Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 80

נק׳ מבט לואי:

התפילה נגמרה ועכשיו הזמן שלי להילחץ הגיע. הסתכלתי על אבא שהסתכל עליי , רק קיוויתי שלא ייכעס שאני פה... אני לא רוצה שהוא יהיה לבד. כמה נזירים קמו לדבר איתו וזה הסיט את תשומת לבו ממני , קמתי ממושבי ונשכתי את שפתיי בלחץ
״לואי !״ הנזיר תיאו ניגש אליי בחיוך ונאלצתי לחייך חזרה לנימוס ״חזרת. היית מאוד חסר בכנסייה , לאן נעלמת ?״
״הו , אני...״ גירדתי בעורף ולא מצאתי את המילים הנכונות , לא רציתי לשקר לנזיר בכנסייה. ״תודה״ אמרתי בחיוך. הנזיר שלח הנהון קל והלך. הסתכלתי על אבא ופחדתי שיעיף אותי כפי שהעיף את מייקל כמו שסיפר. הנזירים הלכו ממנו וראיתי שכל המתפללים גם התחילו לצאת , ככה הפחד והלחץ רק גבר. פחדתי מדחייה , זה כלכך מפחיד אותי. ובאתי הנה על הבוקר למרות שאתמול אמא אמרה לי לא להתקרב , אני פשוט לא מסוגל לראות את המשפחה שלי מפורקת. אבא לבד , אבל זה לא מוכרח להיות כך.
״מה אתה עושה פה ?״ הוא שאל ורק אז הבחנתי שנשארנו לגמרי לבד. בלעתי רוק וצעדתי אליו
״אני מצטער״ אמרתי בשקט והסתכלתי לעיניו האפורות ״אני מצטער על ההתפרצות שלי עליך , אני מצטער אבא״
״אתה לא יכול להישאר פה״ אמר בזמן שהסיט את מבטו ולבי נחת.
״דבריי הוצאו מהקשרם באותו יום !״ אמרתי והלכתי אליו במהירות ״אני שיקרתי אני לא גיי כמובן שלא !״
״מה ?״
״רק כעסתי. אמרתי כל מה שעלה בדעתי להכעיס אותך. אני מצטער״ קולי דעך , הוא הסתכל עליי זמן ממושך שרק הלחיץ אותי , הייתי מוכן כבר לשמוע איך הוא מסלק אותי אך הופתעתי כשחיבק אותי. מ-מה ?
״ידעתי״ אמר ולבי נחת ״אני ידעתי שאתה לא כזה.״ אמר והסתכל עליי עם חיוך ״אתה צדיק וטהור , אני ידעתי״
״כ-כן״ גמגמתי ובלעתי רוק , ניסיתי להירגע. יש בזה משהו מעליב , כמובן שאעלב... הוא לא היה רוצה שאהיה גיי , אבל זה מה שאני. ״אוכל לחזור הביתה ?״
הוא טפח על כתפי ״כמובן.״ אמר. חייכתי אליו ולא ידעתי מה אני אמור לעשות עכשיו ״אמא שלך התעקשה שזה נכון ואני ידעתי מי אתה באמת״ הוא אמר בחיוך , כאילו הורדתי לו אבן מהלב. אבל אבא לא תמים מדי מכדי להאמין בכזו מהירות , אולי הוא משכנע את עצמו או שהוא פשוט לא מסוגל להאמין שאני משקר. לפתע הטלפון שלי צלצל ולבי נחת ״הבאת טלפון לכנסייה ?״ שאל.
״מה ? אני רק... ובכן זאת פעם אחרונה , אני מצטער״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
״אני מבין שאולי עברו עליך כמה דברים שהרחיקו אותך , אני בטוח שמייקל הסיט אותך״ הוא אמר , מייקל דווקא ניסה להחזיר אותי לדת. ״רק אל תתן למשהו נוסף להסיט אותך... אני צריך שתהיה פה , זה מאוד חשוב לי.״
״כן״ השבתי בשקט , הוא נראה עצוב... הוא לבד לאחרונה ואני היחיד מהמשפחה שעדיין יכול להתקרב אליו , אמא אמרה לי להתרחק אבל זה אבא שלי , לא אוכל להתעלם מכך.
״עכשיו לך בני , יש זוג שקבעו פגישה איתי״ אמר וטפח על כתפי , הנהנתי והסתובבתי לצאת , הרגשתי מוזר... כאילו החיים שלי חוזרים על עצמם , אני תמיד חוזר לאותה נקודה. צעדתי לספסל שבו אני תמיד יושב אך נעצרתי כשראיתי שמישהי יושבת בו , לא סתם מישהי , זו ארין. ראיתי אותה גם כשבאתי הנה , זו מי שבגללה אני אומר צליבה מוחית , כשהיינו ילדים היינו משחקים יחד בכנסייה ואבא היה נוזף בנו להתנהג בהתאם. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה דיברתי אליה , אני זוכר אותה אבל אנחנו לא בקשר יותר , מעניין אם היא זוכרת אותי. הטלפון שלי צלצל שוב והוצאתי אותו מהכיס , זה הארי. אלוהים אדירים אני שכחתי. הייתי כלכך עסוק בחיי המשפחה שלי עד ששכחתי ממנו. התרחקתי מהכנסייה ועניתי
״היי״ אמרתי בשקט , הלב שלי דפק חזק מהלחץ שהיה בי.
״מה קורה ?״ שאל ״איפה אתה ?״
״הארי אני לא יכול לדבר״ אמרתי , פחדתי שאבא ייצא ויראה שאני מדבר בטלפון.
״מה לא יכול לדבר ? טוב , אתה יכול לבוא אליי ?״ שאל , הקול שלו נשמע שונה.
״לא״ עניתי וחשתי את לבי מתכווץ , אני רק צריך לתקן כרגע הכל... כל מה שהרסתי , אני צריך קצת... לבד. ״הארי אני-״
״אני עובר חרא בוקר״ הוא קטע אותי ״בבקשה תבוא.״
״אני לא יכול , אני בכנסייה״
״מה אתה עושה שם לעזעזל ?!״ הוא התפרץ ״ישו המזדיין חשוב ממני ?״
״הארי זה לא כך-״
״מה אתה עושה שם ?״ שאל , נשמע כאילו מחזיק את עצמו מלכעוס.
״אבא שלי... אני רק מוכרח לגרום לדברים לעבוד כמו שהיו״ אמרתי ״אני צריך קצת זמן״
״אל תתחיל...״ הוא מלמל , בלעתי רוק שצרב בגרוני
״אני צריך קצת זמן לבד״ אמרתי בשקט , הסתכלתי לנקודה באוויר וחיכיתי לשמוע ממנו משהו , אבל במקום זה שמעתי את הצפצופים של הטלפון שהעידו על זה שניתק לי. הרגשתי את הדמעות שעלו לעיניי במהרה ונשכתי את שפתיי חזק , אלוהים אדירים.