Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 70

כשהמונית יותר התקרבה לאיזור מגוריי כך נלחצתי יותר. ראיתי שהארי מסתכל עליי בדאגה , הוא החזיק את ידי ושלח חיוך מרגיע
״אם משהו יהיה לא בסדר אז תתקשר אליי ואני מיד אגיע״ אמר והנהנתי. הוא מדהים. אני לא מאמין שאנחנו לא בצרפת... לא הספקנו להיפרד מנג׳דידה !
״זה הולך להיות רע״ מלמלתי והסתכלתי דרך החלון , נשכתי את שפתיי ושיחקתי עם אצבעותיי ״אמא שלי ראתה את התמונה לפני שעזבנו , היא יודעת ו... ופתאום נעלמתי. ידעתי שכשנחזור אני אחזור להיות כך. נמאס לי שאני אמור לעשות מה שמשמח אותם״ אמרתי בשקט שרק הוא ישמע.
״אתה לא צריך לעשות מה שמשמח אותם״ לחש ונישק את הלחי שלי לפני שליטף וגרם לי להביט בו , לבי הלם בחוזקה ונשימתי נקטעה בגרוני , אני לא יודע מה ייקרה... המונית נכנסה לתוך השכונה שלי והלחץ רק גבר. השעה שש בצהריים כך שאבא בטח נמצא. אני עדיין לא הדלקתי את האייפון שלי כי אני לא רוצה לראות את כל השיחות שלא נענו , זה היה כיף לסגור את הטלפון וליהנות בצרפת כך.  אני לא מאמין שקיימתי אתמול יחסי מין... הסתכלתי על הארי ולבי החסיר פעימה בזמן שחיוך עלה על שפתיי , זה לא היה מוזר או מביך כמו שחשבתי שיהיה , זה היה מושלם. לתת לו את עצמי ולעשות את זה באהבה , לא בשביל סיפוק מיני , רק בשביל האהבה.
״זה פה ?״ הנהג שאל וזה גרם לי להביט מחוץ לחלון וללבי לנחות מהלחץ
״כן״ השבתי. לקחתי את התיק ונשמתי עמוק
״כל מה שתצטרך אתה מתקשר אליי״ אמר. חייכתי ונישקתי את שפתיו
״בסדר״ לחשתי. פתחתי את הדלת ויצאתי מהמונית , הסתכלתי על הבית והשתתקתי. שמעתי את המונית מאחוריי מתחילה לנסוע , נשכתי חזק את שפתיי והתחלתי ללכת לעבר הבית. מה אעשה ? ארבע ימים שלא הייתי פה... אלוהים אדירים. עצרתי ממול הדלת והחזה שלי עולה ויורד בנשימותיי הכבדות , שפתיי יבשות ומחשבותיי ריקות. הנחתי את כף ידי על הידית ונשמתי עמוק , אזרתי אומץ ופתחתי את הדלת. הצצתי לבפנים והיה ריק... בשעות האלה השולחן מוכן לארוחת הערב. נכנסתי בשקט וסגרתי אחריי את הדלת , צעדתי לחדרי והיה שקט מצמרר , קצת חשוך וריק. נכנסתי לחדר והוא נשאר אותו הדבר כפי שהיה ביום שעזבתי , החלון פתוח והפרחים זרוקים על המיטה רק שהפעם הם התרקבו. הנחתי את התיק בצד  החדר וצעדתי למיטה , התיישבתי בה והסתכלתי על הפרחים... הייתי צריך לשים אותם במים.
״ל-לואי ?״ שמעתי את פיזי וסיבבתי את ראשי לאחור , היא עמדה בפתח חדרי ונראתה מופתעת , כאילו לא ראתה אותי שנה.
״היי״ אמרתי בשקט וקמתי מהמיטה
״מה אתה עושה פה ? זאת אומרת , איפה היית ?!״ היא נשמעה כועסת , עיניה הבריקו ברגע. שמעתי צעדים מתקרבים עד שראיתי את אבא עוצר מאחוריי פיזי ומסתכל עליי בכעס , ופחדתי.
״למה השולחן לא ערוך ?״ הוא שאל את פיזי ולא הרים את קולו , אבל נראה מלא בכעס
״בדיוק קמתי לערוך אותו אבא״ היא אמרה והלכה מפה. הלב שלי דפק חזק ולא הוצאתי הגה.
״איפה היית ?״ שאל בקול מאופק.
״ה-הייתי...״ גמגמגתי וגירדתי בעורף , ניסיתי למצוא את פיסת המחשבה המרגיעה שתשאיר אותי שליו.
״איפה היית ?!״ הוא צווח כלכך חזק שקפצתי מבהלה וגופי התכווץ בפחד.
״מה קורה פה ?״ שמעתי את אמא ואז ראיתי אותה באה ושראתה אותי נראתה מבוהלת , הזכרתי לעצמי שהיא יודעת. היא יודעת שאני גיי , היא בטח סיפרה לכולם. אני לא יודע !
״הוא חזר״ אבא אמר לה והם הביטו באחד השני , ראיתי את לוטי עוברת מאחוריהם אבל היא אפילו לא הסתכלה עליי.
״לואי איפה היית ?״ אמא שאלה. שיחררתי נשימה וקמתי מהמקום , פה זה ההפך מחופש.
״נוכל לשבת לאכול ?״ שאלתי ללא קשר לנושא השיחה
״לא-״
״רוברט !״ אמא קטעה את אבא בכעס , אבא גלגל את עיניו והלך. אמא הביטה בי שניות ספורות וחשתי מבוייש , אני לא רוצה להתבייש במה שאני אלוהים , למה הם ככה ? היא פלטה אנחה והלכה גם. נשכתי את שפתיי והעברתי את אצבעותיי בשיערי , נשמתי עמוק ויצאתי מחדרי אל שולחן האוכל , לוטי יושבת במקומה עם ראש מושפל , פיזי מסדרת את השולחן ואמא נחלצה לעזרתה , אבא ישב בפינת השולחן והסתכל עליי.
״מה אתה מסתיר מאיתנו ?״ אבא שאל וכולם הביטו בי , כולם יודעים חוץ ממנו.
״שום דבר-״
״מה אלה הפרחים שבמיטה שלך ?!״ קטע אותי בצעקה , כלכך כעסתי ונפגעתי אבל עצרתי את עצמי מלהגיב ״איפה היית הכל הימים האלה ?!״
״אף מקום״ אמרתי בשקט , מנסה לשלוט בנשימותיי ובגוון קולי יציב
״מה הסיבה להדרדרות שלך ?!״ צעק , הסתכלתי לצד וראיתי שאמא פיזי ולוטי מסתכלות עליי במתח , אני מרגיש מותקף... שיעזוב אותי בשקט. ״תתבייש בעצמך ! אתה לעולם לא תוכל לכפר על מעשיך , אני מביט בעיניך ורואה את החטא שדבוק בך-״
״אני גיי״ פלטתי במהירות לתוך דבריו , לקחתי נשימה עמוקה וקמתי מהכיסא , שפתיו פרודות ועיניו פעורות ״כן... אני גיי-״
״תצא מהבית שלי״ קטע אותי. הסתכלתי מסביב וראיתי איך הן מביטות בנו בלי להתערב. לבי התכווץ והדמעות עמדו בגרוני
״כמה זמן אתה חושב שייקח עד שתעיף את כל הילדים שלך ?״ שאלתי בקול שקט ״קודם מייקל עכשיו אני. אף אחד פה לא רוצה להיות דתי״
״לואי...״ פיזי קראה בשקט
״לא ! כל הילדים שלך חוטאים ! אף אחד לא מאמין בדרך שלך ונמאס לנו !״ צעקתי , כולם נראו המומים מזה שהרמתי את קולי על אבא ושתקו כולל הוא. ״אתה תישאר לבד כי אף אחד לא ימשיך לחיות כך !״ צעקתי ״לא אכפת לי מה דעתך עליי יותר , אתה לא שווה בשביל להתאמץ לגרום לך גאווה !״
״תשמור על הפה שלך״ הוא אמר , הדמעות עלו לעיניי וצעדתי לכיוון הדלת כשפניי מופנות אליהם
״יש לי חבר , זה הארי אתה מכיר אותו״ אמרתי בנשימות רועדות ולא יכולתי להתעלם מהמבט הנגעל שלו ״הייתי איתו בארבעת הימים האלה , הייתי איתו בכל פעם שנעלמתי״
״תסתלק מהבית שלי ! אתה דוחה ישו לעולם לא ימחול לך על זה-״
״שישו יילך לעזעזל !״ צווחקתי ולאחר מכן היה שקט ונשמותיי כבדות , כולם מביטים בי המומים. ״שכל המשפחה הזאת תלך לעזעזל !!!״ צעקתי. הסתובבתי במהירות ויצאתי מהבית בטריקת דלת , יבבה נפלטה מפי והרגשתי את הדמעות בוערות בעיניי וצורבות בגרוני , ניסיתי להסדיר את נשימותיי תוך כדי שהלכתי במהירות. הוצאתי את האייפון מהכיס שלי וחייגתי להארי , בלעתי רוק שצרב בגרוני
״היי״ הוא ענה וכלכך שמחתי לשמוע אותו ״איך היה הפגישה עם המשפחה ?״
״אתה יכול לבוא לקחת אותי ?״ שאלתי וקולי נשמע חנוק
״מה ? מה קורה אתה בוכה ?״ הוא שאל , נשכתי חזק את שפתיי
״בבקשה תבוא...״ ביקשתי
״כן , אני בא״ אמר. ניתקתי את השיחה והכנסתי את הטלפון חזרה לכיסי , ניגבתי את הדמעות ומשכתי באפי.
עשיתי את הבחירה שלי.
לאחר מספר דקות ראיתי את האופנוע שלו מתקרב והוא הבחין בי עומד בקצה המדרכה , הוא עצר לידי וקם מהאופנוע בשביל לבוא אליי , הוא חיבק אותי וכלכך נזקקתי לחיבוק החם הזה.
״הכול בסדר״ לחש לי. לבי פעם בחוזקה , לא רציתי להרפות.
״קח אותי איתך״ לחשתי. הוא ליטף את פניי והתבונן בי , הוא הנהן והסתובב לאופנוע , נתן לי קסדה וחבשתי אותה על ראשי , עליתי לאופנוע אחריו והוא התחיל לנסוע. לא ציפיתי שישמחו לראות אותי בשובי הביתה... לא תכננתי להתפרץ כך , פשוט נמאס לי. הארי צודק , אני בן תשע עשרה , זה מטופש שיקרקעו אותי. אחרים בגילי נמצאים בקולג׳ ועברו מהבית של ההורים , אני תקוע איתם כמו ילד קטן ומוכרח לציית לחוקים שלהם. אני מתחיל להבין את מייקל כלכך , אני לא מאמין שכעסתי עליו. אני מבין על מה דיבר כשאמר שיש מעבר לדת , יש חיים וחופש. אני כלכך מצטער על זה שכעסתי עליו כשהוא הפסיק לבוא לכנסייה... אלוהים אדירים אני טעיתי. מה שעבר על מייקל עובר עליי. בעבר מייקל היה הבן המועדף על אבא עד שהתחיל למרוד. מה עכשיו ? אבא ינסה לגרום ללוטי להתנזר ? אחר כך לפיזי ? זה לא הולך כך ! מדוע אין לי משפחה נורמלית ?! לדוגמא משפחתו של הארי , יש לו משפחה כלכך שמחה ומאוחדת , הייתי רוצה לחזור הביתה ולקבל חיבוק מאמי או סתם חיוך , אבל זה לעולם לא קרה. עכשיו אני מנסה לדמיין עתיד אחר ואולי זה מוקדם אבל אני יכול לדמיין את הארי מחכה לי בבית וכשאני בא הוא יחבק אותי ויאמר לי שהתגעגע אליי. אני יכול לדמיין לי עתיד איתו , אני באמת אוהב אותו.
הוא עצר את האופנוע מתחת בניין מגוריו , גם עכשיו נלחצתי לעלות כי מייקל בטח ייראה אותי וישאל איפה הייתי. הוא בטח יבין מיד , הרי נעלמתי לארבע ימים וגם הארי נעלם לארבע ימים , זה לא צירוף מקרים , זה ברור שהלכנו יחד.
״אני מצטערת אם הפרעתי לך-״
״לא , ממש לא״ הוא קטע אותי בחיוך וירד מהאופנוע , הושטתי לו את הקסדה והוא הכניס אותה לארגז ״אתה אף פעם לא מפריע״
״אמרתי לאבא שלי שאני גיי״ סיפרתי והוא מיד הסתכל עליי
״אתה רציני ?״ שאל ונראה מופתע.
״כן. זה לא היה בדיוק נחמד... היו הרבה צעקות בעיקר״ אמרתי והסתכלתי מסביב עד שעיניי נעצרו עליו , בלעתי רוק ״אני חושב שנזרקתי מהבית״
״לעזעזל...״ הוא פלט וצעד אליי , ליטף את פניי ונישק את המצח שלי ״אתה תישאר אצלי ו-״
״אבל זה לא אפשרי עם מייקל״ קטעתי אותו
״אתה יכול לדבר איתו על זה. נעלה עכשיו ואגיד למייקל שפגשתי אותך במקרה למטה , תדבר איתו ותבקש להישאר״ הוא אמר ברוגע
״ואם הוא לא יסכים ?״ שאלתי. הוא גיחך
״בחייך לואי הוא עבר את אותו הדבר״ אמר ״חוץ מזה אם הוא לא יסכים יש לך אותי. אתה תישאר בחדר שלי ושמייקל יילך להזדיין״
חייכתי ועמדתי על קצות אצבעותיי לנשק את שפתיו. ״בסדר״ לחשתי. הוא תמך עם ידו באגני וליווה אותי לתוך הבניין , עלינו במדרגות וכרגע לא היו לי ציפיות , אני לא יודע למה אני כה רגוע כשאני איתו. הוא גורם להכל להיות כלכך קל ופשוט. כשהגענו הוא הסתכל עליי ושלח חיוך חם , הוא פתח את הדלת ובאותו רגע שמעו רעש חזק , מלמעלה ירד עליו נצנצים וחתיכות קטנות של נייר בכל הצבעים
״ברוך שובך !״ קלייר צעקה. ממולנו עמדו זאין ג׳ייקוב , קלייר , מישהו לא מוכר ומייקל.
״מה הוא עושה פה ?״ מייקל שאל והצביע עליי. גס רוח... מדוע הוא לא מקבל את פניי ?
״הו , ראיתי אותו למטה״ הארי אמר ונכנס , הלך למטבח ששם הייתה פיצה. הוא הלך רק לארבע ימים למען השם ! זה כלכך כיף לחזור ולראות שמתגעגעים אליך. גם אני רוצה פיצה...
״מה לעזעזל אתה עושה פה ?!״ מייקל שאל , נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת
״אני מרגיש נורא מייקל...״ פלטתי והלכתי לסלון , נחתתי על הספה והסתרתי את פניי
״לוטי סיפרה לי שנעלמת , מה לעזעזל קורה איתך ?!״ הוא נשמע כועס.
״סולקתי מהבית״
״למה באמת ציפית ?״ הוא גיחך וישב לידי.
״מייקל אני בחדר״ הבחור הלא מוכר אמר והסתובב ללכת לחדרו של מייקל
״אני לא מכיר אותו...״ מלמלתי
״הוא אח של סטייסי , אני תכננתי ל...״ הוא עצר ואז חייך ״אני רוצה להציע לה״
״אלוהים אדירים מייקל !״ קראתי בהתרגשות והוא נראה מופתע מזה. ״אני כלכך שמח״
״כן בטח...״ הוא אמר בזלזול ״מה עם הדיבורים המשוגעים שלך בנוגע לזה שאסור להתחתן וצריך להקדיש את חיי לדת ? אל תנסה להתחנף בשביל שאסכים לך להישאר פה״
״אבל אני רציני , האהבה בין שתי נפשות כלכך חשובה !״ אמרתי בחיוך
״טוב תיגש לעניין. מה לעזעזל אתה רוצה ?!״ שאל בקשיחות. אח ארור.
״אני צריך להישאר פה לכמה זמן , אין לי מקום ללכת אליו-״
״על מה הוא סילק אותך ?״ שאל
״אמרתי לו שאני גיי״ סיפרתי
״למה ? היה קשה לך לשמור את זה לעצמך ?״ שאל
״מדוע אתה רע אליי ?! אני לא רציתי להסתיר״ אמרתי בהגנה
״מה כלכך היה חשוב לך לספר למשפחה שאתה גיי-״
״אני צריך חופש למען השם״ קטעתי אותו , הוא נאנח וגלגל את עיניו
״לא אתה לא יכול להישאר פה״ אמר ולבי נחת. מ-מה ? מדוע ?! זה לא יפריע לו ! למה הוא מרושע כלפיי ?!
״אוכל לקבל סיבה ?״ שאלתי וניסיתי להירגע
״כן. כי אתה צריך להשלים עם המשפחה ולתקן את זה״
״לתקן את מה ?״ שאלתי בבלבול
״את המריבה שלך עם אבא , לא יודע. תסתלק מפה אתה מפריע לי״ הוא קם מהספה והלך לחדרו. הסתכלתי על הארי שהביט בי בבלבול. הנדתי את ראשי בשלילה בשביל שיבין שמייקל לא הסכים. אני כועס ומאוכזב ממייקל , חשבתי שאני אחיו האהוב. כשמייקל נכנס לחדרו וסגר את הדלת הארי בא אליי
״הוא חתיכת בן של זונה״ אמר בכעס
״הארי הוא אחי״ אמרתי , אלוהים אדירים זה קללה שמכוונת לאמי. ״תירגע עם הדיבור הגס״
״מצטער״ אמר
״מה אעשה ?״ שאלתי בדאגה , אני אבוד !
״לך לחדר שלי. תסתתר שם בזמן שאחיך הזין לא ידע איפה אתה והוא יתמלא רגשות אשם״ הארי אמר וזה גרם לי לצחוק
״ואם יזמינו משטרה לחפש אותי ? אתה תהיה אשם או משהו... לא ?״ שאלתי
״אני לא רוצה להיות חרא אבל אם המשפחה שלך לא הזמינה משטרה בארבעת הימים האלה הם לא יזמינו עכשיו״ אמר. הוא צודק... קמתי מהספה והלכתי למטבח
״לאן ?״ שאל
״אני רוצה פיצה״ אמרתי , חייכתי לכולם בנימוס ״שלום קלייר זאין וג׳ייקוב״
״מה שלומך ?״ קלייר שאלה , היא נחמדה.
״הכל נהדר״ אמרתי ולקחתי משולש פיצה , חייכתי והסתובבתי ללכת לחדרו של הארי , כשחלפתי על פני החדר של מייקל התמלאתי כעס.
יבוא יום והוא יצטרך את עזרתי.
נכנסתי לחדרו של הארי והתיישבתי במיטה , נאנחתי ואכלתי מהפיצה , היא טעימה. אכלתי פיצה פעמים מעטות מכיוון שאבי לא נותן לנו לאכול אוכל מבחוץ. לפתע הדלת נפתחה וכולם נכנסו לחדר
״אז איך הייתה הטיסה ?״ קלייר שאלה וסגרה אחריה את הדלת , הארי התיישב לידי וכל אחד מצא פינה לשבת בה. ודיברנו... זה נחמד , ואני פחדתי שאשאר בחדר לבד כל היום.
תודה הארי.