Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 20

נק׳ מבט לואי:

ניקיתי את האבק מהפסל הקטן של ישו הצלוב , לאחר מכן חייכתי אליו ונשכבתי במיטתי. נאנחתי והסתכלתי על הדלת הסגורה , כעס התמלא בי ואני לא אוהב לכעוס אבל פשוט כעסתי. לא שלטתי בזה. ברצינות , להיות נעול כך בחדר לא מועיל בדבר. אבא ואמא משוכנעים שאני מעשן ועושה שטויות , איפה ישו שיאמר להם שהם טועים ?! לעולם לא אתקרב לסיגריות או אחטא. הם יודעים כמה אני מסור לדת ! מדוע הם מחליטים לא להאמין לי ?! בגלל סיגריה שנמצאה בחדרי ?! זה ביזיון ! לא אתפלל בשבילם שוב ! אלוהים... אני מגזים. כמובן שאתפלל בשבילם. אבל מדוע הם לא מוכנים להקשיב לי לשם שינוי ?! לא ללכת לכנסייה היה מוגזם ! זימרתי למקק שמצאתי בפינת החדר , לאחר מכן גיליתי שהמקק מת , אז הייתי לבד עם גופה של מקק. עצמתי את עיניי , אני משתגע כל היום בחדרי , עשיתי הכל , ציירתי את ישו , שמעתי שירים טהורים , אפילו התפללתי לבד ! מה עוד יש לי ?! אני כועס כלכך ! לבי קפץ בבית החזה שלי כששמעתי את חלון חדרי נפתח , קמתי במהירות והרמתי את הדבר הראשון שלצידי , כרית. הארי צחק וטיפס לתוך החלון. נאנחתי וזרקתי את הכרית למיטה
״אלוהים אדירים הארי...״ אמרתי בזמן שהלכתי מצד לצד , רק שנכנס לחדר עצרתי והתבוננתי בו , רציתי לחבק אותו מרוב אושר אך הצלחתי לעצור את עצמי ״אני לא מאמין שאני שמח לראות אותך פורץ לחדר שלי דרך החלון״
הוא הסתכל מסביב , בגדיו שחורים וזרוקים , שיערו כרגיל אסוף , עיניו הירוקות והחדות בחנו כל פינה בחדר , כאילו וזו הפעם הראשונה שנכנס הנה ״פאק חשבתי שאתה צוחק...״ הוא פלט ונשמע המום , לא הבנתי מה כוונתי
״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי , הוא הביט בי
״אתה נעול בחדר כל היום ?״ הוא שאל. משכתי בכתפיי והנהנתי ״לואי זה טירוף !״
״אני יודע ! התפללתי לישו ודיברתי אליו , הוא לא בא הנה !״ אמרתי בכעס
״טוב... אני באתי , מצטער לאכזב״ הוא גיחך , חייכתי והסתכלתי עליו , לבי הלם בחוזקה. רק חיכיתי להינצל מהבדידות הקרה הזו והוא בא. אבל אני סוג של תמיד בודד , הוא לא יכול תמיד להיות שם בשבילי.
״אני שמח שבאת״ אמרתי בשקט ומיד השפלתי את מבטי כי התביישתי לדבר כך
״ברור...״ הוא מלמל , הסתובב לחלון והרשיתי לעצמי להרים את מבטי עכשיו , הוא טיפס לצד השני של החלון בכל כך קלות. התקרבתי והסתכלתי עליו עומד בחוץ בחשיכה , נראה חסר פחד , אולי זה גרם לי גם להרגיש בטוח יותר , כי אם הוא לא מפחד מדבר אז הכל בסדר , נכון ? ״קדימה תקפוץ״
״ת-תקפוץ ?״ שאלתי בשביל להבין אם זה מה שאמר , כי אחרי הכל לקפוץ מחלון זה די מפחיד , גם אם זה קומת קרקע
״כן״ הוא אמר בפשטות , שהביט בי נראה שהבחין בהיסוס שלי והתקרב ״אני תופס אותך״
״בסדר״ אמרתי בחיוך קטן ונשמתי עמוק , העברתי רגל לצד השני ואז את הרגל השנייה כך שיצא שאני יושב על עדן החלון , תפסתי בכתפיו שהיו קצת מתחתיי ושקפצתי הוא מעד ואני צעקתי כשהתרסקנו על הקרקע , אלוהים אדירים הוא נפל על גבו ! מיהרתי להתיישב והתעלמתי מהעובדה שזה עליו
״אתה בסדר ?!״ שאלתי בדאגה והבטתי בפניו העייפות
״מזל שלך שזה דשא לואי... לעזעזל״ הוא פלט , שיחררתי נשימה והנחתי את כפות ידיי על החזה שלו , זה היה קרוב. ״אני יכול להתרגל לתנוחה הזו אבל אם לא אכפת לך...״
״מה ?״ שאלתי מבולבל ונבהלתי קצת , אני יושב עליו בצורה לא הולמת ! ״אני כלכך מצטער !״ אמרתי במהירות בזמן שקמתי והסתרתי את פניי במבוכה , זה כה מביך !
״זה בסדר״ שמעתי אותו , בלעתי רוק והסתכלתי עליו , אני מרגיש פושע , באמת ברחתי מרצוני מהחלון. כן... אני יכול למרוד קצת , אני מרגיש כה מסוכן. ברחתי מהחלון... ואוו אני אמור לתעד את הרגע הזה או משהו ? זה כלכך מרגש ! אני ילד חצי רע ! ברחתי בפעם השנייה מהחלון בזמן ריתוק ! אני מקווה שהאל לא כועס עליי.