Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 103

נכנסתי לאחר הארי לתוך ביתו , אני מודה שהייתי לחוץ ללא סיבה מסויימת. הבית היה מסודר , בסלון ישב קארל , החבר של אמו. הארי הלך אליו וכמובן שאני בעקבותיו
״מה קורה ?״ הארי שאל וחיבק אותו כאילו היה אביו. לעולם לא פגשתי את אביו של הארי , אני מקווה שזה לא יהיה מסובך כמו הסיפור עם ריי.
״היי קארל״ אמרתי בחיוך קטן והוא חייך חזרה
״מה שלומכם ?״ שאל
״הכל נהדר. אמא פה ?״ הארי שאל
״היא במטבח אופה עוגה״ קארל אמר והצביע לעבר המטבח , הארי הסתכל עליי בחצי חיוך שגרם לי לגחך , בדיוק היום שאלתי אותו לגבי עוגה וזה היה בסך הכל בצחוק. טוב אני אוהב עוגות. הארי אחז בידי שאלך איתו למטבח , שנכנסנו ראיתי את אימו מכניסה עוגה לתנור , כשסגרה את התנור והבחינה בנו היא קפצה מבהלה
״הארי !״ קראה והעבירה את כף ידה במצח , לפתע משכה אותו לחיבוק ואז נישקה את הלחי שלו , אן היא אישה חמה. בכלל , כל המשפחה הזאת נראית מושלמת. אי אפשר לשים לב בכלל שהם עוברים משבר כרגע. ״איך אתה מרגיש ?״
״אני בסדר״ הארי גיחך ״אני ולואי נשארים לישון פה הלילה״ הודיע.
״מה שלומך לואי ?״ אן שאלה עם חיוך חם
״הכל בסדר״ השבתי בחיוך מבוייש. כל מה שחשבתי עליו היה מה שהארי אמר כי לי הוא לא אמר שנישאר לישון פה.
״אייבי נמצאת ?״ הארי שאל ונשמע מודאג , אן הנהנה ״אני הולך אליה רגע , זה בסדר ?״ שאל אותי ושפתיי נפרדו
״בטח , אתה לא צריך לבקש״ אמרתי , הוא חייך ונישק את הלחי שלי לפני שהלך , לבי פעם בחוזקה והיה חיוך על פניי אך כמובן שהייתי אמור להתנהג בצורה נורמלית ולא להיראות מתרגש יתר על המידה , אני פה עם אמא שלו למען השם.
״אתה יודע...״ אן התחילה לדבר ונשענה עם המרפק על השולחן ״אני שמחה שהארי מצא אותך״
״ת-תודה״ גמגמתי וחשתי נבוך
״הוא נראה שמח״ אמרה בחיוך , החזרתי חיוך ונשכתי את שפתיי , תהיתי לעצמי אם היא מדברת אמת. ״חוץ מזה אתה לא נראה בחור מפוקפק״
״אני לא״ גיכחתי
״אז איך הוא מאז ריי ?״ שאלה בדאגה והנחתי שהתכוונה לזה שריי נעצר. היא לא יודעת שהארי ידע שהוא חי , היא חושבת שהוא גילה את זה באותו זמן שהם גילו.
״קצת קשה לו אני חושב״ משכתי בכתפיי , אני חושב שזו הסיבה שהוא רוצה להיות פה ולהישאר לישון פה , זה הבית שלו , המקום הבטוח שלו. ״איך את ?״
״אני עדיין מעקלת״ אמרה בשקט והסיטה את מבטה , היא נראית אישה נורא חזקה. זה לא פשוט להתמודד עם דבר כזה. כששמתי לב שהיא עומדת מאז שבאנו קצת דאגתי , זכרתי שיש לה בעיה קטנה.
״תרצי לשבת ?״ שאלתי והרגשתי מטופש , זה נשמע כאילו אני זה שמארח אותה
״למה ?״ שאלה בחיוך
״טוב... חשבתי אולי ייכאבו לך הרגליים או משהו״ קולי דעך , למה אני כלכך מביך ? אלוהים אדירים.
״הו , לא אל תדאג״ אמרה במהירות ״בטח הארי סיפר לך על הקושי שלי להתאמץ עם הרגליים אבל למען האמת זה פחות חמור ממה שזה נשמע״
״מה הכוונה ?״ שאלתי בסקרנות
״אני לא נכה-״
״זו לא הייתה כוונתי !״ התפרצתי לדבריה
״אני יודעת , אתה יכול להירגע״ היא צחקה. אני גרוע ברושם. ״הבעיה ברגליים שלי לא כזאת חמורה , לפעמים הכאב בהם מורגש ולפעמים פחות. אבל אני בסדר כרגע , תודה על הדאגה״
״אין בעיה״ אמרתי בשקט עם חיוך. ״שמעתי מהארי שאת מבינה באומנות , זה נכון ?״
״כן , אני מתה על זה !״ היא קראה ״אתה יודע , הארי גם עוסק בזה״
״עם הגראפיטי את מתכוונת ?״ שאלתי והיא הנהנה
״הוא מוכשר בזה. תמיד כשצבענו את קירות הבית הייתי מבקשת ממנו להוסיף ציור נחמד.״
הסתכלתי מסביב למטבח וראיתי רק מעל ארונות המטבח גראפיטי של פירות וירקות , זה ממש גבוה אני לא חושב ששמים לב לזה. ״איפה סימן ההיכר שלו ?״
״הפרח ?״ שאלה וצמצמה את גבותיה
״לא , הסמיילי הקורץ. זה כמו החתימה שלו״ אמרתי אבל הנחתי שהיא יודעת על זה.
״להארי תמיד יש שתי סימני היכר״ אמרה
״שתיים ?״ שאלתי בבלבול
״הפרח הצהוב והסמיילי הקורץ״ אמרה. לבי החסיר פעימה ודמי התפרץ בעורקיי לזרם חד וקר שפילח את בית החזה שלי.
״פרח צהוב ?״ שאלתי כמעט ללא קול
״כן , זה קטע מוזר אצלו״ היא גיחכה וצעדה למקרר , היה על דלת המקרר ציור שהיא משכה אותו והושיטה לי , לקחתי וראיתי ציור די מרושל , בציור זה נראה כמו ילד קטן שמחזיק פרח צהוב ויש לו כנפיים של מלאך.
״את זה הוא צייר כשהיה ילד קטן , הוא תמיד צייר את אותו ציור. מלאך עם פרח צהוב.״