Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 1

נק׳ מבט לואי:

לאחר שאבא בירך פקחתי את עיניי ובחנתי את כל המזון שבשולחן , ולדעת שכל זה רק לארוחת הבוקר גרם לי לחשוב שאולי זה קצת יותר מדי , אבל כן הייתי רעב כרגע כך שלא התווכחתי עם הכמות.
״אמן.״ כולם אמרו כפה אחד חוץ ממני ששכחתי אך מיהרתי לומר אחריהם. התיישבתי בכיסא , הסתכלתי על לוטי ופיזי שיושבות לצד אחת השנייה , החולצה של פיזי שחורה וארוכה , מעט רחבה , שיערה אסוף בקפדנות. לוטי לבושה בחולצה לבנה עם צווארון שחור , אפשר להבחין בכך שניסתה לגרום לשרוולים להיות קצרים בזה שהעלתה אותם , אבל לא משנה כמה תנסה אבא תמיד ימנע ממנה. אכלתי בסבלנות והסתכלתי על כולם , דממה. כך בכל ארוחה , לא מוציאים הגה. אמא ישבה בסוף השולחן ואבא ממולה בצד השני. לידי המושב ריק. בעבר אחי מייקל ישב לידי , אך מאז שהמר את פיו של אבא הוא לא מצטרף לארוחות , הוא אוכל כשמתחשק לו , ולפני שאוכל לעולם לא מברך. אבא לא מדבר איתו , הם מתנהגים כמו שתי זרים , אבל אף אחד לא מעיר להם על כך.
לאחר הארוחה הטעימה והמשביעה אבא בירך וכולנו הקשבנו , מודים לישו על המזון שעל השולחן , בערך מה שהוא מברך כל יום , פשוט מודה לאלוהים.

***

כשסיימתי להתלבש בבגדיי החדשים והנקיים פניתי לחדרו של מייקל , לא ידעתי אם לפתוח את הדלת או לדפוק , בכל זאת אנחנו לא אחים כאלה קרובים , הוא קרוב רק ללוטי כי היא מבינה אותו. לבסוף פתחתי את הדלת והצצתי פנימה , הוא אכל בצלחת מעל המיטה וצפה בטלוויזיה , רק תיארתי לעצמי איך אבא היה רותח מזעם מלראות אותו כך , אפשר לומר שכל דבר קטן מציק לאבא שלי , אבל זה לא שהוא מרושע או משהו כזה.
״היי״ אמרתי בשקט ונכנסתי , מייקל התעלם ממני ופשוט נהם בשקט כאילו מסמן לי שיודע שאני פה אני חושב ״אמ.. אנחנו הולכים לכנסייה , חשבתי לבוא להודיע לך-״
״בשביל מה ?!״ הוא התפרץ והפעם הביט בי , כועס ״בשביל שישו יסלח לי על זה שאני רוצה לאכול בלי להודות לו כל חצי דקה ?! אני מחוץ לזה לואי״ הוא אמר והחזיר את מבטו לטלוויזיה , משודרת תכנית וכרגע נמצאות שתי בחורות שמצחקקות עם בחור , לבושות בצורה די חשופה שגרמה לי להסיט את מבטי
״אני אתפלל בשבילך״ אמרתי , הוא גיחך בזלזול , הניח את הצלחת בשידה שלצד המיטה וקם לעברי , זה גרם לי לקפוא , לא נרתעתי ממנו אבל פשוט לא אהבתי לחטוף ממנו צעקות
״תישאר מחוץ לתחום החדר שלי״ הוא הדגיש , עיניו הכחולות נראו כה קרות ומפחידות , אבל הוא רק כועס כרגע , אני לא בטוח על מה
״מדוע אתה עושה את זה מייקל ?״ אזרתי אומץ ושאלתי
״יום יבוא לואי ותבין שיש דרכים אחרים לחיות עם האמונה שלך. וזה שאבא שלנו כומר לא מחייב אותנו לחיות לפי הדרך שלו , אבל מה אתה מבין ?״ לקראת סוף המשפט הוא גיחך בזלזול ובחן אותי ״אתה לא מנסה לראות מה שמעבר.״
״ומה נמצא בדיוק מעבר ?״ שאלתי , הוא מדבר שטויות.
״יש עולם״ אמר ״יש דברים מעניינים מלשבת בבית ולהתפלל״
״אבל התפילה מטהרת אותנו״ אמרתי , הוא גלגל את עיניו וחזר למיטה , זה גרם לי להיות מבולבל , מדוע הוא וויתר על כל זה ? שאלתי את עצמי. בעבר הוא התפלל איתי כל בוקר , צהריים וערב.
״אתם יכולים ללכת בלעדיי״ הוא אמר בשקט , נשכב במיטתו ברשלנות שרגליו על אחת השנייה , זרועותיו משולבות מאחוריי ראשו על הכרית הרכה ״אני לא אחסר לכם״
״מייקל כמובך שכן. אני תמיד יושב לבד כי-״
״שלא תעז לעשות לי ייסורי מצפון , אני לא מתחרט על זה , פשוט תלך בלעדיי כי אני לא אבוא.״
״אני אבקש מישו סליחה בשמך-״
״אני לא מתנצל בפני אף אחד !״ הוא קטע אותי שנית וזה השתיק אותי , הנהנתי בשקט ויצאתי מחדרו . לא רציתי להפריע לו , אז אני מבין ששוב אלך בלעדיו.
הלכנו אני אבא פיזי ולוטי לכנסייה. אמא נשארה בבית והודיעה שתבוא מיד שתסיים לסדר. פיזי ולוטי מאחוריי ומאחורי אבא , מתלחששות ומצחקקות , ואני גם רציתי לצחוק כרגע על משהו , לדבר , לחלוק בדיחות , אבל אבא רוצה שאהיה רציני , במיוחד אם אנחנו מתכוונים ללכת לכנסייה. הסתכלתי עליו , הוא לובש את הבגדים השחורים , לבוש רגיל כמו של כל כומר בעולם , לפעמים שואלים אותי איך זה מרגיש לחיות עם אבא כזה. אבל לא חייתי מעולם עם אבא אחר , אז איך מצפים ממני לספק תשובה לשאלה כזו ?
נכנסנו פנימה ולא היה מלא בכנסייה , היו אנשים מעטים , וחיוך נמרח על שפתיי כשראיתי את נייל יושב לצד אביו , כשהתכוונתי ללכת לעברו אבא עצר בעדי וזה גרם לי להביט בו בבלבול
״אתה יושב קדימה. שתהיה קרוב אליי וחשוב מכל , לאל״ אמר , הסתכלתי למושב הקדמי שהיה לגמרי ריק , שיחררתי נשימה רכה והנהנתי בלי להתווכח. הסתכלתי על נייל ושלחתי לו חיוך מתנצל , הוא הנהן בהבנה. הלכתי לצד אבא באיטיות , רק הצעדים שלנו נשמעו ברחבי הכנסייה , כשהגיע לעמדת הכומר אני פניתי למושב הקדמי , התיישבתי והסתכלתי על אבא שהביט בי בגאווה , זה גרם לי להרגיש טוב , הוא גאה בי.
התפילות ארכו המון זמן , אני מעריך כמספר שעות לפחות , ועכשיו מתפזרים , חוץ מאבא שנשאר פה לשאר היום. צעדתי לנייל ויצאנו מפה עם שאר האנשים
״אני שונא את ימי ראשון-״
״נייל״ קטעתי אותו , הוא נאנח
״מה ? אני שונא להתפלל״ אמר
״אל תתחיל גם אתה...״ מלמלתי , הוא הסתכל עליי מבולבל
״גם אני ? מי עוד ?״ שאל
״מייקל״ אמרתי , הוא לא נראה מופתע ״האם קרה משהו יוצא דופן שגרם לו להתרחק כך מהדת ?״
״לואי זה לא-״
״אני מפחד שהאל יכעס עליו. הוא חוטא הרבה לאחרונה , הוא צפה בסדרה שהיו שם בנות״
״אוי ואבוי..״ נייל מלמל בציניות ״זה לא שראה פורנו״
״מה זה למען השם פורנו ?״ שאלתי , לפי מבטו הבנתי שאני לא רוצה לדעת
״תקשיב לואי... זה שאמרתי שאני שונא להתפלל לא אומר שהפסקתי להאמין או משהו״ אמר והניח את ידו על כתפי ומשום מה נרתעתי בזהירות , זה נשמע שהוא רק מנסה לנחם אותי
״אתה מברך לפני האוכל ?״ שאלתי והוא זקף גבה  ״בחייך נייל ! אתה מוכרח להודות לאל על צלחת האוכל שלך״
״האוכל יתקרר בזמן שאסביר לאל כמה אני מודה על חתיכת הסטייק הפריך והתוסס שבצלחת שלי״ נייל אמר וליקק את שפתיו , זה גרם לי לצחוק
״נהדר נייל״ אמרתי בשקט , עצרנו ליד ספסל ריק שמאחוריו דשא ירוק , התיישבנו ומולנו הכנסייה
״אז... אחותך-״
״מה איתה ?!״ קטעתי אותו במהירות , עיניו החוטאות מביטות בה כאילו היא חתיכה מהאוכל שלו , ברעב
״שמעתי שהיא תהיה הערב בלובי״ אמר , הסתכלתי עליו מבולבל ״ה-הלובי לואי , זה מועדון״
״שרלוט לא תלך למועדון״ גיחכתי
״היא הולכת עם אחיך מייקל״
״מאיפה השגת את המידע הזה ?״ שאלתי , לרגע אולי האמנתי לו , ידעתי שלוטי קצת מרדנית , היא למדה את זה ממייקל והוא דמות לא טובה לחיקוי , לא כרגע
״אחי , כולם מדברים על זה , שהילדים של הכומר יבלו ב-״
״הם מוציאים לאבי שם רע״ אמרתי בפחד , הסתכלתי על לוטי שצחקה עם פיזי ״אלוהים אדירים״
נייל צחק ״תירגע , היא רק הולכת ליהנות״
״זו הפעם השנייה״ התלוננתי לו בשקט ״ואני כמו אח טוב תמיד מחלץ אותה מזה ומחזיר אותה הביתה״
״אז אולי פשוט תעזוב אותה ?״ נייל שאל , כאילו ובשבילו זה היה טבעי לתת לה ללכת כך למועדון מושחט
״ממש לא , אדבר איתה על כך בבית , כשאף אחד לא יבחין״ אמרתי בשקט ״שרלוט תבין מדוע אסור לה ללכת... הכל יהיה בסדר״
לפחות כך חשבתי.