Save me from you

פרק 32 - הזדמנות

"לאלי קומי" אני שומעת לחישות עמומות באוזניי. "הגענו" הקול מתחזק ואני פוקחת את עיניי. החושך מקל על עיניי ובמהרה אני רואה את הבקתה היפייפה.
"בואי" ליאם אומר ויוצא מהרכב. אני מחקה את פעולותיו ואנחנו נכנסים לבקתה החמימה. "את רעבה?" הוא שואל אך אני מנענעת בראשי לשלילה. "בדרך כלל אנשים לא רעבים בשתיים בלילה" אני מגחכת.

אני מתיישבת על הספה, משום מה אני מרגישה כאן כל כך בנוח. התחושה החמימה שמשרה תחושה של בית אמיתי.
"אני רוצה להיות איתך" הוא אומר לפתע. "וכמה זמן יקח לך להתחרט?" אני מלגלגת. "אני אף פעם לא התחרטתי על מה שהיה בנינו" הוא מתיישב לידי. "אתה עזבת אותי אחרי שירו בי" אני מצביעה על הבטן שלי, על הפצע המחלים. "אני רציתי שתהיי בטוחה, מאושרת" הוא מהדק את לסתו, אך לא בכעס אלא בעצב.

"אתה בחרת בשבילי ליאם. זה לא מה שרציתי וזה לא מה שעשה אותי מאושרת!" אני קמה בפראות. "אני טעיתי! תתני לי הזדמנות לתקן" הוא קם אחרי ומחזיק את פני בידיו. "אתה פגעת בי, שוב" אני לוחשת בכאב ועיניי חודרות לעיניו. "אני לא יכול להבטיח שאני לא אפגע בך שוב אבל אני יכול להבטיח לך אני אעשה הכל כדי להיות ראוי לך" "אני רוצה, אבל אני מפחדת. אתה עושה את זה בכל פעם מחדש ואני לא יודעת אם אני מסוגלת להמשיך ככה" אני עוצמת את עיניי.

"אני רוצה אותך, רק אותך. קריסטי הייתה טעות וכל אחת אחרת הייתה טעות. כאב לי כל כך כשירו בך והרגשתי שאני מת. לא רציתי להעמיד אותך בסכנה יותר וחשבתי שהדבר הכי טוב הוא לתת לך ללכת. אבל אני לא מסוגל להתרחק. אני אוהב אותך" הוא מקרב את שפתינו וכל הכעס, הכאב, הפחד והעצב התפוגג בשנייה אחת. הכאב שלו מכווץ את ליבי ואני מרגישה את האמת מאחורי מילותיו.

שפתיו עוטפות את שפתיי ולשונו מתמזגת עם שלי. ידיו יורדות למותני ושפתיו ממשיכות לנוע עם שפתיי. ידיו יורדות לירכיי ומרימות אותי . הוא משעין אותי על הספה ומרחף מעליי, מנשק את שפתיי שוב ושוב. במוחי עוברות התמונות שלו ושל קריסטי, של מה שהיה קורה אם לא היו רואים אותי. אך אני מדחיקה את זה. ליאם מתחיל להוריד את בגדיו אך לפני שהוא מוריד את חולצתי הוא מביט בי ובעיניים מתחננות מבקש את אישורי. "אני אוהב אותך" הוא לוחש באוזני ותחושה מדהימה עוברת בגופי. לשמוע את המילים האלה יוצאת מפיו הופכות אותי לגמריי. לדעת שהגבר שאני אוהבת אוהב אותי גם פשוט גורם לי להיות מאושרת.

~~~~~~~~~~~~

אני מנסה לפקוח את עיניי אך קרני האור המסתננות דרך החלון גורמות לי להשאיר אותן סגורות. אני מנסה להתהפך, אך משהו חם וקשה עוצר בעדי. אני מתאמצת לפקוח את עיניי ומגלה שמה ששוכב לצידי זה ליאם. תמונות ליל אמש עולות בזיכרוני והתשובה לשאלה ששאל אותי שוב ושוב כבר נמצאת בראשי.

אני מנסה לקום כדי ללבוש את בגדי אך ידיו מכסות אותי, לא נותנות לי לזוז. "לאן את הולכת?" הוא שואל בעוד עיניו עצמות. איך הוא עושה את זה. "להתלבש?" אני יותר שואלת מאומרת. "לא את לא" הוא מצמיד אותי אליו ולחיי נהפכות אדומות. "את עוד נבוכה אחרי מה שעשינו?" ליאם פוקח את עיניו ומגחך למראה פניי האדומות. "אני לא בדיוק רגילה לדברים כאלה" לחיי מאדימות אפילו יותר. "את כל כך יפה" הוא מזיז קווצות שיער מפני. "אתה כל כך שקרן" אני מגלגלת את עיניי ומבטו הופך רציני. "את יפייפה לאלי. את הבחורה הכי יפה שיש ואת לא תערערי על זה" הוא מלטף את פניי ואני מהנהנת. "אני אכין לך משהו לאכול" הוא מנשק את ראשי וקם מהספה. "תלבש משהו!" אני צווחת והוא צוחק בקול, מרים בוקסר ומכנס מהרצפה. "זה לא משהו שלא ראית את יודעת" הוא מתגרה ולחיי מאדימות.

אני מכסה את גופי בשמיכה הדקה ומביטה מבעד לספה בליאם. גופו השחום והחטוב נראה מדהים כל כך. האור הפוגע בו גורם לו להראות מפוסל וזוהר יותר מתמיד וחיוכו נוצץ כשהוא מסתכל עליי. "תפסיקי לבהות בי" הוא דורש מבלי להסתכל אפילו. איך הוא יודע שאני בוהה בו?

אני קמה על רגלי וקושרת את השמיכה סביבי. הולכת לכיוונו של ליאם ועוטפת את מותניו מאחור, נצמדת אל גופו החשוף והנעים ומשאירה נשיקה על גבו. "הזדמנות אחת" אני אומרת וגופו מתקשה. "מה אמרת?" הוא שואל ומסתובב אלי. "קיבלת את ההזדמנות שלך" אני מחייכת אליו. פיו מתעקל לחיוך חושף שיניים וידיו עוטפות אותי בשנייה. "אני אוהב אותך!" הוא לוחש אל שפתיי, לא עוצר לשנייה.

"רגע" אני עוצרת אותו. "אולי קיבלת הזדמנות, אבל זאת ההזדמנות האחרונה שתקבל ואתה עדיין חייב לי הסברים על הרבה דברים" אני מבהירה והוא מהנהן וממהר אל שפתיי. "אני רצינית!" אני ממלמלת אל שפתיו והוא מהמהם, לא מתייחס. "אני רעבה. תחזור לבשל" אני מנתקת את שפתינו והוא נאנח. "אני הולכת להתקלח" אני אומרת, מנשקת את שפתיו ובורחת במהירות, יודעת שאם הייתי נשארת היה מחזיק אותי יותר מידי זמן.

אני נכנסת מתחת לזרם החם ומתחילה לשטוף את גופי, חיוך נמצא על פניי עוד מליל אמש ותמונות ממשיכות לרוץ במוחי. אני אוהבת אותו כל כך ואני לא יכולה לוותר עליו. אני חייבת לנסות לפחות עוד פעם אחת. אני יודעת שהבטחתי לעצמי שזה לא יקרה שוב ובכנות אני קצת מאוכזבת שאני לא חזקה יותר, אבל אני יכולה להבין את הסיבות שלו מהפעם האחרונה ואני מאמינה שמגיעה לו הזדמנות אחת נוספת. אני רק מקווה שהוא לא יאכזב אותי שוב.

אני ממשיכה לשטוף את גופי ואת שערי, מרחיקה כל מחשבה שלילית מראשי. כן, ליאם עשה המון דברים שהם לא בסדר ופגע בי יותר מידי פעמים משאפשר לספור, אבל אם אני נותנת לו הזדמנות אני צריכה למחוק את הדף ולהתחיל מהתחלה. אני רוצה את זה בשבילי ובשבילו ומשום מה יש לי תחושה מוזרה בבטן שאומרת שהכל עומד להשתנות ואני מוכנה לזה. בחרתי בליאם. בבחור המאיים המפחיד והמסוכן אך גם המתוק הדואג והמתחשב וזה מי שאני רוצה לבלות איתו את חיי. אבל עם כל האהבה שבתוכי, יש לו רק הזדמנות אחת.