יצאנו מהבית, מביטים סביבנו וצופים באימה. אנשים שכובים על האדמה הקרה ללא רוח חיים. אנשיו של ליאם מתהלכים בקושי אל עבר הרכבים הגדולים אבל אפשר לראות את חיוכם עדיין מבצבץ משפתייהם. אולי בגלל שניצחו במלחמה, אולי בגלל שהם עדיין בחיים ואולי כי הם יודעים שזה הסוף.
זה נגמר. כל הפחד והאיומים נגמרו והם לא יחזרו. הדרך הביתה הייתה שקטה, לפחות מצידי. ניצחנו במלחמה הזאת אבל הפסדתי חלק ממני ולמרות שאני בטוחה בבחירתי הכאב עדיין נמצא שם ואני יודעת שהוא לא הולך להעלם.
ליאם לא עזב אותי לשנייה מאותו רגע ולפעמים כשהבטתי בעיניו הרגשתי כאילו כל זה לא קרה בכלל וכלום לא קיים חוץ ממני וממנו. הוא השתנה כל כך מאז שהכרתי אותו ועכשיו יותר מתמיד אני יודעת כמה אני אוהבת אותו ומה באמת אני רוצה.
כשחזרנו עברתי את הניתוח להוצאת הפצצה מבטני ולמזלי ההחלמה הייתה יותר קלה ממה שחשבתי. במיוחד כי היה לי את ליאם ומליסה לצידי. הם דאגו לי כל כך בזמן האחרון וליאם היה יותר רך ועדין מאי פעם.
"שנצא?" ליאם מחייך אלי ואני מהנהנת, יוצאת איתו אל האוויר הפתוח. מזג האוויר השתנה והקור הוחלף בקרן שמש חמה. נכנסתי אל הרכב לאחר שליאם פתח לי את הדלת והחיוך לא ירד משפתיי. "אתה מוכן להגיד לי כבר לאן הולכים?" אני מכווצת את אפי. "את תראי" הוא אומר, לא מראה שום סימן לזה שהוא עומד להישבר ולספר לי. "אתה כזה עקשן" גלגלתי את עיניי וליאם גיחך. "למדתי ממישהי" הוא התגרה, גורם לחיוך לעלות על שפתיי.
"הגענו!" ליאם קורא ואני נושכת את שפתיי בציפייה. "בואי" הוא מוביל אותי במורד מדרגות ארוכות וכשאנחנו מגיעים למטה פי נפער. היינו בחוף הים, שביל מלא בורדים ונרות הובילו אל חופה לבנה ובצדיה קייט, מליסה ואריק. כיווצתי את עיניי, לא מבינה אם אני חולמת. "לאלי טורס" ליאם מוציא אותי מהבהייה ויורד על ברכו. "מה אתה עושה?" אני מביטה בו ומסתכלת שוב סביב, על הפרחים הלבנים שקישטו את החופה והשמלות בהן היו לבושות קייט ומליסה. "בפעם הראשונה שפגשתי אותך לא האמנתי במוסד הזה או בכלל בקשר בין גבר לאישה. אבל מהשנייה שראיתי אותך גרמת לי להרגיש משהו שלא הרגשתי בחיים שלי. את גרמת לי להתאהב בך בכל יום מחדש ולרצות משהו שונה, להיות שונה. אני התאהבתי בבחורה שהצילה אותי מעצמי והפכה אותי למשהו אחר. אני אף פעם לא חשבתי שאני אכרע ברך מול אישה וארצה שתהיה שלי לנצח אבל את גרמת לי לרצות את זה" הוא אומר ללא היסוס.
הוא נושם לרגע ומוציא מכיסו קופסה קטנה. שמתי יד על פי לא מאמינה שזה באמת קורה. העברתי יד על לחיי מוחה כמה דמעות. אני בוכה? "לאלי טורס, האם תעניקי לי את הזכות להיות בעלך ולהיות אשתי למשך שארית חיינו?" הוא שואל ועיניו נוצצות בציפייה. אני מנסה לעכל את כל הדברים שהוא אמר אך כשאני רואה את פניו והכל מכה בי. ללא מחשבה שנייה אני מושכת את ליאם אלי ומצמידה את שפתיי אל שפתיו בתשוקה. "ברור שכן" אני צועקת ודמעות ממשיכות לרדת מעיניי. דמעות של אושר, של שמחה, של כל מה שאי פעם רציתי.
YOU ARE READING
Save me from you
Romansaשמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נ...
