וליאם נראה חסר סבלנות. "ליאם, זה יותר מידי" "לא אהבת את זה" הוא קובע בכעס. "לא, ליאם זה יפייפה אבל זה בטח עלה לך המון כסף" אני מסבירה וחיוך משועשע מופיע על שפתיו. "תפסיקי לחשוב כל כך הרבה. זאת מתנה ממני" הוא לוקח את הצמיד ועונד אותו על ידי. "יום הולדת שמח" הוא אומר ומניח את שפתיו על שלי לשנייה והטעם המוכר שאני אוהבת נשאר על שפתיי. "תפסיקי לחשוב על המחיר. זה כלום" הוא אומר בפשטות. ואני נזכרת שכסף זה לא ממש בעיה אצלו. "תודה" אני אומרת לבסוף עם חיוך קטן. "בואי ניכנס, קר בחוץ" הוא אומר ואנחנו הולכים על החול הלח. אני שוב מרגישה בטוחה בעצמי ומלאה בהרגשה הזאת כשהוא איתי, אבל ליאם צריך לדעת שאני לא אספוג את ההתנהגות שלו יותר ואם זה לא ישתנה אני לא אשאר. זה הצ'אנס האחרון שאני אתן לו.

אנחנו נכנסים אל הוילה וכמו שדמיינתי היא יפה וחמימה גם מבפנים, אני בוחנת אותה בקפידה, לא מפספסת אף פרט. "ליאם?" אני שואלת מסתובבת אליו, "אה?" "אני התכוונתי למה שאמרתי בחוץ" אני אומרת משחקת עם קווצות שערי. "אני לא אוכל להישאר אם תתייחס אלי ככה שוב" אני מרימה את מבטי אליו והוא נראה כועס מעט. "אני גם התכוונתי לזה שאני לא אתן לך ללכת" הוא אומר מנסה להישאר רגוע. במקום להגיד שהוא לפחות ינסה להתייחס אלי יותר טוב הוא אומר שהוא לא ייתן לי ללכת? זה אומר שהוא מתכנן לעשות את זה שוב?.

"אני צריכה לשירותים" אני אומרת, לא רוצה להתחיל ריב וזה בדיוק מה שיקרה אם אני אשאר כאן עכשיו. "זה במסדרון ימינה" הוא נאנח ואני הולכת בעקבות הסברו. נכנסת אל השירותים ומנסה לא להתפלא יותר מידי שהשירותים כאן יותר גדולים מהחדר שלי. אני נשענת על השיש, מסתכלת במראה. למזלי האיפור שקייט שמה לי עמיד ככה שהאיפור לא נמרח. אני שוטפת את פניי, נזהרת לא להרוס את האיפור ויוצאת בחזרה אל הסלון.

"אני אנסה" ליאם עומד לפני. "אני לא מבטיח כלום, אבל אני אנסה" הוא אומר ואני לא יכולה לעצור את עצמי מלחייך. "זה כל מה שרציתי" לחשתי, כורכת את ידי סביב צווארו והוא נראה מרוצה. "תודה, על הכל" אני אומרת ומצמידה את שפתיי לשלו. במהרה שפתיו עוטפות את שלי בחמימות וידיו יורדות למותני. לשונו לא מאחרת להתמזג עם שלי ושפתינו זזות בתיאום מושלם. ולרגע הכל מרגיש נכון. אני אוהבת את ליאם ולמרות שאולי הוא לא מרגיש כמוני או לא מראה את זה כן אכפת לו ממני. ובפעם הראשונה סוף סוף אני מרגישה שלמה עם ההחלטה הזאת.