Save me from you

פרק 12 - דמעות

הלילה שלי עבר בלי הרבה שינה. הפחד מהבחור המסתורי לא נתן לי לעצום את עיניי מבלי לדמיין את המראה של הדמות החשוכה המביטה בי בצורה זדונית שלא ראיתי בעבר. ואולי גם העובדה שנישקתי את ליאם ומשום מה אני לא מתחרטת על זה. אני יודעת שאני אמורה להתחרט, אבל אני לא. אני רק רוצה להרגיש את שפתיו על שפתי שוב. השעה 07:08 בבוקר וקייט לא נמצאת בבית. רק אני לבד בשעמום האינסופי הזה ומחשבות שלא יוצאות מראשי המתערפלות בעייפות האופפת אותי מהלילה.

אני הולכת למטבח, מכינה לי קפה בדיוק כמו שאני אוהבת ומתיישבת בספה. לא עוברת חצי שעה של צפייה בטלוויזיה ואני כבר מתחרפנת. אני לא מסוגלת פשוט לשבת כל היום לבד ועוד בלי קייט. מצטערת ליאם אבל אין מצב שאני נשארת בבית.

אני חושבת לאן ללכת ואז נזכרת שנורא רציתי לבקר את אבא שלי. אני יודעת שכשליאם יגלה שיצאתי מהבית ועוד כדי לפגוש את אבא שלי הוא בטח יתחרפן, אבל אני בכל זאת עולה לחדר ומתלבשת, נועלת את נעלי הואנס הלבנות שלי ואוספת את שיערי לזנב סוס ארוך. אני מסתכלת במראה ולמזלי לא נראות שקיות מתחת לעיני.

אני עוצרת לפני הדלת. איך אני יצא מהבית בלי שהאנשים של ליאם ישימו לב? זה כנראה בלתי אפשרי, אז אני פשוט יוצאת מהבית של קייט וצועדת אל הבית שלי. אנשיו של ליאם לא נראים באזור אך אני מתארת לעצמי שזאת כוונתם. ליאם הולך להשתגע כשידע על זה אבל אלה החיים שלי והגיע הזמן שאני אקח אותם בידיים.

אני הולכת בהמשך הרחוב ולפני שאני שמה לב אני עומדת מול הבית שלפני זמן קצר היה שלי. אני נכנסת לבית מבלי לדפוק. הרגל כנראה. "אבא? אתה פה?" אני שואלת, לא בטוחה ממה אני יותר מפחדת, מלראות אותו או לראות את תגובתו של ליאם. אני מניחה שהכל פחות מפחיד מליאם. "את!" קול כועס ומוכר נשמע באוזני והפחד מחלחל בגופי. אני מסתובבת לאחור ורואה את מי שאמור להיות אבא שלי עומד מולי עם פרצוף כועס ומאיים. עיניו אדומות, שיערו המאפיר פרוע וידיו מכווצות לאגרופים.

"את! הכל בגללך!" הוא צועק ואני צועדת צעד אחד לאחור. "את ברחת עם כל הכסף! ושמת עלי את האנשים האלה! את לקחת את השתייה! איפה זה?" הוא צועק וקולו מתגבר עם כל מילה. "אני לא לקחתי את השתייה שלך. אני רק רוצה לעזור אני מבטיחה" קולי רועד ואני מתפללת שיראה מעט חמלה שאני כל כך זקוקה לה. "לעזור? לעזור זה לעזוב את אבא שלך בלי כסף?" הוא ממשיך לצעוק. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה בגלל האלכוהול למרות שזה היה כך גם לפני שהתחיל לשתות.

"אני דואגת שיכנס כסף לחשבון שלך כל חודש" אני מנסה להסביר אך מבטו קשה וזועם. "שמספיק לי לחיים של בן אדם עני! אני לא אחיה בתנאים כאלה. את תחזרי הביתה ואת תביאי חזרה את כל הכסף שלקחת ממני זה ברור?!" הוא צועק בחוזקה והדמעות פורצות מעיניי. כל מה שרציתי זה לראות שהוא בסדר והוא מאשים אותי שלקחתי לו את הכסף? הכסף שאני עובדת עליו כל כך קשה ועדיין דואגת להכניס בכל חודש יותר ממחצית לחשבון שלו.