עמדתי ליד הארי בשילוב ידיים והסתכלתי איך הוא מצייר את הגראפיטי , הוא כלכך שקוע בזה. הפעם זה רק שתינו לבד , בלי שאר חבריו. הוא צייר נחש עם שתי ראשים , הנחש יושב על פרח צהוב , הוא מצייר את זה מדהים. אני תוהה לעצמי מה הוא מרגיש עכשיו , עבר עליו יום ארוך. אני לא יודע מה הסיבה שריי התוודה במשטרה ולמה הוא הודה לי כשחיבק את הארי , אני לא עשיתי דבר. ״איך אתה מרגיש ?״ שברתי את השקט. הוא המשיך לצייר בלי להסתכל עליי ״הכל בסדר גמור״ אמר בפשטות. נשכתי את שפתיי חזק , הוא נסגר בפניי , אני בטוח שדבר לא בסדר , אח שלו בכלא , זה בטח משפיע עליו. אבל לא רציתי לעצבן אותו עם השאלות שלי אז הנחתי לו. הוא הפסיק לצייר והוריד את ידו האוחזת בספריי , הוא השפיל את מבטו נשם עמוק ואז הסתכל עליי. ״אני מרגיש ששוב הרסתי לו את מה שבנה״ אמר ועצם את עיניו ״אני יודע כשישתחרר אז חייו יהיו טובים יותר אבל יש לו שם הרבה שנים״ ״כמה ?״ שאלתי בסקרנות ״אני בטוח שהוא לא פגע באף אחד בשביל לבלות שם הרבה זמן״ ״שלוש שנים״ אמר ״אני מודע לזה שיש מקרים של עשר שנים בכלא ואפילו יותר. אבל גם שלוש שנים זה הרבה... זה המון לואי.״ ״הוא החליט לעשות את זה״ ״אני יודע , אבל מה עכשיו ?״ שאל , הוא ליקק את שפתיו לפני שנשך והשפיל את מבטו ״הוא שם סגור כמו חיה , אמא שלי בטח משתגעת... ואני כמו אידיוט נמצא פה ומצייר במקום להיות עם כולם״ ״הארי לא עשית דבר רע״ מיהרתי לומר ולהתקרב אליו , הנחתי את ידי על כתפו ״אני בטוח שכל אחד מהמשפחה שלך מאשים את עצמו כרגע במשהו , עבר על כולכם בוקר רע. כל אחד יתגבר בדרך שלו , זו הדרך שלך... האומנות״ הוא הסתכל עליי ולבי החסיר פעימה , היה לו מבט רך. ״תודה שאתה איתי״ אמר בשקט וזה גרם לחיוך להימרח על שפתיי וללבי לפעום בחוזקה. ״אתה לא צריך להודות לי...״ מלמלתי , הוא חייך ואז הסתובב , עשה ליד הציור שלו סמיילי קורץ ואז הכניס את הספריי לתיק , הרים את התיק וסימן לי לבוא איתו. ״לאן עכשיו... הביתה ?״ שאלתי וזקפתי את גבותיי תוך כדי שהלכנו , מיהרתי לתפוס בזרוע שלו מפחד , המקום חשוך והבלטות של הרחוב הרוסות , אפשר לשמוע רק את הרוח נושבת. ״כן , אנחנו זקוקים לשינה טובה״ אמר וכרך את הזרוע שלו מאחוריי כתפיי , לפתע עצר וגרם לי להביט בו בבלבול , הוא הסתכל על גראפיטי שמצוייר בחומה , זה ציור פשוט של בלרינה , כמו ילדה רוקדת. ״זה יפה״ אמרתי בנימוס והוא גיחך , הוא לקח מהתיק שלו ספריי וחייך ״ה-הארי מה אתה עושה ?״ ״זה של המשולשים״ אמר תוך כדי שריסס על זה עם הספריי הכחול , הרס את הציור. שפתי נשמטה והסתכלתי לשתי הצדדים שלא יבחינו בו עושה את זה. ״אני עדיין לא כלכך מבין מי אלה המשולשים״ אמרתי בבלבול , הוא סיים וחייך בגאווה בזמן שהחזיר את הספריי לתיק ״המשולשים אלה חבורה אחרת שמציירת גראפיטי , אפשר לומר היריבים שלנו למרות שזה נשמע מצחיק״ הוא גיחך , המשכנו ללכת. ״על מה הריב ביניכם נוצר ?״ שאלתי ״הם תמיד מרססים על הציורים שלנו אז אנחנו עושים את אותו הדבר״ אמר ״פעם רבנו איתם מכות , היית חייב לראות את קלייר היא הצליחה להפיל גבר״ הוא צחק אבל אני נעשיתי מודאג. ״ממתי אתה רב מכות ?״ שאלתי ״הם התחילו עם זאין אז התערבנו״ אמר והסתכל עליי ״הם פשוט שונאים אותנו״ ״יש סיבה ?״ שאלתי , זה מטופש הריב שלהם עם ׳המשולשים׳. ״בגלל העיר , הם רוצים להיות היחידים שמציירים בעיר הזאת , שיכירו רק אותם״ סיפר ״למה שלא תצטרפו אליהם ותהפכו לחבורה אחת גדולה ?״ שאלתי והוא גיחך בזלזול ״בחייך לואי , זה מסובך...״ אמר ופלט נשימה , כנראה שלעולם לא אבין את זה. אני לא חושב שאי פעם רכשתי אויבים. ״בסדר״ אמרתי בשקט , אחזתי בידו והלכתי לצידו בראש מושפל , לא קרה משהו פשוט העדפתי כך. אני תוהה לעצמי אם אני והארי נצליח להשיג כסף למוזיאון , עם כל הדיבורים האלה אני כבר לא יכול לחכות ! זה יהיה מדהים אם זה ייקרה , נשאר רק לדבר עם המשקיעים בעוד יומיים , ג׳ייסון בעלה של ג׳מה עוסק בדברים כאלה וסיפר להארי שיש שתי אנשים עשירים שמוכנים לשמוע אותנו ואם נצליח לשכנע אותם אז ברוך הבא לאנדיון. ״אין מצב...״ הארי פלט , הסתכלתי עליו בבלבול ״הארי ?!״ מישהו קרא והרמתי את מבטי , זאין קלייר וג׳ייקוב צועדים לכיוון שלנו. כשדיברו עם הארי בטלפון מוקדם יותר אז הארי אמר להם שהוא מעדיף להישאר בבית , אבל לפי החיוך שלהם לא אכפת להם מזה ששיקר. ״איך אתה מרגיש ?״ קלייר שאלה את הארי בדאגה. מדוע היא שאלה ? הוא לא סיפר להם על ריי. רגע , בטח אייבי סיפרה לה , הן חברות. ״אני בסדר , הספקתם לעשות משהו ?״ הארי שאל , הסתכלתי על ג׳ייקוב ונורא כעסתי , אני לא רוצה לראות את בחור הפסנתר הזה. ״רק יצאנו״ זאין אמר ולפתע שלף מהכיס שלו סיגריה והניח בין שפתיו ״רוצה אחת ?״ ״הוא לא רוצה״ מיהרתי לומר לפני שהארי יסכים , הוא הסתכל עליי ונאנח , מצטער הארי אבל אני רק לא רוצה שתיפגע , אם אתה תיפגע אז אני אפגע. הוא הכל בשבילי , ההתאהבות בו זה הדבר הכי מרגש שחשתי , אך זה בא עם פחד שכל זה יתנפץ. ״לא תודה...״ הארי מלמל , זאין הסתכל עליי ללא הבעה לפני שחזר להסתכל על הארי , יש לי הרגשה שהוא שונא אותי. ״תצטרף אלינו ?״ זאין שאל ״התכוונו לחזור הביתה , עבר עלינו יום ארוך״ הארי אמר וגירד בעורף , הוא תמיד מדבר בשם שתינו. גם עם פטריק מהמוזיאון הארי אמר כל הזמן משפטים שכוללים את שתינו , כאילו אנחנו בלתי נפרדים. ״אני אדבר איתכם מחר״ ״טוב , לילה טוב״ זאין אמר והם עברו אותנו , קלייר טפחה על כתפו של הארי כשעברה אותנו. המשכנו ללכת ובאמת ששמחתי שהוא לא הסכים להצטרף אליהם , השעה מאוחרת ולפעמים ארבעתם עובדים על ציור משותף , פעם נשארנו עד חמש לפנות בבוקר , הייתי כלכך עייף. אני פשוט עמדתי שם והסתכלתי , אבל הארי ניסה להכניס אותי לזה , הוא תמיד היה נותן לי ספריי לעזור לו לצבוע ולמרות שהייתי יוצא מהקווים של מה שצייר הוא לא העיר לי על זה , הוא עידד אותי. ״רציתי את הסיגריה הזאת...״ הוא פלט בתסכול , דחפתי אותו מכתפו בגלגול עיניים והוא צחק ״אתה צריך להפסיק עם זה״ אמרתי ״למה ?״ שאל ״כי זה מזיק ! אמא שלך לעולם לא עשתה איתך שיחות על זה ?״ שאלתי והוא צחק ״בחייך לואי זה כלום״ אמר במשיכת כתפיים. ״לפעמים כשאתה קם אתה משתעל ואתה אפילו לא שם לב״ אמרתי ״אבל כל מי שמתעורר משתעל״ אמר בפשטות ״ע-על מה אתה מדבר ?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי ״זה לא נכון״ ״תסביר את זה שגם זאין משתעל- רגע... הוא מעשן״ אמר ונראה מסתבך ״מה זה בכלל אומר ?״ ״שיש לך ריאות שחורות ! אלוהים אדירים הארי...״ פלטתי והסתרתי את פניי ״נעשה שיחה על זה פעם אחרת , והריאות שלי לא שחורות הן מצוחצחות ונקיות , תירגע ילד כנסייה״ אמר וזה גרם לי לצחוק ״ננהל על זה שיחה פעם אחרת , בסדר״ אמרתי ״דרך אגב שיחה...״ הוא מלמל ״כן ?״ זקפתי את גבותיי ״ביטלתי את הפגישה עם ארין הזאת״ אמר. לא רציתי להגיד לו שהקשבתי לשיחה שלו כי הייתי סקרן לדעת עם מי הוא דיבר , אשמע פרנואיד. אני ממש לא כזה. עבר עליו יום לא פשוט ורציתי לדעת עם מי הוא מדבר , דאגתי קצת. ״אני יודע...״ אמרתי , רגע ״אני לא יודע , הכוונה היא שזה ברור !״ ״אקבע איתה פעם אחרת״ אמר והנהנתי ״זה בסדר , נבין מה זה המסתורין שלה״ אמרתי וטפחתי בשכמו ״נגלה את הסוד האפל שלה״ לחש במטרה להישמע חשאי. ״נפתח את הקלפים על השולחן״ אמרתי וחייכתי אליו ״נוריד את המסכות״ הוא אמר וזה גרם לי לצחוק בשקט , הוא חייך והסתכל עליי , ניסיתי לחשוב על משפט נוסף. ״נתוודא בפני הכומר !״ קראתי והוא גלגל את עיניו ״הנה התחלת...״ פלט ״היי , זה היה משפט טוב״ אמרתי והוא גיחך ״אני אתפלל בשבילך לואי״ הוא אמר וזה גרם לי לצחוק ״תשתוק״ מלמלתי , הוא הסתכל עליי עם חיוך ואז כרך את זרועו מאחוריי בזמן שהלכנו , אהבתי שחיבק אותי כך. ״כשהייתי קטן שאלתי את אמא שלי מה זה מלאך״ הוא התחיל לספר והקשבתי לו ״היא אמרה שזה מישהו עם כנפיים והיא הופך את חייך לשמחים , מישהו מלא בטוב , מושלם עד כדי כך שזה מרגיש חלום. ובכן לואי אין לך כנפיים אבל אתה המלאך שלי.״ לבי פעם בחוזקה וחיוך התפשט על שפתיי , עצרתי ואחזתי בפניו לפני שעמדתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את שפתיו , חש איך כל החלקים בגופי מסתדרים , בטני התהפכה והרגש זרם בעורקיי. אני אוהב שהוא רומנטי , הוא מדהים , הוא הגיבור שלי. הוא חזק ואני מעריץ את התכונה הזאת אצלו , הוא מי שמחזק אותי כל הזמן. אני המלאך שלו והוא הגיבור שלי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
