Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 39

הסתכלתי על הקיר , שוכב במיטה שלי. ידעתי שאהיה מקורקע... אבל אין לי חרטה. אני מרגיש שאני משתגע מלהיות סגור פה , אבל אני רגיל... אני טעיתי , ומגיע לי עונש. אבל זה לא גורם לי להיות טוב יותר , זה רק מכעיס אותי ! ושוב לא הלכתי לכנסייה וזה גורם לי להיות עצוב ולפחד שזה יהפוך להרגל. יכולתי להתפלל לישו אבל כעסתי עליו , בגלל שחטאתי עם הארי הוא מסיט את אבא נגדי , האל כועס עליי ויגרום לכולם להיות נגדי , אני מקווה שהארי לא יהיה נגדי. אלוהים אדירים הארי... רק מלחשוב עליו חייכתי וחשתי את הפרפרים בבטני , אתמול היה מהנה , יש לו משפחה מקסימה. נראה שהם יודעים עליי הכל , שרציתי להיות נזיר וכומר , שאבא שלי כומר , הארי סיפר להם. זה הקל עליי למען האמת , מה אם התגובה הראשונית שלהם יכלה להיות שפטנית ? קשה לי להאמין כי הם הרי כלכך נחמדים שלא נראה שיכולים להזיק ולשפוט מישהו. הם גם צוחקים על אחד השני אבל לא ברצינות או בכוונה להעליב... תמיד חשבתי לעצמי שמשפחות חוטאות הם רעים ומוזרים והרבה מחשבות שליליות , עכשיו אני כועס על עצמי שחשבתי דבר כזה. הם כמו כולם , אני מרגיש שאני מתחיל לפקוח את עיניי , כבר שנים שאומרים לי לפקוח את עיניי אבל לא נתתי לעצמי להסתכל על דבר אחר חוץ מהדת , עד שהכרתי את הארי. עצמתי את עיניי ונאנחתי , הוא מקסים. אני עדיין מרגיש שאני בתוך חלום , משתי סיבות. סיבה ראשונה אני חוטא , אני עושה דברים שלעולם לא העליתי בדעתי לעשותם... אני יוצא ורואה עולם וזה נהדר. סיבה שנייה שזה מרגיש טוב מדי , זה הארי... הוא טוב מכדי להיות אמיתי. הוא אמר לי כשאני מרגיש לבד אז להתקשר , אבל כבר שבע בערב ואני יודע שזו השעה שאמור לצאת עם חבריו לצייר גראפיטי , אני לא רוצה להפריע לו. ששמעתי את המנעול בדלת גלגלתי לשם את עיניי , לא משנה מי זה רק רציתי שיילך. ולבסוף שהדלת נפתחה זו הייתה פיזי עם צלחת אוכל.
״אני לא רעב״ אמרתי.
היא נאנחה ונכנסה בכל זאת ״איך אתה מרגיש ?״ שאלה בשקט. היא הניחה את צלחת האוכל על השידה והתיישבה בקצה מיטתי.
״אני מרגיש בכלא , כלכך נמאס לי מזה , מה בכלל הוא מנסה לעשות כשהוא מרתק אותי כך ?!״ כעסתי והיא נראתה מבוהלת , מיהרה להשפיל את מבטה.
״ל-לואי הפסק לדבר כך״ היא לחשה , גלגלתי את עיניי והתיישבתי במהירות
״למה ?! כי ישו יכעס עליי ?! הוא במילא כועס ! ושבוע הריתוק הזה לא יעזור בכלום !״ כעסתי. ורק אז הבנתי מה אמרתי... אני התלוננתי , אני הבעתי את דעתי , לעולם לא עשיתי את זה. כל מה שהיו אומרים לי היה בסדר מבחינתי , גם אם לא באמת היה בסדר.
״אתה מתנהג שונה...״ היא מלמלה וקמה ״אני מבינה שאולי אתה עובר תקופה לא פשוטה אבל אתה לא יכול לברוח להם כל הזמן באמצע הלילה-״
״לברוח להם ?! פיזי למען השם אני בן תשע עשרה ! אני לא אמור בכלל לקבל רשות על כלום !״ צעקתי , ובאמת שכבר לא היה אכפת לי שישמעו אותי מבחוץ. הגעתי לנקודת השבירה. ״זה מגוחך...״
״ממתי אתה כך ? לואי אלה ההורים שלך , לא משנה מה יגידו אתה אמור לכבד את זה״
״לא אכפת לי״ פלטתי בשקט , הרגשתי אסיר בכלא , סגור בחדר שלי כל היום... אבא לא יודע שזו סיבה שדווקא כן תגרום לי לברוח ?!
״אני אלך..״ היא לחשה ״רק אל תשתגע יותר מדי , זה לא מתאים לך.״
רציתי לענות בחוצפה אבל הפעם עצרתי את עצמי. היא לא מנסה להיות רעה או משהו , היא רק הביאה לי אוכל. היא קמה ושלחה חיוך קטן לפני שיצאה מהחדר , סגרה את הדלת ושמעתי את המנעול מסתובב בדלת , לבי נחת. לקחתי את האייפון וחייגתי להארי , הוא היחיד שיכול להבריח אותי ולהגן עליי ורק לא לגרום לי להרגיש סגור ומבודד , אני לא רציתי להתקשר ולהפריע לו אבל אני לא מסוגל להישאר כך.
״אני בדיוק התכוונתי להתקשר אליך !״ לפתע הוא ענה ורק מלשמוע את קולו חייכתי.
״אתה עושה משהו ?״ שאלתי בשקט.
״זה נשמע משפט שאני שואל אותך לפני שאני מזמין אותך לצאת״ הוא התלוצץ וזה גרם לי לצחקק בשקט ״אני לא עושה שום דבר״
״הם שמו אותי בעונש , נעלו אותי בחדר והגזימו הפעם. הם רוצים שאהיה כך כל השבוע ! אני כלכך כועס שבטעות שברתי לפסלון ישו שלי את היד , אני משתגע !״ אמרתי , שמעתי את הצחוק שלו וכשצחק זה כבר לא נראה כזו בעיה גדולה , כפי שאני מכיר אותו הוא יהיה פה בעוד חמש דקות ונברח מהחלון כמו בפיטר פן או ריפונזל , רק שאנחנו גרסה טובה יותר משתי הסרטים האלה. לעולם לא ראיתי את הסרטים האלה , רק קראתי סיפורים.
״תחכה לי אני מיד אבוא״ הוא אמר וזה בדיוק מה שרציתי לשמוע. ״תרצה שנלך עם כולם לצייר גראפיטי או שנלך לישון בביתי ?״
כלכך רציתי לענות לו שנלך לישון. בשם ישו הצלוב , אני אוהב להירדם לצידו , זו תחושה לא מוכרת אך חמימה ונוחה. אבל הוא בטח רוצה לצייר גראפיטי , זה בסדר מבחינתי שנעשה את זה קודם. ״נלך לצייר גראפיטי.״ השבתי.
״אתה משקר״ הוא אמר כאילו ויכל לקרוא את מחשבותיי.
״ה-הארי תשתוק וקח אותי לצייר גראפיטי״ אמרתי , הוא צחק וחשתי את לבי הולם
״אל תזוז לאף מקום״ הוא אמר ואני צמצמתי את עיניי
״זה סוג של בדיחה כי אני באמת לא יכול ללקחת לשום מקום ?״ שאלתי
״כן. תצחק , קדימה תצחק תצחק. תצחק ! תצ-״
״הארי תירגע״ לחשתי והוא צחק , נשכתי חזק את שפתיי , הוא אידיוט מושלם. ״אני מחכה לך בחדר שלי״
״אני מיד בא״ הוא אמר , לפתע היה שקט ונשם עמוק , לפני שהוסיף ״אל תזוז לאף מקום״
גלגלתי את עיניי וניתקתי , רק אז צחקתי. נפלתי עם גבי על המזרון של המיטה וחייכתי , כל מה שבאמת עשיתי עכשיו היה לחכות.

***

הוא עצר את האופנוע שלו ליד החומות שכנראה תכננו לצייר את הגראפיטי , קפצתי מבהלה כשראיתי את כולם קופצים מהשיחים ונראים כעוסים.
״כמה פעמים אנחנו צריכים לומר לך לא לבוא עם האופנוע ?!״ קלייר כעסה , גלגלה את עיניה והסתובבה לחומה.
״היי , הבאתי את הבובה שלי״ הוא אמר ״והיינו צריכים את האופנוע״
״רגע אני הבובה ? מי בובה ?״ שאלתי במהירות , ירדתי מהאופנוע וחיכתי לו
״״אתה הבובה אנדי״ הוא אמר וזה גרם לי לצחקק בביישנות
״א-אנדי ?״ זאין שאל בשקט וראיתי שהוא וקלייר מחליפים מבטים , סטפני הייתה פה. היא נראית מאיימת עם האיפור השחור הזה , אבל אני לא רוצה לשפוט אותה , זה לא נחמד. הארי לקח מהתיק השחור שזרוק ברצפה ספריי והושיט לי , לקחתי בחיוך והלכתי לחומה , למרות שאני לא יודע לצייר אני סתם אנסה. ציירתי מרובע , מבנה הכנסייה הקדושה.
״בובספוג ?״ סטפני שאלה בחיוך ועמדה לידי
״לא , אני מצייר כנסייה״ אמרתי וניסיתי לצייר , להתעלם כי היא מסיחה את דעתי.
״כנסייה ? שרפתי מקום כזה בעבר״ היא אמרה בחיוך גאה ולבי נחת , שפתי נשמטה ולא הצלחתי לדבר. חוטאת מדרגה ראשונה ! בלעתי רוק והתעלמתי , אני לא מוכן לדבר אליה. אם כנסייה זה משהו שלא מוצא חן בעיניה זה לא אומר שיש לה זכות להשחית , היא צריכה לכבד את זה. ״מה הקשר שלך לכנסייה ?״ היא שאלה. הרגשתי בחוסר נוחות , הסתובבתי לראות מה עם הארי והוא מדבר עם קלייר ליד האופנוע שלו.
״אמ... אבא שלי כומר , כנסייה זה דבר די מרכזי בחיים שלי אפשר לומר״ אמרתי בשקט , ציירתי את דלתות הכנסייה.
״באמת ? מרשים״ היא אמרה ושילבה את זרועותיה ״בעיר יש רק שלוש כנסיות , באיזה איזור אתה ?״ השאלות שלה מתחילות להיות פרטיות.
״למה ?״ שאלתי והסתכלתי עליה. היא חייכה ומשכה בכתפיה.
״לדעת איזו מהם הכי טובה״ היא אמרה , בלעתי רוק בבלבול
״הכנסייה במרכז העיר , הקרובה לשם״ אמרתי והיא הנהנה בחיוך
״אני מכירה את המקום הזה , זה די קרוב לבית שלי״ היא אמרה , והייתי כמעט בטוח שהיא משקרת.
״כולם שם דתיים״ אמרתי ובחנתי את לבושה הקצר , היא חוטאת. ״את בהחלט לא דתייה״
״ההורים שלי כן״ היא אמרה. איך זה שלעולם לא פגשתי אותה ?
״זה נחמד״ אמרתי בחיוך קטן והמשכתי את הציור של הכנסייה. היא הידקה את שפתיה תוך כדי שחייכה והסתובבה ללכת לזאין. הסתכלתי עליה בסקרנות , פעם ראשונה שפגשתי אותה בבאולינג היא לא הייתה נחמדה כך.
״זו טירה יפה״ שמעתי את הארי אומר ולבי קפץ כששמתי לב שעמד לצידי. חייכתי ונשכתי את שפתיי , טירה ?
״זו הכנסייה של אבי״ אמרתי וגלגלתי אליו את עיניי
״כמו שאמרתי , כנסייה״ הוא צחק , גיחכתי והורדתי את ראשי
״אמרת טירה״ הצבעתי עליו , הוא הרים את ידיו בכניעה תוך כדי שמשך בכתפיו
״אני לא יודע על מה אתה מדבר״ אמר בשקט.
נאנחתי בגלגול עיניים וצבעתי את הכנסייה עם הספריי , זה קשה , אני לא מבין איך זה אפשרי לצייר בדייקנות כמוהם. לפתע הרגשתי את ידיו של הארי במותניי , הוא היה מאחורי , הניח את הסנטר שלו על כתפי והרכין נשיקה לצוואר שלי שגרמה לגופי לחוש כאילו מתכווץ ולבטני להתהפך.
״זה יפה״ הוא לחש. לבי הלם בחוזקה וחיוך נמרח על שפתיי.
״אני לא ממש יודע לצייר משהו... תודה״ אמרתי. הוא החליק את כף ידו לשלי וכיוון אותי עם הספריי , אבל בקושי יכולתי להתרכז כשהוא כה קרוב , כשאני כמעט מתרסק ונשבר , שאני כה חלש. הסתכלתי על החומה ואני חושב שסיימתי , זה נראה ציור של ילד. ״זה גמור״ לחשתי.
״ועכשיו נוסיף דבר אחרון...״ הוא לחש , הזיז את ידי עם שלו וצייר את הסמיילי הקורץ. חייכתי והסתובבתי אליו , עמדתי על קצות אצבעותיי ושפשפתי את שפתיי כנגד שלו לפני שנישקתי , בטני התכווצה בייסורים מענגים , הרגשתי שאני נמצא רק איתו כרגע. אני לא מתכוון לחזור הביתה בזמן הקרוב , אז כנראה שבאמת אבלה איתו הרבה זמן.