Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 4

כשסיימו את התפילה בכנסייה קמתי ממקומי וראיתי את אבא מסמן לי לבוא אליו , צעדתי אליו באיטיות וראיתי שהוא נראה מודאג
״לואי , להפוך לכומר זה לא דבר קל״ אמר , פחדתי קצת ממה שיש לו לומר. רק הסתכלתי לעיניו האפורות , לפתע הוא חייך ״ואתה בדרך הנכונה.״
״תודה״ אמרתי בשקט ובחיוך קטן
״אבל דבר אחד מדאיג אותי...״ הוא אמר , הלב שלי דפק חזק , פחדתי שיש לו משהו נורא לומר ״אתה נמצא עם מייקל לאחרונה״
״מ-מייקל ?״ שאלתי מבולבל , רק ביומיים האחרונים הייתי איתו. אבא בטח חושב שהוא יקלקל אותי , אבל אף אחד לא יעמוד ביני לבין הדת , שום דבר לא חזק יותר מהאמונה שלי.
״אני לא רוצה שתהיה כמוהו , אתה טוב יותר ממנו״ אבא אמר , הניח את כף ידו על כתפי. המילים נתקעו בגרוני
״אני לא אהיה״ אמרתי במהרה , להסיר את דאגתו המופרזת ״אני רק עוזר לו כשהוא צריך אותי , אמרת שזה טוב לעזור לאחר״
״כן״ הוא חייך ״כל הכבוד בני.״
״תודה אבא״ אמרתי בחיוך והשפלתי את מבטי
״תשמור על אחותך , אני דואג לגביה״ אבא אמר בשקט , סיבבתי את מבטי וראיתי את לוטי יושבת ליד פיזי , כרגע לוטי נראית בסדר , אבל כשהיא עם מייקל היא רק רוצה לחטוא , להיות כופרת
״אל תדאג״ אמרתי לו , אבל הייתה לו סיבה מוצדקת לדאוג. אם הוא ידע שהיא רוצה לצאת מהבית בשביל לחגוג הוא כנראה היה מתעלם ממנה כפי שעשה עם מייקל. אני לא חושב שזו הדרך הנכונה להתמודד עם מייקל אבל כך אבא פועל , ולא אתכוון להעיר לו על כך. הסתובבתי וראיתי שחלק מן האנשים יוצאים אז יצאתי בעקבותיהם , אלך לבית ואעזור לאמא בהכנת המזון , אסדר איתה את השולחן , אולי אעזור לפיזי בשיעורי הבית , או בסידור החדר המבולגן שלה. מישהו אחז בידי ונרתעתי עד שראיתי שזו לוטי , היא צחקה ועזבה אותי , יצאנו מהכנסייה והיא צעדה לידי
״מייקל רצה את עזרתך״ היא אמרה. רציתי לסרב מיד מכיוון שאבא בדיוק דיבר איתי על זה , אבל כשמישהו מבקש את עזרתי איך אוכל לסרב ?
״במה בדיוק ?״ שאלתי בסקרנות
״הוא הולך היום לחפש דירה , הוא רצה שתביא את המכונית כי לו אמא ואבא לא יסכימו על בטוח״ היא אמרה , הרגשתי שמייקל מנצל את אהבתם של אמא ואבא כלפיי
״איפה הוא ?״ שאלתי , תוך כדי המשכנו ללכת
״הוא בבית״ היא אמרה , הבית די קרוב לכנסייה כך שאין לנו בעיה ללכת אליה ולחזור ממנה ברגל
״לוטי״ קראתי בשקט , דאגתי לגביה אם להיות כנה ״איך את בלימודים ?״
״הלימודים ?״ היא גיחכה בזלזול וגלגלה את עיניה ״לא הלכתי לבית הספר כבר שבוע שלם.״
״למה ?!״ שאלתי במהירות , האם היא מבריזה ?
״יש לנו חופש , נחזור בעוד שלוש ימים אני מעריכה...״ היא אמרה. בדרכנו לבית שאלתי אותה מספר שאלות , כמו איך היא מרגישה , איך הרגישה הבוקר בתפילה , הכל בסדר , היא לא פירטה יותר מדי ואני חושב שזה בגלל שהיא לא מרגישה בנוח איתי , כי היא יודעת שאני לא אוהב את זה שהיא רוצה להפסיק עם הדת. הגענו לבית ונכנסנו יחד , היא עקפה אותי אל המסדרון שמוביל לחדרה , ראיתי את אמא מסדרת את שולחן האוכל לארוחת צהריים , היא שלחה לי חיוך והמשיכה בזה בלי לומר דבר  , הלכתי למסדרון ופתחתי את דלת חדרו של מייקל , הוא סידר את שיערו ממול המראה , הסתכל עליי דרכיה
״היי״ אמרתי בחיוך ונכנסתי ״התפללתי בשבילך הבוקר״
הוא גלגל את עיניו והסתובב להסתכל עליי ״אני לא צריך שתתפלל בשבילי״ הוא אמר , שילב את זרועותיו
״כל אחד צריך את תמיכתו של האל-״
״תפסיק עם הבולשיט הזה״ הוא קטע אותי וזה גרם ללבי לנחות , האל זה לא בולשיט ״אני מתכוון למצוא דירה ולעבור אליה כמה שיותר מהר כי ההורים שלך בלתי נסבלים״
״הם גם ההורים שלך-״
״אתה יכול לבקש מאמא את המפתחות של המכונית עכשיו ?״ הוא קטע אותי , כאילו ולא רצה להקשיב לדבריי. הנהנתי ויצאתי מחדרו , הלכתי לאמא ולא רציתי להפריע לה בסידור השולחן , אבל כשהסתכלה עליי מבולבלת זה היה מאוחר מדי
״ה-היי״ גמגמתי משום מה , הייתי לחוץ ״אמא אני יכול לקבל את המפתחות של המכונית ?״
״שוב ?״ היא זקפה את גבותיה ״לואי אתה יודע שאבא שלך לא ישמח לשמוע שאתה לוקח את המכונית״
״למה לא ?״ שאלתי מבולבל
״למה שלא תישאר ותעזור לי ?״ היא שאלה , שפתי נשמטה , רציתי להסכים , אבל מייקל תלוי בי , הוא ביקש את עזרתי קודם
״אעזור לך מאוחר יותר , אני מבטיח״ אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי , שמעתי אותה נאנחת
״המפתחות על השידה״ היא אמרה והמשיכה לסדר את השולחן , הסתובבתי לשידה שעליה ספרי תנ״ך ועל הדת , לקחתי את המפתחות ומייקל בדיוק בא וחייך , אמא התעלמה ממנו והמשיכה בסידור של השולחן , לא אהבתי שהיא מתעלמת ממנו , ידעתי שהיא כך רק בגלל אבא. הלכתי לדלת ולפני שיצאתי הסתובבתי להסתכל על אמא
״להתראות״ אמרתי בחיוך קטן , אמא חייכה אליי בחזרה. כשמייקל יצא הוא סגר את הדלת , צעדתי איתו למכונית
״תודה אחי״ הוא לפתע אמר גורם לי להסתכל עליו מבולבל , אחרי הכל נשאר לו מעט נימוסים , זה נהדר
״אין בעד מה״ אמרתי בחיוך קטן , נכנסתי למכונית אך הוא עצר אותי וגיחך , חטף את המפתח מידי ועקף אותי לשבת במושב הנהג
״אני נוהג״ אמר , הסתכלתי עליו בכעס , אבל לא אמרתי דבר , רק שיחררתי נשימה ועשיתי את העיקוף בשביל לשבת בצד השני. סגרתי את הדלת וחגרתי את עצמי , הוא נסע מפה במהרה ודי פחדתי , אני לא סומך על הנהיגה שלו , הוא נוהג מסוכן.
״כשתעבור דירה אתה תודה לישו לפני הארוחה ?״ שאלתי בזהירות , הוא גלגל את עיניו
״לא״ השיב בפשטות , בלעתי רוק והעלתי את מבטי
״אתה פשוט מתכוון להפסיק לקיים את כל המצוות ?״ שאלתי בפחד
״תפסיק לתת לזה חשיבות״ אמר בזלזול , כאילו והתנ״ך , ישו , הכל , זה שום דבר בשבילו. ״אתה יכול לדבר על משהו אחר ?״ הוא אמר ופלט אנחה
״החברה שלך , סטייסי...״ התחלתי , לפני שנתיים שחשבתי על עניין ההתנזרות הייתי בטוח שגם מייקל יתנזר , אבל כנראה שלא ״אתה יכול לספר לי עליה״
״סופסוף משהו שלא קשור לדת״ הוא התלוצץ , הסתכל על הכביש תוך כדי שנהג בחיוך ״אנחנו יוצאים כמעט שנה״
״שנה ?!״ התפרצתי בצעקה , פשוט הייתי מופתע , מייקל תמיד נהג לצאת הרבה מהבית , יכול להיות שהיה איתה ?
״כן , שהייתי עם חברים בים באיזה יום פגשתי אותה , היא בנתה ארמון חול ענק שכנראה השקיעה בו שעות מזמנה , רצתי ולא שמתי לב אליו , והתנגשתי בו״ הוא הידק את שפתיו באשמה אך חייך תוך כדי ״היא כעסה כלכך , התיזה עליי מים וזרקה עליי חולות כמו משוגעת , אבל לא תקפתי אותה בחזרה כמו פאקינג אידיוט-״
״אתה בוטה״ הערתי לו , הוא הסתכל עליי מבולבל ומיהר להחזיר את מבטו לכביש
״בכל אופן לואי , כשהחברים שלי חזרו הביתה אני נשארתי איתה לבנות את ארמון החול מחדש , הוא יצא יפה יותר וגדול יותר , עד שסיימנו אותו ראינו שהערב הגיע , כמעט לא היה שם איש. דיברנו והחלפנו מספרים וכך הכרנו״ הוא סיפר
״זה סיפור יפה״ אמרתי , אבל התנגדתי לכל זה , במקום להיות עם בחורה הוא צריך להתפלל לאל. לפתע עצר את המכונית מחוץ לאותו בניין מוכר מאתמול , הארי עמד למטה וצעד לעברנו , בגדיו שחורים , שיערו אסוף כמו תמיד וסיגריה בין אצבעותיו , בלעתי רוק וחשתי את לבי פועם בחוזקה ככל שהתקרב ״לא ידעתי שהוא מצטרף..״ אמרתי בשקט
״אנחנו מתכוונים להיות שותפים , ככה פחות דמי שכירות גם , זה משתלם״ מייקל אמר , הוא חייך כשהארי פתח את הדלת מאחור , הוא נכנס וסגר אחריו , מייקל המשיך לנסוע. הריח של הסיגריה חדר לאפי וגרם לי להשתעל ולכסות את פניי עם החולצה
״תכבה את התועבה הזו״ ביקשתי וסיבבתי את מבטי להארי , הוא לא הביט בי. הוא שאף מהסיגריה והוציא עשן מפיו , לאחר מכן זרק אותה מהחלון והסתכל עליי , לבי החסיר פעימה ברגע הזה. הסתובבתי חזרה והשפלתי את מבטי
״יש לנו לראות שש בתים״ מייקל אמר וזה גרם לשפתי להישמט
״שש בתים ?!״ שאלתי מבולבל ״מייקל חשבתי רק בית אחד״
״אל תדאג , נחזור הביתה במהרה״ מייקל אמר בחיוך , הוא אומר את זה בשביל שאפסיק לדבר. אלוהים אדירים , חשבתי שרק בית אחד וזהו , כנראה שהם הרחיבו את האפשרויות ״עכשיו רק נאסוף את סטייסי..״ הוא הוסיף , גלגלתי את עיניי במעט כעס אבל לא אמרתי שזה הפריע לי , יכולתי להישאר בבית ולעזור לאמא במקום ללכת עם מייקל והארי למצוא בית וכך לבלות איתם יום שלם.