Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 67

נק׳ מבט הארי:

לואי אחז חזק בידי בזמן שנכנסנו למוזיאון הגדול והעמוס , התקרה מאוד גבוהה והקיר פה לבן , מלא תמונות תלויות בקירות ואנשים מסתכלים עליהם. יש תמונות שגם לא מובנות , איפה התמונות של לואי ? הם תלו את כולם ? תמונות עירום ארורות...
״אתה חושב שהם יבואו ?״ לואי שאל , הנחתי שדיבר על נג׳דידה וטרבר
״ברור״ אמרתי. לפתע בחור שלובש חליפה ונראה שייך למקום ניגש אלינו , מגש עם גבינות בידו
״תרצו לטעום ?״ שאל , משכתי בכתפיי והרמתי גבינה אחת מהקיסם ולואי עשה את זה גם , טעמתי מהגבינה והיא הייתה רגילה ״כל גבינה שאתם אוכלים ילד מת באפריקה״ הבחור אמר , בלעתי את הגבינה והסתכלתי עליו בבלבול. לפתע הוא חייך ״תרצה עוד גבינה או לתרום סכום נכבד של-״
״אבחר לקחת עוד גבינה״ קטעתי אותו ולקחתי גבינה נוספת , הלכתי עם לואי ושמעתי אותו מצחקק
״זה מוזר הארי״ אמר לי בשקט ונראה שעמד על קצות אצבעותיו בשביל שיוכל ללחוש לי ״כל גבינה שאתם אוכלים ילד מת באפריקה ? מה הקטע בזה ?״
״אני לא יודע אבל אני אוהב את הגבינה״ אמרתי ואכלתי אותה. השארתי את הקיסם בפה והסתכלתי מסביב
״תראה איזה תמונות יפהיפיות הארי...״ לואי אמר בשקט. אני לא התלהבתי משום דבר.
״מדהימות״ פלטתי ללא טון. הוא חייך והרים את ראשו להסתכל עליי
״בוא נצפה בכולם !״ הוא אמר בחיוך , גלגלתי את עיניי והחיוך שלו ירד ״בסדר , אני מבין אותך. אלך לבדי״
״כן״ אמרתי בשקט , הוא גיחך ונישק לשפתיי לפני שהסתובב ללכת. הישבן שלו כלכך סקסי במכנסיים שהוא לובש , הוא נראה מדהים. הסתכלתי מסביב ונעצרתי כשראיתי את פטריק , לבי החסיר פעימה וראיתי חבורת בני נוער שנראים בגיל שבע עשרה עומדים שם ומסתכלים , לידם מספר אנשים מבוגרים שכנראה מוצאים את התמונות כאומנותיות. צעדתי לשם באיטיות והסתכלתי לתמונה , אני עומד ממול המצלמה , הידיים שלי מאחוריי ראשי וזהו... עירום.
״נראה לך ? זה פוטושופ״ שמעתי את אחד הנערים אומר. חייכתי , שמעת פטריק ? אתה טוב מכדי להיראות אמיתי. חייכתי בגאווה לתמונה , זה פתאום לא מרגיש מביך , אנשים מסתכלים על זה כעל אומנות-
״אתה הבחור מהתמונה ?״ נער שאל אותי , שיערו ג׳ינג׳י וקצוץ , פניו עם נמשים בהירים וגשר בשיניו , הוא רזה ולא מפותח , נראה טיפוס שאוהב לימודים... הוא פנה אליי ?
״כן״ השבתי , שתי חבריו עמדו לידו והסתכלו עליי
״אין סיכוי דילן״ חברו צחק
״עשו שינויים בתמונה ?״ אחד מהם שאל. לנוער של היום אין בושה.
״נגמרו לכם שיעורי הבית ? מה אתם עושים במוזיאון ?״ גיחכתי
״משבחים אומנות״ אחד מהם אמר. נאנחתי
״זה אמיתי. הזין הזה לגמרי אמיתי״ אמרתי ושילבתי ידיים תוך כדי שהסתכלתי בתמונה
״הדיבור שלך לא מוצא חן בעיניי״ הג׳ינג׳י אמר. נשכתי את הקיסם והתעלמתי מדבריו , הסתובבתי ללכת לחפש את לואי. אני לא יכול להתקשר כי הוא ניתק את הטלפון שלו כשבאנו כי ידע שהמשפחה שלו תטריד אותו , הוא רצה חופש מהם. המקום מלא אנשים , מי לעזעזל בא למוזיאון מרצונו ? הרוב זה זוגות ונראה שהנשים גררו את הבעל שלהן. ראיתי את לואי מדבר עם מישהו מבוגר , הוא הקשיב לו בחיוך של מלאך. צעדתי אליהם ושלואי הבחין בי החיוך שלו התרחב יותר
״כריס , תכיר זה הארי החבר שלי״ לואי אמר ואני חייכתי בנימוס וראיתי שכריס הושיט את ידו אז לחצתי אותה
״מה שלומך ?״ שאלתי בחיוך. אהבתי שלואי הציג אותי ואמר ׳החבר שלי׳ , הוא באמת נראה חופשי יותר.
״אתה הבחור מהתמונות , נכון ?״ כריס שאל , לעזעזל...
״כן״ אמרתי בחצי חיוך
״התרשמתי מהם מאוד״ כריס אמר ״שתיכם יחד יכולים להגיע רחוק״
״תודה רבה״ לואי אמר ונראה מתרגש.
״יש שתיים שהציעו מחירים על התמונות שלך , הם בעלי חברות גדולות ואחד מהם ממש מתעקש לקבל אותך , הוא הציע מחיר ממש גבוה. הוא לא מוכן לוותר״ כריס סיפר בגיחוך. לואי מדהים , פאק ידעתי שיצליח עם זה. הדרך שבה זה מושך אותו הצילום מראה הכל כבר.
״מחיר ?״ לואי שאל בבלבול.
״כן , כמובן... אלא אם כן אתה לא רוצה למכור״ כריס שאל ולואי לא אמר כלום. אני לא דיברתי איתו על זה שיציעו לו לקנות את זה , כן הזכרתי אבל כנראה שהוא לא באמת חשב על זה , זה אמור לשמח אותו. לי לא אכפת שיהיה לאנשים תמונות שלי , יש רק אחת בעירום , זה בסדר.
״אנחנו צריכים לחשוב על זה , נוכל לקבל את מספר הטלפון שלך ?״ שאלתי וכריס משך מהכיס שלו כרטיס עם שמו המלא ומספר הנייד. ״תודה״ אמרתי בנימוס והלכתי עם לואי לכיוון התמונות.
״למכור אותם ?״ הוא שאל בשקט
״ברור , אנשים קונים אומנות. אנשים רוצים לקנות את האומנות שלך״ אמרתי ״אתה מוכשר ואני סקסי בטירוף , יחד אנחנו צוות אנדי״
הוא צחק ״אתה חושב שזה רעיון טוב למכור אותם ? כמה כסף בכלל הציעו ? עשר דולר ?״ שאל. הוא ממעיט בערכו כרגע , אני לא מבין באומנות אבל אם מישהו חושב שפטריק שלי זול ממש לא , עשר דולר לא מתקבל.
״תיצור קשר עם כריס״ אמרתי והרמתי את כרטיס הביקור , הוא צחק.
״בסדר , נמכור אותם״ אמר , עצרנו ממול התמונות שלי , חמישה תלויות. הראשונה בעירום , השנייה רק בלי חולצה , שיערי אסוף ואני אוחז בראשי וצורח , זה בשחור לבן. השלישית אני עם ג׳ינס אבל בלי חולצה , הרוכסן פתוח ורואים את קו הבוקסר , השיער שלי מפוזר ונופל על פניי אז לא רואים אותי. אני נראה כמו מישהו שיכור שניסה לאנוס עוברי אורח , למה לעזעזל הרוכסן שלי פתוח ? בתמונה הרביעית זה הפנים שלי מקרוב שאני מחייך , זה מביך יותר מתמונת העירום. התמונה החמישית אני עירום אבל לא רואים דבר , אני יושב שם עם הגב למצלמה וגם זה בשחור לבן. איפה האומנות ? אני לא מבין בזה... כל האנשים פה בוהים בכל התמונות ושמסתכלים על מה שלואי צילם אני תוהה לעצמי על מה הם חושבים.
״התמונות שלך טובות״ לחשתי ללואי והנחתי את ידי בגבו התחתון , הוא הסתכל עליי בחיוך וחשתי את לבי הולם בחוזקה
״תודה הארי״ אמר בשקט והתקרב לגופי.
״הנה אתם !״ שמעתי קול מוכר וראיתי את נג׳דידה וטרבר. טרבר... הזקפה הראשונה של לואי. לטרבר יש שיער שחור קצוץ וזיפים , הוא נראה בן ארבעים. הסתכלתי על לואי בשביל לוודא שהוא לא מסתכל על טרבר הזה , הוא מחובק עם נג׳דידה. והיא לא נראית נזירה , היא נראית רגילה בלי כל הבולשיט של הדת. צירוף מקרים שפגשנו אותם.
״זה אתה ?!״ נג׳דידה שאלה והצביעה על תמונת העירום שלי
״וזה לגמרי אמיתי״ אמרתי
״הצטלמת בעירום ?״ נג׳דידה שאלה מופתעת ״לואי אתה צילמת עירום ?!״
״כמובן , זה לא עירום , זה אומנות״ לואי אמר ואני הנהנתי , אני לא מבין באומנות בכלל. אני מבין בגראפיטי , זה סוג האומנות שאני מתחבר אליה.
״אני לא יודעת מה לומר״ נג׳דידה אמרה , מה הבעיה בתמונות האלה ? אולי כי זה לא צנוע ? בכל מקרה איפה אפשר לעשן פה ? לעזעזל... מתי חוזרים למלון ?