Save me from you

פרק 31 - לילה אחד

"מה אתה עושה?" אני הודפת אותו ממני בפתאומיות. מבטו הופך מבולבל והוא מנסה להתקרב אלי שוב אך אני הולכת לאחור. "את שמעת מה אמרתי?" הוא שואל, לא מבין. "אתה שמעת מה אני אמרתי?" מבטי קר וקולי אדיש. ברגע שהמילים האלה יצאו מפיו כל הרצון להרחיק אותו ממני נעלם, אבל אני לא יכולה לשכוח את כל הפעמים שסלחתי והוא אכזב אותי שוב. הפעם אין עוד הזדמנות.

עם כל הכאב והסערה המתחוללת בתוכי בכל פעם שאני רואה אותו ובמיוחד אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי קרובה אליו וההרגשה הזאת כשהוא אמר את המילים שחיכיתי להם כל כך הרבה זמן. אבל אני לא יכולה לבגוד בכל מה שאני מאמינה בו, שוב. הבטחתי לעצמי שזה לא יחזור על עצמו ואני אעמוד בה.

"אני אמרתי לך שאני אוהב אותך לאלי!" הוא אומר ואני עוצמת את עיניי בכאב למשמע מילותיו. "ואני אמרתי לך לא לגעת בי" אני ממשיכה להציב על פני מבט קר, לא בטוחה שזה משכנע במיוחד. "אני מבין שאת כועסת בגלל מה שראית עכשיו אב-" "לא ליאם. אני לא כועסת" אני קוטעת אותו והוא מכווץ את גבותיו בבלבול.

"אתה הבהרת שמה שהיה בנינו נגמר וזה אומר שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, בדיוק כמו שאני אעשה מה שאני רוצה" אני ממשיכה ומתגרה בו תוך כדי. "לא! את ממש לא עושה מה שאת רוצה!" הבזק של זעם עובר בעיניו ולסתו מתהדקת. "אז אתה תשכב עם בחורות מול העיניים שלי ואני פשוט אשב בצד ואצפה?" אני מאגרפת את ידיי בכעס.

"את לא היית אמורה לראות את זה" "אז אם אני לא רואה את זה זה בסדר? ובמקרה זה היה קרוב כל כך לבית שאתה קנית לי?" אני צועקת בזעם שזרם בתוכי כל כך הרבה זמן ורק חיכה להתפרץ. זה נראה כמו הזדמנות מצוינת להוציא אותו.

"היא כלום בשבילי ואת יודעת את זה לאלי" הוא מנסה להתקרב בצורה שעוד לא ראיתי. בעדינות, בחרטה, בכאב ובאהבה. אבל אני יותר מידי כועסת ופגועה מכדי לתת לזה לחדור לתוכי. "היא סתם עוד אחת" הוא מנסה לשכנע אך אני הודפת אותו לאחור שוב. "כמו שאני הייתי?" אני ממשיכה להדוף אותו ודמעות מצטברות בקצה עיניי. "לא, את שונה" הוא תופס את ידיי. "נכון. אני הייתי מספיק מטומטמת כדי להתאהב בך" אני יורקת את מילותיי בגועל. "את מצטערת שזה קרה?" הוא מרפה מעט מידי אך לא מספיק כדי שאוכל להשתחרר מאחיזתו.

"אני צריכה" אני משפילה את מבטי. "שאלתי אם את מתחרטת" הוא מאיץ בי. "לא!" אני צועקת בניגוד לרצוני ועיניי נעצמות בייאוש. "אז תתני לי עוד הזדמנות?" מבטו חודר לליבי והכאב מכה בי שוב. "לא" אני אומרת בפשטות ."אתה קיבלת את ההזדמנויות שלך. שיחקת בי כאילו הייתי הבובה שלך. כן, לא, אני רוצה אותך, אני לא יכול. אני לא מסוגלת לספוג את זה יותר!

את הכעס, הזעם וכל מה שאתה מטיח בפניי. זה נגמר ליאם והפעם לתמיד" דמעות זולגות מעיניי ואחיזתו של ליאם משתחררת. "אני לא יכול לאלי. ניסיתי, הרחקתי אותך ממני כי אני יודע שאני גורם לך רק רע והמקרה האחרון-" הוא עוצר לשנייה, בולע את רוקו בכבדות כאילו קשה לו לדבר על זה. "כשראיתי אותך שוכבת ככה, בלי הכרה ומלאה בדם, אני השתגעתי.