Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 61

נק׳ מבט הארי:

ישבתי ליד לואי בכנסייה וכל מה שעשיתי היה שום דבר. רק לשבת ולחשוב עם עצמי , אני לא יכול להתפלל איתם כשאני אפילו לא יודע את התפילה. אני גם לא רוצה להתפלל אז אמשיך להעמיד פנים שהחרא הזה לא נקלט אצלי , אמשיך לבוא לארח חברה ללואי אבל לא אתפלל. אתמול כשלקחתי אותו לגג הוא דיבר על המצב של המשפחה שלו , על זה שהבין שהוריו במריבה , הוא אמר שהוא מפחד שהם יפרדו , כמובן שאמרתי לו שהכל יהיה בסדר אבל לא האמנתי שיהיה בסדר. אני לא מכיר את ההורים שלו אבל אם זוג רב בלי לדבר ולפתור את הבעיות אז זה עומד להיגמר. לפתע היה שקט וזה גרם לי להסתכל מסביב ולראות את כולם עוצמים עיניים ומרימים את הראש , זה מפחיד... הסתכלתי על לואי וראו שהוא לא סגר עד הסוף את עיניו , הוא הציץ עם עין אחת ונראה חמוד. האנשים החלו לקום ולא הבנתי אם התפילה נגמרה או... מה קורה ? כשלואי קם קמתי אחריו , שראיתי שאנשים מתחילים לצאת הבנתי שסיימו להתפלל.
״תחכה רגע״ לואי אמר בשקט והלך לאבא שלו בחיוך קטן , הוא כנראה יחמיא לו על התפילה או ינסה לגרום לו איכשהו להתגאות בו , אבל אבא שלו תמיד משיב לו משהו קצר ומבטו רציני. זה מעצבן אותי , אבא שלו חתיכת חרא , לואי עושה הכל ומוכן לעשות יותר בשבילו. לואי חזר אליי ושלח חיוך
״איך הייתה לך התפילה ?״ הוא שאל בתמימות בזמן שיצאנו וצעדנו לספסל הקבוע שהוא תמיד יושב בו
״נהדר״ מלמלתי , אני מאוד מקווה שהוא לא שם לב שנרדמתי לכמה דקות. ״אתה עושה משהו עכשיו ?״
הוא חייך בביישנות ולא יצר קשר עין ״לא... סיימנו את התפילה ולא אשאר פה , כולי שלך״ אמר ופרס את זרועותיו.
״לאן תרצה שנלך ?״ שאלתי והוא חייך בהתרגשות ועיניו הכחולות בהקו
״לאן שאתה רוצה״ הוא משך בכתפיו.
״חשבתי לעבור בבית של אמא שלי ולקחת כמה בגדים שנשארו״ אמרתי , הוא נראה קצת נבוך לרגע , אני מקווה שפגישה עם המשפחה שלי לא גורמת לו להיות נבוך
״בסדר״ אמר.

***

פתחתי את הדלת והיה שקט , השעה די מוקדמת אז אני מניח שאייבי בבית הספר , אבל מישהו בטח נמצא בבית הרי הדלת הייתה פתוחה.
״אמא ? קארל ?״ קראתי תוך כדי שנכנסתי ולואי אחריי , הוא אחז בזרוע שלי ״איפה כולם ?״ שאלתי בשקט.
״הארי ?״ אמא קראה מכיוון החדר
״אני מצטער שבאתי בלי להודיע״ צעקתי ״את בסדר ?״
״כן רק נחה״ היא אמרה.
״טוב , להכין לך משהו לשתות ?״ שאלתי בדאגה
״לא תודה. יש עוגה במקרר !״ היא צעקה , גיכחתי והלכתי לכיוון החדרים
״אנחנו לא רעבים״ אמרתי. מאז התאונה היא מקבלת קצבת נכות והיא לא יוצאת לעבוד כי היא לא יכולה , ומאז שהיא הפסיקה לעבוד היא לא מפסיקה לאפות עוגות.
״אנחנו ?״ לפתע דלת חדרה נפתח והיא עמדה מולנו בחיוך רחב , לבושה בשמלת פיג׳מה לבנה וארוכה ״לואי !״ היא קראה
״היי״ לואי אמר בתמימות והיה לו חיוך ביישן
״לא ידעתי שתגיעו , שבו אחתוך לכם עוגה ואכין עם זה קפה-״
״אמא לא זה בסדר , באתי רק לקחת כמה בגדים״ קטעתי אותה , הנחתי את ידי על כתפה וחייכתי ״לכי לנוח , בסדר ?״
״בסדר. אבל אם תרצו משהו הכל במקרר !״ היא אמרה בקול רם לפני שנכנסה לחדר. גיחכתי וסימנתי ללואי להמשיך לבוא איתי , בסוף המסדרון מתחיל המדרגות למרתף וכשהגענו ירדתי
״דרך אגב לואי , לא שאלתי , אולי אתה רוצה עוגה ?״ שאלתי , אבל לא שמעתי אותו יורד אחריי אז הסתובבתי וראיתי שהוא באמת לא אחריי , צמצמתי את גבותיי בבלבול ועליתי חזרה , דלת חדרו של ריי פתוחה וזה גרם ללבי לנחות
״לואי !״ קראתי בכעס ועמדתי בפתח הדלת , לא נכנסתי. הוא הסתובב אליי בבלבול
״אני מצטער , אני באמת מצטער אבל זה הורג אותי שאתה כלכך מסתורי לגביו״ הוא אמר. גוש עמד בגרוני והדחקתי את זה ״למה הוא אף פעם לא נמצא ?״
״תצא מהחדר״ אמרתי. הוא סגר את פיו , ליקק את שפתיו וצעד אליי באיטיות , כשיצא סגר את הדלת ועמד מולי , עיניו הכחולות גדולות ותמימות שלא יכולתי לכעוס עליו.
״הארי אני מצטער-״
״לא היה לך שום פאקינג זכות להיכנס לחדר !״ צעקתי ונראה שנבהל אבל הוא לא התרחק
״אבל אתה לא מדבר עליו !״ הוא אמר בחזרה
״מה אכפת לך בכלל ?!״ שאלתי בזלזול ועקפתי אותו להמשיך במסדרון ושמעתי אותו בא אחריי
״כי זה אח שלך , כי אני לא רוצה שתסתיר ממני משהו״ הוא אמר במהירות , בלעתי רוק ועצרתי , לא רציתי שאמא תשמע שאנחנו מדברים על זה.
״אתה רוצה לראות אותו ?״ שאלתי והסתכלתי עליו , הוא מיד הנהן בלי לומר דבר ״בוא נלך לראות אותו״
״מה ?״ הוא שאל ובא אליי ״רגע הארי איפה הוא ?״
״אנחנו הולכים אליו״ אמרתי בפשטות ולבי התכווץ , הסתובבתי ללכת לדלת וקראתי ״אתה בא ?״