Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 86

נק׳ מבט הארי:

״התנזר ?!״ קלייר צעקה עד שכמעט קרעה את עור התוף שלי , זה היה טעות להתחיל לספר לה ? לה אני מספר הכל , אני חושב שעם בנות קל יותר לדבר כי הן רגישות יותר , אם אדבר עם זאין זה לא באמת יעניין אותו , הוא לא מבין דבר באהבה.
״כן... לא בדיוק , אני לא חושב שהוא יישאר שם״ אמרתי. שכבתי במיטה והייתי עם האייפון , קלייר הכניסה לתיק שלי ספריי לגראפיטי שנעשה הערב. ראיתי שנשלחה הודעה מריי ופתחתי אותה , הכנתי את עצמי למשהו לא טוב.

׳בעוד יומיים תצטרך להיות בסטודיו משש בבוקר עד שלוש בלילה , המשך יום טוב.׳

היה כתוב. גיחכתי בגלגול עיניים , בן של זו- רגע לא... לעזעזל. לא התכוונתי להשיב לו כי ידעתי שלא אקבל תשובה לאף שאלה , אני לא מבין מה המשחק הזה , מה הוא מתכנן.
״אני עדיין לא מבינה״ קלייר אמרה , הנחתי את האייפון בשידה והסתכלתי עליה ״למה הוא התנזר ?״
״הוא נראה מבולבל , אני בטוח שהוא לא החליט את זה בעצמו , לואי טיפוס שקשה לו לקבל החלטות... הוא מסובך כלכך״ ניסיתי להסביר ״הוא נראה אבוד״
״זו סיבה להתנזר ? תעשה לי טובה״ היא מלמלה
״אתמול כשבאתי אליו הוא לא היה הנזיר הכי צדיק״ אמרתי בחצי חיוך והיא הסתכלה עליי עד שחייכה
״מה בדיוק קרה ?״ שאלה וישבה על המיטה
״התנשקנו״ סיפרתי ולבי הלם בחוזקה , לא איבדתי אותו. ״הוא התגרה בי בהתחלה , זה היה סקסי...״
״אבל... אבל הוא נזיר״ היא אמרה בבלבול
״הוא לואי״ אמרתי ״אם הוא היה רוצה להתנזר הוא לא היה מנשק אותי״
״נקודה טובה סטיילס״ אמרה
״זו הייתה נשיקה טובה. זה נשמע מוזר... פשוט היה בזה מלא רגש וזה היה ללא מילים ו... פאק אני מתגעגע אליו״ אמרתי ופלטתי אנחה
״זה חמוד״ היא חייכה ״אתה תלך אליו היום ?״
״לא.״ השבתי
״אתה מנשק אותו ואז עוזב ?״ שאלה
״לא , פשוט אם אבוא שוב הוא לא ירגיש שחסר לו משהו , הוא ימשיך בהתנזרות המטופשת שלו ובו זמנית יחטא איתי וירגיש אשם וכל זה רק יהרוס אותו יותר.״ הסברתי ״גם לא התקשרתי אליו כמו שהתקשרתי בארבע ימים האחרונים , התקשרתי שש עשרה פעמים״
״שוב סופר...״ היא מלמלה בגלגול עיניים
״אתמול כשהלכתי אליו הוא בכה״ אמרתי ולבי נסדק ״הוא לא נהנה שם״
״ברור שלא , נער בן תשע עשרה מתנזר , זה לא נשמע נורמלי.״ אמרה. ״אני לא יודעת מה התוכנית שלך אבל אתה גאון״
גיחכתי ״בהתחלה הראיתי לו כמה אני צריך אותו , התקשרתי והלכתי אליו , עכשיו אני מקווה כשאני לא עושה את זה הוא ירגיש חוסר ויבין כמה התנזרות זה דבר מטופש. אני שונא את ישו ונמאס לי מענייני הדת האלה.״ אמרתי בתסכול. ״ומה איתך ?״
״זה לא מעניין״ אמרה בחיוך והסיטה את מבטה בזמן שקמה חזרה לתיקים שכבר היו מסודרים , זה נראה שקרה משהו.
״הכל בסדר ?״ שאלתי וצמצמתי את גבותיי , היא נאנחה והסתובבה
״סיימתי את זה עם נייל״ אמרה והתיישה במיטה חזרה ״דיברנו בצחוק על העתיד שלנו עד שהבנתי שאין לנו כזה.״
״זה עמוק...״ מלמלתי
״ברצינות , לא אתחתן עם נוצרי , אני יהודייה אני לא מתכוונת לשנות את זה״ אמרה , אף פעם לא חשבתי שזה מפריע לה. ״במילא לא כלכך קרה בינינו כלום , אפילו לא התנשקנו״
״מ-מה ?!״ פרעתי את עיניי ״את איתו כמעט חודש , ישנתם יחד באוהל ! מה הכוונה לא התנשקתם ?!״
״אני לא כמוך , אני די איטית בקטעים כאלה...״ היא מלמלה במבוכה ״אני מתכוונת איך לכל הרוחות לואי נישק אותך כלכך מהר ואפילו לא יצאתם ? הוא עוד דתי ! אתם שכבתם ?!״
״כן״ משכתי בכתפיי והיא כיסתה את הפה
״אתה צוחק איתי !״ היא צעקה וצחקתי מהתגובה שלה ״רגע הוא היה בתול לפניך ?״
״כן-״
״הוא נתן לך להיות הראשון שלו ?!״ היא שוב נכנסה לדבריי
״כן. אני מכבד אותו ואוהב אותו ולא הייתי מנצל אותו , הוא יודע את זה״ אמרתי ולבי החסיר פעימה ״הדיבורים עליו רק משגעים אותי... הוא הדבר הכי טוב שקרה לי.״
״זה מה שאמרת על ג׳ונתן כשיצאתם״ קלייר אמרה בחצי חיוך , גלגלתי את עיניי
״ג׳ונתן היה חתיכת אידיוט מזדיין , חוץ מזה הוא היה החבר הרציני הראשון שלי , אבל הוא היה ילדותי ושונה ממני , מאוד שונה ממני״
״גם לואי שונה ממך״ אמרה וקולה נהיה שקט , נושא השיחה חוזר אליי כל הזמן. ולואי לא כמו ג׳ונתן בכלל.
״לואי גם מאוד שונה ממני״ גיחכתי ״אבל אני אוהב אותו...״ קולי דעך ולבי פעם בחוזקה ״הוא גורם לי להאמין.״
״בישו ? תקבל שכל-״
״לא בישו״ קטעתי אותה ״בעצמי , באהבה , אולי אפילו בגורל.״
״גורל ?״ שאלה , חייכתי , זה סיפור קטן על פרחים צהובים.

נק׳ מבט לואי:

שטפתי את הצלחת ורק התפללתי שיגיע הזמן ללכת לישון , אני שבור מבפנים. אני לבד וזה מדכא אותי , הארי גם לא התקשר , הוא גם לא שלח לי הודעה , מה זה אמור להביע ? הוא קיבל את הנשיקה ממני אתמול ופשוט שכח ? לא... הוא לא כזה. אני מקווה. אני מקווה שהוא לא ישכח ממני , אני לא רוצה להישאר כאן לבד , אני לא רוצה להיות בלעדיו. אני מתגעגע להסתכל לזוג עיניים ירוקות ורק אתמול הסתכלתי עליהם.
״ערב טוב״ שמעתי מהצד מישהו ומיד הסתכלתי , הנזיר מריס. זה היה טעות להחליף אותו השבוע בעבודות הבית.
״ערב טוב״ אמרתי והמשכתי בכלים
״איך אתה מרגיש ?״ שאל , חייכתי בלי להסתכל עליו
״טוב , תודה״ השבתי בשקט , הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מביט בי , כולם פה כלכך חטטנים , אני בטוח שהוא רוצה שאדבר איתו על מה שמפריע לי. כולם פה חושבים שהם כומרים שחייב להתוודות בפניהם. ״אתה לא אמור לעלות לישון ?״
״כן אני אמור , פשוט חשבתי שלא תרצה להיות לבד״ אמר. זה היה נחמד מצידו אך באמת רציתי כרגע להיות לבדי. סגרתי את הברז ולקחתי מגבת בשביל לנגב את ידיי. ״למה התנזרת לואי ?״ שאל ולבי נחת , מדוע שהוא יישאל שאלה כזו ? הוא נזיר בעצמו.
״למה ?״ שאלתי בבלבול
״אתה צעיר מאוד״ אמר , צעדתי לפינת האוכל שבמטבח וישבתי בכיסא שראשי קבור בין כפות ידיי ״אתה בסדר ?״
״אני אהיה״ אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי , שמעתי את הכיסא לידי זז והבנתי שהוא התיישב לידי.
״אתה לא שייך לפה״ אמר ומיד הסתכלתי עליו
״אתה לא חושב שזה גס רוח ?!״ שאלתי בכעס ״אתה נשמע כאילו אתה מסלק אותי-״
״ראיתי אותך ואת הבחור מאחורי המנזר אתמול״ הוא קטע אותי ולבי נחת. דום לב. ה-הוא מדבר על הארי ? ״אני לא מתכוון לספר״
״אז למה אתה אומר לי את זה ?״ שאלתי בקול רועד
״כל הנזירים חטאו בעבר , אבל לא בהיותם נזירים״ אמר
״אל תנזוף בי...״ פלטתי והשפלתי את ראשי במבוכה
״אני לא״ אמר ״אני רק רוצה לעזור לך. אף אחד פה לא ייקבל את זה , הם יכולים להיות קיצוניים בקשר לזה. זה חטא , וזה הופך את זה לרע יותר כשזה גבר״ אמר ולבי התכווץ בכל מילה , עיניי בערו ושפתיי רעדו. אני מדוכא כאן. במיוחד עכשיו כשהוא יודע את האמת , אני נראה נוראי כשאני בבגדי הנזיר משקר לכולם , מעמיד פנים שאני מישהו שאני לא. ״אני לא אמור לשפוט אותך , את זה רק האל יכול לעשות.״ אמר.
״א-אני מצטער...״ פלטתי ודמעות בערו בעיניי תוך כדי
״למה התנזרת לואי ?״ שאל ברוגע , למה הוא לא יכל להעמיד פנים שלא ראה אותי ואת הארי ? אני לא רוצה לשוחח איתו , אני אפילו לא מכיר אותו. ״ניסית לברוח ממשהו ?״
״לא״ הנדתי בראשי לשלילה , קמתי חסר נשימה ולא יצאתי איתו קשר עין בגלל המבוכה שחשתי ״אני עולה לישון״ אמרתי ועקפתי את הכיסא שלו בשביל לצאת מהמטבח וללכת לחדרים , החזה שלי עולה בגלל נשימותיי הכבדות , נשכתי חזק את שפתיי , אני עלוב כרגע. פתחתי את דלת חדרי ונכנסתי במהירות ובטריקת דלת. שיחררתי נשימה וצעדתי למיטה באיטיות , העברתי את אצבעותיי בשיערי וניסיתי להתאפס על עצמי. הורדתי את בגדי הנזיר שלי מכיוון שלא נוח לי לישון איתם , הרגשתי פה שאני מתחבא. המקום הזה לא עושה לי טוב , לעולם לא הייתי עצוב כך... משהו פה חסר. נשכבתי במיטה שאני לבוש בבוקסר בלבד , בבית לא הייתי ישן כך , אלוהים אדירים... הסתכלתי לשידה והושטתי את ידי לפרח הצהוב שלי , אימצתי אותו לחיקי ושעצמתי את עיניי ראיתי רק זוג עיניים ירוקות. בלעתי רוק שצרב בגרוני.
הוא שכח ממני ?