"זה לא טעים?" ליאם שואל. האוכל טעים במיוחד אבל אני פשוט לא יכולה לשבת כאן ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה. חשבתי שאני יכולה אבל יותר מידי דברים קרו איתו בזמן האחרון. גם המקום המדהים הזה וגם הארוחה הטעימה וגם התנהגותו השונה של ליאם. אפילו אם כל זה פשוט חלום שמתגשם אני עדיין לא יכולה פשוט לשכוח מכל מה שקרה. כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא פשוט מתחרפן ואני צריכה לספוג את זה ואחר כך הוא פשוט בא כאילו כלום וחושב שאני פשוט אשכח מזה? אני לא מוכנה לזה יותר.
"אני לא יכולה פשוט להעמיד פנים שהכל בסדר" אני אוזרת אומץ. "אל תתחילי עם זה עכשיו" הוא לוגם מהשתייה שלו ומנסה להישאר אדיש לדבריי. "אתה רציני? אני לא מבינה למה באתי איתך בכלל!" אני קמה בכעס. "למה את חייבת לעשות הכל כל כך קשה" הוא קם אחרי. "כי אתה פשוט מתעלם מזה" אני צועקת. "אני לא מתעלם מזה. אני פשוט מנסה ואת חייבת להזכיר את זה ולעצבן אותי נכון?" הוא בועט באבן בכעס. "מנסה מה? אתה לא מנסה שום דבר אתה פשוט חושב שלא משנה מה תעשה אני עדיין אהיה כאן!" אני מסתכלת עליו כלא מאמינה שהוא מחשיב את זה כלנסות.
"אני בחיים שלי לא התאמצתי ככה בשביל מישהי. אני לא רודף אחרי בחורות ואני לא עושה להן דברים כאלה" הוא מחווה בידו לשולחן שישבנו בו לפני רגע. "זה מה שאתה לא מבין. כל זה אולי מדהים אבל זה לא משנה כלום אם אתה פשוט תתנהג אלי כמו חרא כל פעם מחדש" אני זורקת את ידי באוויר. "אני לא יכול לשלוט בזה את משגעת אותי! את עושה דברים שאני אומר לך במפורש לא לעשות. את רבה איתי ואת לא מקשיבה לי וזה פשוט משגע אותי!" הוא מחזיק את ראשו ונאנח.
"אתה לא יכול פשוט לצפות שאני אהיה בובה על חוטים. יש לי רצונות ויש לי רגשות ואני לא אעשה דברים או ישתוק רק כי אתה אומר לי" "את כל כך שונה. זה משגע אותי אבל אני לא יכול להתרחק ממך" הוא עוצר לרגע. "אני לא טוב בשבילך אבל אני יותר מידי אנוכי מכדי לתת לך ללכת" הוא ממשיך. אני שונאת כשהוא עושה את זה. אני רוצה רק לצעוק עליו ולהגיד לו שיתרחק ממני אבל אני פשוט לא יכולה. אני לא רוצה שהוא ילך למרות שזה הכי טוב בשבילי. נכון, הוא לא טוב בשבילי והוא חייב ללמוד לשלוט על העצבים שלו והדברים פשוט חייבים להשתנות, אבל אני לא רוצה שהוא יתרחק. אני צריכה שהוא ישאר כאן איתי.
"אני לא רוצה ללכת ממך, אבל אני לא יכולה להישאר" אני משחקת עם החול הרך ברגליי היחפות. "אני לא אתן לך ללכת" הוא מודיע. "זאת לא החלטה שלך" אני שומעת את רגליו על החול מתקרבות בכל רגע. "אני לא רוצה להכריח אותך להישאר איתי. אבל אם אני אצטרך אני אעשה את זה" קולו קרוב. "אתה לא רוצה אותי. אתה רוצה לשלוט בי" אני צוחקת בציניות ברורה.
"אני לא רוצה לשלוט בך אבל את אף פעם לא משאירה לי ברירה!" "הברירה שלך היא לתת לי בחור מה אני רוצה! ואולי אם לא היית מתנהג אלי ככה לא הייתי צריכה ללכת ממך כל הזמן" אני מסתכלת ישירות אל תוך עיניו ומכריחה את עצמי לא ללכת לאיבוד בתוכן. "אולי אם לא היית משגעת אותי כל הזמן לא הייתי מתנהג אלייך ככה" הוא מתחכם. "אני בספק" אני מכווצת את עיניי. "למה לא סיפרת לי על מליסה?" אני שואלת לפתע ופניו מרצינות. "כי זה לא עניינך" הוא עונה בקרירות. והנה ליאם הרגיל והמגעיל. "אתה מצמיד אלי שומרים ומתערב לי בחיים ואתה לא חושב שיש לי זכות לדעת שיש לך אחות?" אני משלבת את ידי. "לא אין לך זכות לדעת" הוא אומר בכעס. רוצה לשחק ככה ליאם? אנחנו נשחק ככה.
"אז גם לך אין זכות לדעת אם קורה משהו ביני ובין ג'ון" זעם מזדחל אל פניו ואגרופיו מתהדקים. "אני נשבע לך שאם יקרה משהו בינך לבין הזין הזה אני אהרוג אותו בלי לחשוב פעמיים" הוא אומר בזעם ואני מגלגלת את עיניי. "לך מותר להגיד לי מה לעשות ולי אסור לבקש ממך לספר לי את האמת?" אני מרגישה את הכעס בתוכי קם לתחייה. "לא, אסור לך! ואם לא תעשי מה שאני אומר לך יהיו לזה השלכות" קולו נוטף זעם "אתה מזיין את כל העולם ואתה מצפה שאני אפילו לא אתראה עם גברים אחרים?" אני שואלת ומכווצת את אגרופיי בזעם. "זה לא עניינך את מי אני מזיין מתי או למה זה ברור?" הוא אומר בעוקצנות, יודע שכואב לי לשמוע את זה. "תזיין את מי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה אבל אלי אל תתקרב בחיים!" אני אומרת בכאב וזעמו מתחלף בחרטה.
"רציתי להפוך את היום הזה למיוחד בשבילך ותראי מה את פאקינג גורמת לי לעשות" הוא מניף את ידיו באוויר. "לא, זאת לא אני. זה פשוט מי שאתה ואתה לא תשתנה" אני אומרת בעצב, כבר לא נאבקת בדמעות שיורדות מעיניי. "את שונאת אותי" הוא קובע. "לא, ואני שונאת את עצמי בגלל זה. בגלל שהתאהבתי במישהו שפשוט נהנה לגרום לי סבל" הדמעות ממשיכות לרדת ואני מחייכת בעצב ובהבנה. אני מאוהבת בו. אני פשוט התאהבתי בבן אדם הנוראי הזה.
פניו של ליאם משתנות והוא מנסה לעכל או להבין מה אמרתי. "מה אמרת עכשיו?" הוא נראה מבולבל. "זה לא משנה" אני מנגבת את הדמעות בגב ידי. "זה משנה לי" הוא מנגב בידו דמעה שזלגה מעיניי, אני מתמכרת למגעו אך עוצרת את עצמי. "אני התאהבתי בך" אני עוצרת לשנייה ומבינה שזה פשוט היה חזק ממני. "קדימה, תגיד לי כמה אני פאתטית, וכמה אתה שמח שהמשימה שלך הושלמה!" אני צועקת וליאם פשוט שותק וממשיך לבהות בי.
"קדימה תגיד את זה. זה מה שרצית כל הזמן! לגרום לי להתאהב בך ולשבור אותי לרסיסים נכון?!" אני דוחפת אותו ודמעות ממשיכות לרדת מעיניי, "תפסיקי" הוא אומר אך לא מזיז אותי ממנו. "לא, אני לא אפסיק!" אני ממשיכה להכות אותו. לא נראה שזה ממש מזיז לו מבחינה פיזית אבל לסתו הדוקה והוא עוצם את עיניו. הייתי מצפה שברגע זה הוא כבר ידחוף אותי ממנו או לפחות יתפוס את ידי בחוזקה אבל הוא פשוט עומד שם, סופג את המכות.
"זה לא מה שרציתי" הוא מסתכל על פני הנסערות. "תפסיק לשקר" אני דוחפת אותו עוד פעם והוא תופס את ידי בעדינות. "אני לא רוצה לפגוע בך" הוא אומר ופניו מראות רגש שלא ראיתי בפניו לפני כן. "מאוחר מידי בשביל זה" "אל תגידי את זה" הוא עוצם את עיניו כאילו מנסה למחוק את זה מראשו. "למה אכפת לך בכלל?" אני לוחשת במעט הקול שנשאר לי. "אני לא יודע, אבל אכפת לי" הוא משחרר את ידי ונראה אבוד בתוך עצמו. "לא אכפת לך מאף אחד!" אני אומרת באדישות. "נכון. אבל אכפת לי ממך. אף אחד לא מעניין אותי אבל את כן ואף אחת לא גורמת לי לרצות אותה ככה ואת כן." הוא מודה וליבי מחסיר פעימה. עיניו נעולות על שלי ואני פשוט טובעת בתוכן, לא יכולה להתנגד ומבינה שזה פשוט חזק ממני.
*****************************
פרק אחרון למרתון:)
YOU ARE READING
Save me from you
Romanceשמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נ...
