אמצע הלילה וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה על מה מחכה לי מחר ועל הפחד לעבור את זה לבד. דיברתי כל כך מגעיל לליאם וסילקתי אותו מכאן. אני כן חושבת שהוא לא היה צריך להתערב בהחלטות שלי. אבל אני מבינה שזה בגלל שהוא דואג לי.
"אריק?" אני לוחשת והוא מסתובב להביט בי. אני לא מבינה איך ליאם נתן לו לעמוד ולשמור עליי למשך כל הלילה. "כן מיס טורס" הוא מחייך אליי. "אתה חושב שליאם עוד פה?" אני מתיישבת בזהירות. "אני בטוח שכן" הוא אומר בביטחון. אני מחייכת אליו בחזרה ובודקת את השעון. השעה שלוש לפנות בוקר ועם כמה שאני עייפה אני לא מסוגלת לישון. "אני הולכת לשירותים" אני משקרת. "אני לא חושב שמותר לך לעמוד" הוא מנסה לעצור אותי אך אני כבר קמה על רגליי. הכאב מהניתוח לא עבר לגמרי אבל משככי הכאבים מעלימים את רוב הכאב. "אני בסדר" אני מרגיעה אותו. אך לא נראה שהוא ממש השתכנע.
אני צועדת צעד וכאב נסבל דוקר את בטני. לאחר שאני מתאמצת לפתוח את הדלת אריק עוזר לי ואני יוצאת אל המסדרון הנמצא ביציאה מהחדר בו אני נמצאת. כיסאות רבים נמצאים צמודים לקירות וברובם יושבים שומרים. אך דמותו של ליאם לא נראית באופק. "מישהו ראה את ליאם?" אני שואלת וכל השומרים מסתובבים להביט בי. "מיס טורס, את לא אמורה להיות מחוץ לחדר שלך" אלכס אומר ומתקרב אליי. "נו באמת אלכס" אני מגלגלת את עיניי. מה כבר יכול לקרות מצעד וחצי? "אני אחזיר אותך לחדר ואקרא למר קייג'" הוא אומר ברשמיות כשכולם מסתכלים. "אתה יותר מעצבן כשאתה רשמי" אני מלגלגת והוא מגלגל את עיניו. אני ואלכס מסתדרים דיי טוב. אני יודעת שליאם לא אוהב את זה. אבל אחרי שהציל את חיי לא הייתי מוכנה לוותר עליו.
"הנה" הוא מושיב אותי על המיטה ואני ממשיכה לגלגל את עיניי. "אני לא נכה אתה יודע" אני נאנחת. "את אחרי ניתוח" הוא אומר ובקולו דאגה. "מה הולך פה" ליאם נכנס ובפניו זעם. "מר קייג', אני רק עזרתי לה-" אלכס אומר בלחץ. "יצאתי לחפש אותך והוא עזר לי לחזור לכאן" אני מסבירה ואלכס נראה רגוע יותר. לא כמו ליאם שנראה זועם יותר. "צאו" הוא אומר ומסמן בידיו לכיוון הדלת, ובשנייה שניהם נעלמים מהחדר.
"את אחרי ניתוח! למה לעזאזל יצאת מהמיטה?" הוא נוזף בי ואני קמה על רגליי. "חיפשתי אותך" אני נושכת את שפתי וליאם מתקדם אלי. "אסור לך לעמוד" הוא מתעלם מדברי. "תפסיק לדאוג כבר. שום דבר לא יקרה אם אני אעמוד" אני מרגיעה אותו. "למה חיפשת אותי? קרה משהו?" הוא מכווץ את עיניו. "לא" אני מחייכת אליו ונראה שהוא לא מבין. "לא הייתי צריכה להגיד לך ללכת" אני מניחה את ידיי על חזהו וחמימות עוטפת אותי. "זה בסדר" הוא עוטף את גופי ומלטף את ראשי. "אני אוהבת אותך" אני מצמידה את שפתיי אל שפתיו ולאחר כמה שניות מתנתקת.
"את בטוחה שאת בסדר?" הוא מכווץ את גבותיו ומחזיק בסנטרי. "כן, רק קצת לחוצה ממחר" אני מודה ומבטו משתנה. הוא מנשק את שפתיי וידיו יורדות למותני. אני מנסה להעמיק את הנשיקה אך ידיו לוחצות מעט על בטני וצווחה נמלטת מפי. ליאם נראה מבוהל וידיו עוזבות את גופי מיד.
YOU ARE READING
Save me from you
Romanceשמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נ...
