אני משוטטת בחדר הקטן והצפוף. חושבת על ליאם, על סקוט, אויבו המושבע של ליאם מאז ומתמיד. המשפחות שלהם היו מסוכסכות עוד לפני שנולדו והשנאה עברה לדור שלהם גם כן. סקוט קלארק הוא שם מוכר ביותר. אומנם לא כמו ליאם קייג'. אך כולם יודעים שהסכנה נמצאת היכן שאחד מהשניים שוכנים. אף פעם לא קרה ששניהם היו באותו מקום. כולם פחדו מזה. זה כאוס.
"למה הוא לא מגיע?" אני שואלת בחוסר סבלנות וידה של קייט מלטפת את גבי בניסיון להרגיע אותי. "הוא יגיע לאלי. אל תדאגי" היא אומרת ואני מהנהנת בראשי. הלחץ בחזי לא עובר ואני לא קרובה ללהיות רגועה. אך אני יושבת בכל זאת ומשכנעת את עצמי שהוא בסדר ושהוא יגיע בכל רגע.
הזמן עובר לאט כל כך וזה מרגיש כאילו אנחנו מחכים שעות. ליאם לא מגיע וכולם נראים לחוצים. מה שלא ממש עוזר לי. "מה זה היה?" אני קופצת כשאני שומעת את דלת הבית נפתחת בפראות. "תשמרו עליהן!" אלכס אומר, או מאיים על השומרים. הוא עומד לצאת מהדלת אך קול הצעדים של האנשים מתקרב ושנייה לאחר מכן הדלת נעקרת ממקומה. הדבר היחידי המפריד בנינו לבין מי שזה לא יהיה.
אקדחים שלופים מכוונים אל מפתן הדלת, אך ברגע שדמותו של ליאם נעמדת אל מולנו האקדחים יורדים. עדיין לא מוחזרים למקומם. עיניו של ליאם פראיות ורגשות מעורבים הופכים אותן לסוערות. מבטו נוחת עליי והקלה שוטפת את עיניו. "את בסדר?" הוא ממהר אלי. "כן" אני מהנהנת בראשי וקופצת אל בין ידיו. חמימות עוטפת אותי כשידיו מחזיקות אותי בחוזקה. קולות הפתעה נשמעים בחדר הקטן, אך שום דבר לא מפריע לי כרגע.
"אנחנו צריכים ללכת מכאן. זה לא בטוח." הוא אומר לי ולכל הסובבים בחדר. "בואי" הוא לוחש באוזני ואני מרפה מגופו מעט. "לאלי" קולה של קייט נשמע ואני מרפה מליאם לגמרי. "מה קורה כאן? לאן אנחנו הולכים?" היא שואלת בפחד ובלבול. "למקום בטוח" ליאם עונה והיא מהנהנת בהיסוס.
"לאן אנחנו הולכים?" אני שואלת כשאנחנו עוקפים את האחוזה. "ניקח אתכן למקום בטוח שסקוט לא ידע עליו" ליאם עונה. "אתה מתכוון להשאיר אותנו במקום כלשהו וללכת?" אני מכווצת את גבותיי בבלבול, לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי זה. "יש שם כל מה שתצטרכו ואני אציב שמירה כבדה סביב הבית ובתוכו" הוא מסביר כאילו זה אמור לספק אותי. איך הוא יכול להשאיר אותי לבד? שוב. "אני לא צריכה שמירה ליאם. אני לא צריכה להסתתר. אני רק צריכה שתישאר" אני מביטה בו דרך המראה הקטנה ועיניו מביטות בי בכאב. תשובה לא נשמעה מפיו ומשך הנסיעה הייתה שקטה ומתוחה.
"לאלי, קומי" קול עמום גורם לעיניי להיפתח. נרדמתי? איך יכולתי להירדם. "קייט" אני אומרת ומשפשפת את עיניי. "הגענו" היא מודיעה ואנחנו יוצאת מהרכב. רגליי תשושות אך למזלי החושך גורם לעיניי להסתגל לסביבה.
YOU ARE READING
Save me from you
Romanceשמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נ...
