Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 45

הסתכלתי על התמונה של ישו שממול מיטתי , המשקפיים שהארי צייר לו רק מעיד על כמה הוא שונא ומזלזל בדת. אני עדיין לא מבין איך למען השם הוא עשה דבר כזה.
״לואי !״ שמעתי את קריאתה של אמא , נאנחתי וקמתי מהמיטה , הנחתי שנייל פה. יצאתי מהחדר וצעדתי לאיזור הסלון ונייל באמת עמד שם וחייך כשראה אותי , תודה לישו שהוא בא ! הייתי צריך חבר לשוחח איתו. ולמרות שבעבר אני ונייל לא היינו מתראים במקום אחר שהוא לא הכנסייה , זה לא אומר שלא נוכל להתחיל.
״להתראות אמר-״
״רגע״ אמא אמרה ועצרה אותי ״אוכל לקבל את הטלפון שלך ?״
״כן אין בעיה...״ פלטתי בשקט תוך כדי שהסתובבתי לחזור לחדר. הטלפון של אמא התקלקל כך שכל היום היא מבקשת ממני. מחקתי את השיחות וההודעות עם הארי אז אין לי פחד שהיא תמצא שם משהו לא הולם. לקחתי את האייפון מהשידה שלצד מיטתי ויצאתי מהחדר לאחר מכן. צעדתי חזרה לאמא והושטתי לה את הטלפון , שהתכוונתי ללכת היא שוב עצרה בעדי
״רגע !״ קראה תוך כדי שחייגה למישהו ״קח איתך את הטלפון למקרה שאצטרך להתקשר אליך״
״בסדר״ לחשתי והשפלתי את מבטי , והיה שקט.
״אלוהים אדירים הילדה הזאת משגעת אותי...״ אמא פלטה בשקט וחיכתה שיענו לה.
״מי ?״ שאלתי
״לוטי. אני לא יודעת היכן היא ואני מאוד דואגת״ אמא אמרה , נאנחה ונתנה לי את הטלפון
״אני בטוח שהיא בסדר״ אמרתי בחיוך קטן.
״אני מקווה״ אמא אמרה וגירדה בעורף ״להתראות בנים , לא לחזור לאחר עשר״
״עשר ?״ נייל שאל מבולבל וסימנתי לו לבוא , יצאנו מהבית וראיתי שהוא מסתכל עליי מוזר.
״אני כה מאוכזב נייל״ אמרתי והתחלנו לצעוד , החושך של הלילה הפחיד אותי ולא הצלחתי להרגיש מוגן. חשבתי אולי להתפלל אבל לא היה לי זמן.
״הי , זה לא היה אני מי שצייר את הגראפיטי״ הוא גיחך
״זה משפיל״ אמרתי והנדתי את ראשי בחוסר אמון ״היינו צריכים להתפלל למרות שעל הכנסייה מצוייר דברים לא הולמים״
״מי האידיוט שעשה דבר כזה ?״ הוא גיחך.
״הארי״ אמרתי והוא גיחך
״החבר שלך ?״
״כן ! איך הוא העז ?!״ שאלתי בחוסר אמון
״זה לא נשמע לי הגיוני...״ הוא מלמל
״הוא מצייר גראפיטי !״ אמרתי ואז הידקתי את שפתיי , זה סוד. ״אל תספר לאף אחד.״ לחשתי.
״יש המון אנשים שמציירים גראפיטי אז למה שדווקא הארי יעשה את זה ?״ הוא שאל ורציתי לצעוק את כל הסיבות מדוע אני חושב כך , אולי לשנייה חשבתי על זה שוב... ללא ספק הארי.
״יש לו סימן היכר״ אמרתי , הוא הנהן ונראה חושב
״וזה היה על הכנסייה ?״ הוא שאל והנהנתי במהירות. ״אתה לא חושב שאם זה היה הוא אז הוא לא היה מוסיף את החתימה שלו ?״
״אני חושב שהוא משחית כנסיות ארור !״ אמרתי
״אלוהים... תחשוב קצת , אני רק מנסה לעזור״ הוא משך בכתפיו ״אתה לא יכול להחליט כלכך מהר שזה הוא״
״יצאתי עם כופר , אני חוטא-״
״לואי״
״מה אם אענש על זה ?!״
הוא נאנח וגלגל את עיניו. ״אני אף פעם לא אבין איך אתה רציני״
״מה ? מה הכוונה ? אצלוב אותך נייל״ אמרתי. נייל פנה אל הכנסייה והסתכלתי עליו מבולבל ״נייל מה אתה עושה ?״
״אני מעמיד פני בלש. תצטרף הנזיר לואי״ הוא אמר. הורדתי גבה בבלבול , נראה שהוא נכנס לדמות. צעדתי אחריו בשביל לא להישאר מאחור לבד ולהיאכל על ידי מפלצת כלשהי. ״איפה החותם שלו ?״
הסתכלתי מסביב על הגראפיטי המצוייר על מבנה הכנסייה , זה העיק עליי... איזה בן אדם מסוגל לעשות דבר כזה ? ראיתי את החותם של הסמיילי הקורץ והצבעתי על זה. ״הנה״
״מעניין...״ הוא התקרב.
״נ-נייל , אבא שלי שם״ לחשתי , הוא המשיך לצעוד ונעצר מול זה , שלף את האייפון וצילם את זה. לאחר מכן חייך ובא אליי
״עכשיו תראה לי ציור אחר שלו״ נייל אמר , זה די רחוק... אבל הוא מצייר כמעט בכל מקום כך שלא חשבתי שיהיה קשה למצוא גראפיטי שלו.
״הוא מצייר במקומות מבודדים״ ציינתי והלכתי על המדרכה לצד נייל.
״אז סיפרתי לך על הנקבה שפגשתי ?״ הוא שאל.
״הארי מצייר מדהים-״
״נפסיק לדבר עליך לשם שינוי ונדבר עליי״ הוא קטע אותי אבל לא היה תוקפני או גס , הוא גם חייך.
״מי הנקבה שפגשת ?״ שאלתי. אולי באמת התעסקתי בעצמי יותר מדי ולא שאלתי מה איתו.
״זה היה ביום שהלכנו למועדון ההוא עם ליאם״ הוא סיפר. ״דיברתי איתה והשיחה זרמה״ הוא גיחך ״קבענו להיפגש מחר״
״זה נהדר״ אמרתי ״תהיה רק עם בחורות טובות״
״היא ממש חמודה למען האמת״ הוא מלמל ותחב את ידיו לכיסים.
״נייל ?״ קראתי בשקט והייתי נבוך לשאול את השאלה הבאה. ״יש אנשים שבאמת... ובכן , באמת מקיימים יחסי מין ללא מחוייבות ?״
״ברור״ הוא אמר בחיוך ״כמעט כולם , אולי לא אתה אבל... רגע , אתה בתול ?״
״מ-מה ?״
״פתאום חשבתי על זה.״ משך בכתפיו ״אתה בן של כומר , הארי החבר הראשון שלך״
״אז מה ?! אני בתול , כופר ארור תשתוק״ אמרתי והצבעתי עליו , הוא צחק והניח את ידו על כתפי תוך כדי שהלכנו
״אתה כלכך השתנית , יודע ?״ שאל. זקפתי את גבותיי ואולי קצת חששתי
״השתניתי ?״ שאלתי והוא הנהן.
״אני מתכוון כן... אתה לא מדבר על ישו , אתה מדבר על הארי. בעבר צעקת עליי על זה שאני לא מתפלל או משהו ועכשיו לא אכפת לך״ אמר. חייכתי והשפלתי את מבטי
״לקיים דברים שקשורים לדת זה חשוב , אבל כרגע אני רק מחפש את עצמי בעולם״ אמרתי.
״אתה נשמע עמוק פתאום״ הוא התבדח וזה גרם לי לצחוק , נייל סוג של בדרן , כיף להיות בחברתו.
״רגע.. השתניתי במובן רע או ש-״
״תירגע אתה בסדר גמור״ הוא טפח על שכמי. חייכתי לעצמי , זה נחמד. אני לא רוצה שיחשבו עליי רע , אני מנסה תמיד להיות בסדר. ראיתי גראפיטי בקיר שלידנו ועצרתי , קצת נבהלתי מהמקום המפחיד הזה. היה ציור של מפלצת עם המון זרועות וזרוע אחת יוצאת מהפה , לצד זה ציורים נוספים , והנה החותם של הארי.
״הנה״ הצבעתי , נייל צחק את צחוקו המתגלגל
״זה היה מהר״ הוא אמר , שלף את האייפון ונכנס לתמונה , הושיט את זה ממול פניו והסתכל על הקיר ואז על התמונה. לפתע חייך. ״מה מצאת ?״ שאלתי בסקרנות.
״אני אמור לעבוד כבלש אני נשבע לך שאני כלכך טוב בזה !״ הוא קרא.
״מה?״ שאלתי ונעמדתי לידו , הוא הראה לי את התמונה של הסמיילי הקורץ מהכנסייה , הסתכלתי עליו מבולבל. ״אולי אם תסביר יהיה לי קל יותר״
״אלוהים אדירים״ הוא גלגל את עיניו בחיוך ״הסמיילי הקורץ של הארי קורץ בעין ימין והסמיילי שבכנסייה קורץ בשמאל״ הסביר. הסתכלתי לתמונה ואז על החומה שממולנו וזה באמת נכון.
״אבל זו רק עין-״
״זה כמו חתימה. אם הוא משתמש בזה כל הזמן אז אני די בטוח שהוא לא משנה את צד הקריצה בעין.״ נייל אמר. לבי נחת ושפתי נשמטה כשהבנתי מה עוללתי.
״צעקתי עליו״ אמרתי ונייל חייך בגאווה , נראה שבכלל לא מקשיב והוא רק שמח שהצליח לפענח שזה לא הארי. נייל גאון. ״אני מוכרח להתנצל !״
״ולהודות לי״ הוא פלט בחיוך ושילב את זרועותיו.
״אבל מה אם זה הוא ?״ שאלתי וירד לו החיוך.
״אתה ממעיט בערכי ?״ הוא שאל. ״לקח לי שעות לעלות על זה״
״נייל אנחנו מסתובבים רק חמש דקות״ אמרתי בשקט. הוא גלגל את עיניו.
״תשתוק...״ הוא לחש וזה גרם לי לצחקק ״בכל אופן אלך לפגוש את הנקבה שלי-״
״הפסק לומר נקבה״ קטעתי אותו.
״שמחתי לעזור , זה מחייב אותך לקנות לי המבורגר גדול , בלי חמוצים״ הדגיש. צחקתי והורדתי את ראשי.
״תודה״ אמרתי בשקט והוא חייך.
״בשביל זה יש חברים.״ הוא אמר וזה גרם לי לחייך. הוא לעולם לא כינה אותי חבר. הכרתי אותו כשחלקתי איתו את הצ׳יפס המטוגן שלי , אני חושב שמאז הוא תמיד ציפה ממני לצ׳יפס נוסף אבל התאכזב כל פעם מחדש. אבל הפעם הוא לא ציפה לצ׳יפס , כי אנחנו חברים , ואם היה לי צ׳יפס הוא היה לוקח ללא רשות. בשביל זה יש חברים.