Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 19

נק׳ מבט הארי:

נגסתי בסנוויץ׳ , אם להיות מדוייק , בלחם הריק. תודה מייקל שחיסלת את הגבינה המזויינת. צעדתי לספה ושם קלייר ישבה עם חוברת המתמטיקה שלה והתכוננה למבחן , אני לא רגיל לזה שהיא עדיין בתיכון. כולנו גדולים , אני זאין וג׳ייקוב , אני תוהה אם זה מפחיד בשבילה להסתובב איתנו כל הזמן. למרות שהיא לא ילדותית כמו כל נערת תיכון , היא בוגרת , יש לנו תחומי עניין משותפים , היא בחורה מדהימה.
״את מזיינת לי את השכל !״ שמעתי צעקה מהחדר , מייקל. גלגלתי את עיניי לקלייר שזקפה את גבותיה
״תאמר לו שיהיה בשקט״ היא לחשה , בלעתי את הלחם והסתובבתי למסדרון הקצר שמוביל לחדרו של מייקל , פתחתי את הדלת , הוא ישב במיטה בבוקסר רחב ודיבר בטלפון , כשהבחין בי הוריד את הטלפון קצת
״למה אתה ער כלכך מוקדם ?״ הוא שאל , זה לא כלכך מוקדם , עשר בבוקר
״אתה מרעיש״ אמרתי , הוא גיחך
״אתה לא יכול להשתיק אותי״ הוא אמר. מי חשב שהוא חתיכת בן זונה של שותף שלא מתחשב ?! הוא וסטייסי החתיכת כלבה שלו , בלתי אפשרי להיות במחיצתם , לעזעזל ! ״ומה הם אמרו לו ?״ הוא חזר לדבר בטלפון ״לא לצאת מהחדר ?! בגלל פאקינג סיגריה ?״
לבי נחת והאוויר נעלם מריאותיי , הוא מדבר על לואי ? בהחלט , זה נשמע ככה. אני בטוח שלוטי מעדכנת אותו , שיט. ״תהיה בשקט מייקל״ אמרתי לפני שיצאתי מהחדר וחזרתי לסלון , אני סיבכתי אותו , ואוו ההורים שלו חולי נפש , הם מתנהגים אליו כמו אל ילד קטן , שאתקשר לברר מה קרה ? נשמתי עמוק , התיישבתי בספה ונאנחתי כשעיניי עצומות. לקחתי את האייפון שלי מהשולחן והתקשרתי אליו , ראיתי שקלייר מסתכלת עליי מבולבלת אז הסטתי את מבטי וחיכיתי שיענה , נשכתי את שפתיי תוך כדי
״הלו ?״ קולו נשמע מהצד השני , שיחררתי נשימה ופקחתי את עיניי
״כנראה התפילות שלך לא מספיק טובות אם לא הצלחת להתחמק מעונש״ אמרתי , הוא נאנח בכעס , זה גרם לי לחייך רק מלדמיין אותו כועס.
״הכל באשמתך !״ הוא אמר ״אבא שלי לא הסכים לי אפילו לצאת מהחדר וללכת לכנסייה !״
״נשמע שהעולם שלך קרס...״ מלמלתי בציניות
״בדיוק !״ הוא צעק ״ועכשיו אני נעול בחדר כי הם דואגים שאם אצא אני אעשן !״
״נ-נעול בחדר ?״ שאלתי מבולבל , ההורים שלו באמת חולי נפש.
״מה אעשה ?! למה אתה מתקשר ?! אני לא רוצה לדבר איתך !״ הוא אמר. לבי החסיר פעימה וחייכתי , הוא חמוד. ״הארי אתה עדיין פה ?״
״כן״ פלטתי בשקט
״אני מצטער על ההתפרצות האחרונה״ אמר וכחכך בגרונו , הוא אידיוט ״אז למה אתה התקשרת ?״
״הבנתי שנענשת בגללי , רק רציתי לשאול מה קרה ו-״
״מה שקרה זה שהשארת סיגריה בחדרי וברחת מהחלון ! אני לא ממשיך להתפלל בשבילך !״ הוא צעק והייתי מופתע שהרים את קולו , זה היה מוזר לי
״מי ידע שאמא שלך תבוא ?״ שאלתי בשביל להגן על עצמי
״אני ! אמרתי לך לא להדליק...״ קולו דעך
״לעזעזל...״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי ״אני לא התכוונתי לברוח משם פשוט שמעתי שאתה בצרות ואם היו רואים אותי אז הצרות שלך יכלו להיות גדולות יותר״
״כפי שאמרתי הארי , לא אתפלל בשבילך יותר״ הוא אמר כאילו וזה הדבר הכי נורא שאני יכולתי לשמוע
״אני בספק אם באמת תפסיק״ אמרתי בחצי חיוך
״אתה מפלרטט עם מישהו ?״ קלייר שאלה מהצד , הסתובבתי לשבת כשגבי מופנה אליה ״הבנתי אותך...״
״עם מי אתה ?״ לואי שאל
״קלייר״ אמרתי בשקט
״אתה מדבר עליי ? עם מי אתה מדבר ?עם אייבי ?״ קלייר שאלה במהירות , גלגלתי את עיניי אליה
״אני מדבר עם לואי״ אמרתי , לפתע היא חייכה
״העניינים פה מתלהטים״ היא אמרה בחיוך זדוני
״על מה היא מדברת הארי ?״ לואי שאל בתמימות , ניערתי את ראשי במהירות
״אל תקשיב לי היא זונה שלא יודעת לסתום את הפה״ אמרתי ורגע אחרי היא נתנה לי מכה שלא הזיקה
״א-אתה כלכך גס רוח !״ הוא אמר , שמעתי שנאנח ואז לא היה שום רעש עד שחשבתי שניתק
״אני לא עובד היום״ התחלתי להגיד ״מה אתה עושה היום ?״
״לא הארי לא... אני לא יכול לבוא לאף מקום״ הוא אמר ואני רק חייכתי לעצמי כי הוא בהחלט יבוא. ציירתי אתמול את הגראפיטי הכי מדהים שאי פעם יצא לי
״באיזה שעה לבוא ?״ שאלתי
״מה ? אמרתי שלא !״ הוא אמר ונשמע מבולבל
״בסביבות הערב-״
״הארי״ הוא קטע אותי
״תשאיר את החלון פתוח״ אמרתי
״אני עדיין מרותק. אם אסור לי לצאת מהחדר אז אסור לי לצאת מהבית״ הוא אמר
״אז ניפגש בערב-״
״מה״ הוא מיהר לומר , לפתע צחק בשקט וזה גרם ללבי להחסיר פעימה ״בסדר״
״בסדר ?״ שאלתי מבולבל ״אני מתכוון ברור שבסדר , בסדר... בסדר.״
״והארי ?״ הוא שאל בשקט , חייכתי והורדתי את ראשי
״מה ?״ שאלתי בשקט , כמעט באותו טון קול כמו שלו
״אני כן אתפלל בשבילך״ אמר , צחקתי ונשענתי לאחור
״לרגע חששתי שבאמת תפסיק״ אמרתי בציניות
״אף פעם. אם לא אתפלל בשבילך אז מי כן ?״ הוא שאל , ולא ידעתי אם הוא מדבר רציני או שהוא צוחק או שמפלרטט. אלוהים הוא רציני.
״כמה נחמד״ מלמלתי ״להתראות לואי״
״להתראות״ הוא לחש וניתק. זרקתי את האייפון לשולחן וחייכתי לעצמי בזמן שהסתכלתי לקיר , מה אם אצייר בבית הזה גראפיטי ? בתוך החדר שלי ? ואוו... אני מוכרח לבקש מבעל הבית. לפתע הבחנתי שקלייר בוהה בי בגבות זקופות , צמצמתי את עיניי בבלבול
״מה ?״ שאלתי , היא התיישבה זקןף
״ניפגש הערב ?״ שאלה ונשמע שחיקתה את קולי ״מה זה היה ?״
״את לא צריכה ללמוד למבחן ?״
״יש לי זמן״ היא אמרה בחיוך , המתינה בשילוב ידיים ועיניה הכחולות היו רק עליי ״אתם שוכבים ?״
״מה ? איך לעזעזל הגעת למסקנה הזאת ? הדבר היחידי שהוא יתקרב אליו יותר מדי זה תנ״ך״ אמרתי בגלגול עיניים והיא עדיין חייכה , לא כלכך הבנתי למה , נראה שמחכה שאמשיך לדבר. ״אני רוצה לעזור לו להיפתח לעולם. הוא לא חי... זה מסובך להסביר , אם תכירי אותו תביני כמה הוא מרוחק מהעולם ומעצמו , זה כאילו מאחורי הילד הטהור הזה נמצא מישהו אחר שלא פורץ החוצה... הוא מופנם וביישן ו-״ עצרתי את עצמי , שיחררתי נשימה והנדתי את ראשי ״אני רוצה להכיר אותו יותר״
״הארי זה חמוד״ היא לחשה והניחה את כף ידה על שלי
״תשתקי...״ מלמלתי
״ממתי אתה רוצה להכיר מישהו ?״ היא שאלה במבט מבולבל. אלוהים... היא לא מכירה אותו , היא לעולם לא תוכל להבין.
״אני לא יודע...״ אמרתי בלי להביט בה ״באמת לא יודע״
״בכל אופן ידעת שאחותך מתכוונת להבריז מהמבחן ?״ היא שאלה והנחתי שהתכוונה לאייבי
״קלייר את חתיכת מלשנית״ אמרתי והיא צחקה
״אני מדווחת !״ מיהרה להגן על עצמה
״אני אדבר עם אמא שלי״ אמרתי באנחה ״הילדה הזאת צריכה משמעת״
״כן היא כן !״ קלייר צעקה
״עכשיו תמשיכי ללמוד״ אמרתי והצבעתי על הספר לימוד שלה
״כן אני כן...״ מלמלה והסתובבה לשולחן בשביל להמשיך ללמוד. נשענתי לאחור ועצמתי את עיניי , ולא האמנתי שחיכיתי לערב בשביל לפגוש אותו.