Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 9

״אני מצטער אבי כי חטאתי״ אמרתי , יושב בתא הווידוים , אבל לא בכנסייה של אבא כי עם אבא לעולם לא אהיה מסוגל כך לדבר על החטאים שלי
״מה קרה בני ?״ שמעתי קול גברי ובוגר , בלעתי רוק והשפלתי את מבטי
״יש כופר אחר , רציתי להראות לו את קדושת הכנסייה , ללמד אותו על הטהורות הזו״ אמרתי ״אבל בתמורה הייתי צריך ללכת איתו למועדון...״ נאנחתי
״המשך.״
״לא עשיתי דבר רע , אבל אני יודע שהמקום הזה מלא בכופרים וחוטאים , אני מצטער״ קולי דעך , היה שקט לכמה רגעים , עד שהאייפון שלי צלצל אך מיהרתי לנתק ״אני מצטער אבי״
״זה בסדר״ הוא אמר מהצד השני
״אבא שלי כעס עליי בגלל זה אתמול בארוחת הערב... הוא לא אוהב שאני מסתובב עם אנשים כאלה שלא מאמינים בדת. בעצם הוא לא אוהב שאני מסתובב עם כל אחד.״ אמרתי , פלטתי נשימה והשפלתי את ראשי , שיחקתי באצבעותיי ״אני די בודד... למה אין מישהו שיתפלל איתי ?״
״אין לך אחים ?״
״כמובן שיש אבל הם סוטים מדרכו של האל...״ מלמלתי ״בכל אופן אבי אני מתנצל״
״האל רחום ומלא בחמלה.״

***

כשיצאתי מהכנסייה בדקתי באייפון מי התקשר אליי וזה היה מייקל , לאחרונה הוא מתקשר אליי וקורא לי כשצריך משהו. נדמה שמאז שגיליתי על עבודתו במועדון הוא מרגיש יותר בנוח איתי. התקשרתי אליו חזרה ועצרתי ליד המכונית , כי אסור לדבר כשנוהגים
״לעזעזל לואי אני מנסה לתפוס אותך שעה !״ הוא צעק לטלפון , משאיר אותי חסר מילים ״איפה אתה ?״
״ביקשתי את מחילתו של האל-״
״בולשיט״ קטע אותי בגסות וזה הכעיס אותי ״אני צריך שתביא את המכונית״
״מה... מייקל אולי פשוט תבקש מאבא ומאמא במקום לגרור אותי לכל מקום״ התלוננתי , נכנסתי למכונית וחגרתי את עצמי , אבל לא התכוונתי לנהוג עד שאסיים את שיחת הטלפון
״כן בטח״ אמר בזלזול ״בחייך לואי , אתה יודע שהם לא מוכנים בכלל לדבר איתי״
נאנחתי בתבוסה ״לאן אתה צריך שאבוא ?״ שאלתי. אתמול בשולחן האוכל מייקל כיפה עליי כשאבא כעס , אני מניח שאני חייב לו
״לבית , אני היום עובר לדירה החדשה , אני צריך לקחת כמה מזוודות-״
״אבא ואמא יבחינו בי מסיע אותך , אם הם יכעסו ?״ שאלתי בפחד
״אל תהיה נמושה לואי...״ מייקל הקניט ״חוץ מזה אבא עדיין בכנסייה ואמא עם פיזי בפגישה עם המורה שלה. קדימה״
״בסדר״ אמרתי. הדרך נקייה בשבילי
״רגע !״ לפתע הוא צעק ״תאסוף את הארי בדרך״
״מ-מה ?״ משום מה לא שלטתי בקולי
״ממה אתה מופתע ? גם הוא עובר לדירה הזו״ מייקל גיחך. פשוט אני לא רגיל לנסוע ליד שכונות הכופרים , אני מפחד לצפות באנשים חוטאים , זה רע.
״אולי אתה תאסוף אותו ?״ ניסיתי להציע פתרון אחר
״לואי...״ הוא אמר
״יש מוניות !״ התעקשתי
״יש לך בעיה להסיע אותו ?״ הוא שאל , ומשום מה נשמע מודאג ״הוא עשה לך משהו ?״
״מה ? לא !״ התפרצתי וחשתי את לבי הולם ״איזה צליבה מוחית זו מייקל...״
״צליבה מוחית ? קדימה לואי״ הוא אמר ופשוט הנהנתי עד שנזכרתי שהוא לא יכול לראות אותי
״בסדר״ אמרתי , תוך כדי ניסיתי להיזכר מה הדרך לביתו של הארי
״אל תתקרב אליו יותר מדי״
״מ-מה ? מדוע שארצה להתקרב למישהו יותר מדי ?״ נרתעתי
״כל הכבוד , להתראות לואי״ הוא ניתק ואני עדיין לא הבנתי כלום , מייקל מוזר. התחלתי לנסוע במכונית ולהשתמש בדרך שמובילה למקום מגוריו של הארי , אני לא אוהב את הרעיון הזה של להיות עם מישהו זר וחוטא לבד. אם הוא יפגע בי ? אלוהים אדירים , אני רק צריך להישען לצדו הרוחני של האל כרגע בשביל הגנה.
לאחר דקות קצרות של נסיעה עצרתי מחוץ לבניין של הארי , בחורות שעברו פה היו לבושות בצורה חשופה ולא הולמת. ראיתי את הארי עם מישהי , הוא צחק ואז חיבק אותה ונתן לה נשיקה בלחי , לפי החיוך הדומה הזה הנחתי שהם קרובי משפחה. הוא לקח את המזוודה השחורה וצעד לעבר המכונית , הרגשתי את לבי הולם בכל רגע שהתקרב הנה , אני לא יודע מה הייתה הסיבה לכך שנלחצתי במחיצתו. הוא פתח את הדלת האחורית של המכונית והכניס את המזוודה , לאחר מכן ישב במושב הקדמי , כששם את חגורת הבטיחות התחלתי לנסוע , בלעתי רוק כי הרגשתי לחוץ
״איך היה הבוקר בכנסייה ?״ הוא לפתע שאל
״מה ?״ שאלתי מבולבל , לא הבנתי מדוע הוא שואל זאת.
״אני מנסה להתחיל שיחה״ הוא אמר , חייכתי באיטיות והתרכזתי בנהיגה
״היה בסדר גמור. הלכתי אחרי זה לכנסייה אחרת בשביל להתוודות על חטאיי״ סיפרתי
״למה לא עשית את זה בכנסייה הזו שאתה תמיד הולך אליה ?״ הוא שאל
״כי אבא שלי הכומר. ארגיש נבוך לספר לו את חטאיי״ אמרתי ״אף אחד לא יודע על זה שאני הולך להתוודות בכנסיות אחרות... אשמח אם תכבד את בקשתי ולא תספר״
״אני לא חושב שלמישהו אכפת איפה אתה מתפלל...״ הוא מלמל. זה היה גס רוח , הוא אמר את זה כאילו אני בן אדם לא חשוב.  החלטתי לא לדבר כרגע , יש לו יציאות לא נחמדות. לא שזה פגע בי , זה רק הכעיס. ״אתה יודע לואי... אני לא מחובר לדת בשיט , כך שזה מוזר לי להכיר מישהו דתי״
״מה אתה מנסה לומר פה ?״ שאלתי בשקט
״שזה מוזר שאתה דתי״ הוא אמר. הסתכלתי עליו וראיתי שחייך חיוך שחושף שתי גומות , מיהרתי להסתכל חזרה לכביש ולהתעלם מלבי שהולם
״אין דבר מוזר בזה. לי מוזר להכיר מישהו לא דתי״ אמרתי ״אנחנו שתי אנשים שונים״
״בגלל האמונה ?״ הוא שאל ונשמע מזלזל
״כן״ אמרתי. שמעתי שנאנח וזה דרש שאביט בו אבל עצרתי את עצמי
״אנחנו מאמינים בדברים שונים. אבל אף אחד לא שונה , כולם אותו הדבר״ אמר.
״במה אתה מאמין הארי ?״ שאלתי בסקרנות , הסתכלתי עליו לרגע והוא הסתכל מבעד לחלון
״אני לא יודע...״ הוא לבסוף אמר והסתכל לעיניי , זה גרם לי להסיט את מבטי במהרה לכביש ״מה האמונה נותנת לך ?״
״זה דרך החיים שלי. סגנון החיים שלי שאני רגיל אליו״ אמרתי
״אז אתה ככה בגלל שאתה רגיל ?״ הוא שאל
״לא !״ מיהרתי לשלול את דבריו ״כי אמונה זה משהו חזק ועוצמתי.. אני לא יודע״
״אז אתה לא יודע״ הוא אמר בקול מוזר וזה גרם לי לגחך
״אתה מנסה לגרום לי לשנות את דעתי ?״ שאלתי
״בקשר למה ?״ הוא שאל
״לאמונה״ אמרתי ״שום דבר לא יגרום לי לחטוא״
״שום דבר ?״ הוא שאל והקול הצרוד שלו גרם לי לצמרמורת בגופי
״שום דבר״ אמרתי , יכולתי להרגיש את עיניו הירוקות עליי , זה הלחיץ אותי אך בו זמנית ריגש אותי במובן כלשהו
״אני לא מבין אותך...״ לפתע הוא אמר ״למה לעזעזל אתה מתנזר ?״
״אני מקדיש את חיי לקדושתו של האל״ עניתי.
״אבל זה בזבוז זמן״ הוא רטן
״לא מבחינתי״ אמרתי. נשמתי עמוק וראיתי שאני מתקרב לבית. פה רוב האנשים דתיים כך שמוזר לי להיות מחוץ לאיזור
״אבל-״
״אפשר לדבר על משהו שהוא לא הדת ?״ קטעתי אותו ונשמתי עמוק ״לדוגמה... איך עבר עליך היום ?״
״נהדר״ הוא פלט , לא הוסיף דבר.
״איך המשפחה שלך מקבלת את זה שאתה עובר ?״ שאלתי בסקרנות. התעניינתי תמיד לדעת איך משפחות לא דתיות מתנהלות
״בהתחלה הם לא אהבו את הרעיון אבל עכשיו זה בסדר מבחינתם״ הוא אמר
״כמה אחים יש לך ?״ שאלתי , הרגשתי שאני שואל יותר מדי
״אח אחד ושתי אחיות״ אמר בשקט
״כמוני״ אמרתי בחיוך , עצרתי את המכונית ממול הבית וראיתי את מייקל עומד עם המזוודה שלו , לוטי אמרה לו משהו והוא חייך ואז הם התחבקו , זה נראה כמו פרידה. אני לא יודע אם אמא ואבא יודעים שהוא עובר... ובכן אני משוכנע שאין להם מושג. הם לא יוצרים שום קשר איתו
״איך יש לך כוח לעזור למייקל כל הזמן ?״ הארי שאל , הסתכלתי עליו והרגשתי את נשימתי נחתכת בגרוני
״מאז שגיליתי על מקום עבודתו אז הוא התחיל לבקש ממני הרבה טובות בקשר למכונית״ אמרתי ״אולי הוא מרגיש יותר בנוח כשאני יודע...״
״אתה אף פעם לא סירבת לו״ הארי אמר את זה כעובדה
״מדוע שאסרב ? הוא צריך את עזרתי״ אמרתי , נשמתי עמוק ״זה נחמד לעזור לאחרים-״
״לואי תעוף מהמושב הזה ולך לאחור״ מייקל קטע אותי כשפתח את הדלת עם המשפט הזה , הוא עמד והמתין. יצאתי מהמכונית ונכנסתי למושב האחורי
״תירגע אחי , הוא אחיך , קצת כבוד״ הארי אמר ומשום מה חייכתי , הוא לא צריך להגן עליי ממייקל , אבל זה היה נחמד.
״למי אכפת מכבוד ? אני סופסוף עוזב את הבית המסריח הזה״ מייקל אמר והתחיל לנסוע , הרגשתי גועל מלשמוע אותו מדבר כך
״מה איתי ?״ שאלתי מבולבל , אצטרך לחזור הביתה לפני אמא ואבא
״הו כן״ מייקל אמר ״אתה נשאר עד הערב בשביל לעזור לנו״
״מה... מייקל זה לא פייר-״
״אני לא שואל לואי״ מייקל קטע אותי
״אתה מוכן להפסיק להיות כזה בן זונה ?״ הארי התערב והשפה הגסה הזו הרתיעה אותי
״בחייך הארי הוא בא לעזור״ מייקל אמר
״הוא אחיך. איך לעזעל אתה מדבר לאחיך ככה ?״ הארי שאל ונראה חסר אמון , עכשיו תהיתי אם הוא מגן עליי ספציפית או שמפריע לו לראות אחים שמתנהגים כך.
״למי אכפת ?״ מייקל אמר בחיוך ״אני מסתלק מהבית הזה !״
לא הפריע לי כלכך שמייקל עוזב , אבל רציתי שישמור על הערכים שלו ולא יתנהג בצורה לא הולמת. אולי אתפלל בשבילו מחר... זה חייב לעזור.