Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 82

השעה כה מוקדמת אז עדיין לא התחלנו את התפילה , כולם מתארגנים לקראתה. אני ישבתי בספסל שלי והסתכלתי על כולם , זה ידוע שהאנשים שבאים לכנסייה הזו רובם מהדתיים המחמירים כמו אבא. אני יודע שלא כל הכומרים קשוחים , אני יודע שאסור להם לשפוט בתא הווידוי אבל אבא מסוגל לשפוט. היום תהיה פה חתונה , ראיתי כלכך הרבה חתונות שהתרחשו פה וזה היה נחמד , ראיתי גם הרבה פעמים את אבא צועק על זוגות חד מיניים שייחפשו מקום אחר להנשא בו וזה כיווץ את גופי בפחד , הוא פשוט נגד זה לגמרי. אפילו אני , הבן שלו לא אוכל לשנות את דעתו לגבי זה. אבא מעדיף להיות לבד ולהתעורר לכנסייה כל יום במקום להתעורר עם המשפחה שלו. אני מאמין באל ומודה לו על הכל , אבל אני לא רוצה לקחת את זה רחוק מדי עד שזה כל מה שאייחס לו חשיבות.
״לואי !״ שמעתי קריאה ולבי נחת , הרמתי את מבטי וראיתי את נייל וליאם צועדים אליי , אלוהים אדירים שינמיכו את קולם בבקשה.
״היי״ חייכתי אליהם , הם ישבו לידי ברשלנות
״החלטתי להביא הפעם את ליאם , קלייר לא רצתה לבוא איתי בגלל שזה נוגד את הדת שלה או משהו , זה גרם לריב קטן בינינו״ נייל סיפר , אני לא מבין מה הוא ציפה , הרי יהודים לא מאמינים בישו.
״אני לא זוכר מתי הייתי בכנסייה בפעם האחרונה...״ ליאם מלמל והביט מסביבו.
״רגע... אתה בא רק יום ראשון״ אמרתי לנייל והוא הביט בי עם אותה הבעה , מה... ״היום יום ראשון ?״
״כן״ ליאם השיב. אני לא עוקב אחר הימים !
״חזרתי לגור בבית-״
״מתי עברת ממנו ?״ נייל קטע אותי
״אני סיפרתם לכם שאני אצל הארי״ אמרתי בבלבול , אני זוכר את זה , יום לפני שיצאנו לטיול המחנאות סיפרתי שאני גר עם הארי בנתיים.
״הנה הילדה״ נייל לחש לי
״מי זו ?״ ליאם שאל , הסתכלתי מסביב בשביל להבין על מי מדובר ועיניי נעצרו על ארין , לבי החסיר פעימה , היא התחילה לבוא לפה שוב.
״היא לוהטת...״ ליאם מלמל , הסתכלתי עליו ועל נייל שבהו בה כמו כומר בספר תנך.
״תירגעו בבקשה״ אמרתי בשקט ״היא מלחיצה אותי״
״מה ?״ ליאם גיחך
״תפנה אליה , תדבר איתה-״
״על מה ? הכרתי אותה בגיל שבע ועכשיו זה שונה״ אמרתי
״לא דיברתי אליך , דיברתי לליאם״ נייל אמר , גלגלתי את עיניי ונאנחתי
״היא באה הנה לבד. אף פעם לא ראיתי אותה עם משפחה או חברים״ אמרתי בבלבול , היא נראית מסתורית , אולי מכיוון שאינה מדברת ? אולי היא רוצה להתנזר אז היא מתקרבת לדת ?
״אתם שמעתם שג׳ייקוב בבית חולים ?״ ליאם אמר
״כמובן !״ קראתי ומיהרתי להנמיך את קולי ״אתמול אני והארי ביקרנו אותו״
״מה קרה לו ?״ נייל שאל , לא רציתי לצחוק בזמן שאני משיב על השאלה.
״נפל עליו פסנתר״ אמרתי.
״אני רציני מה קרה לו ?״ נייל שאל שוב
״הוא לא צוחק״ ליאם אמר ונראה שהוא תופס את עצמו לא לצחוק מכיוון שיש לו חיוך ענק כרגע.
״נ-נפל עליו פסנתר ?״ נייל שאל והנהנתי ״מי היה מאמין...״
ראיתי שאנשים מתחילים להיכנס לכנסייה והבנתי שצריך להתחיל. ״קדימה״ אמרתי וקמתי עם ליאם ונייל , צעדנו לכנסייה אחר כל האנשים ואני לא יודע אם התגעגעתי לזה , כשמישהו קשור לאמונה שלו אז הוא יכול לשכוח מהמציאות , כי האמונה היא הדבר היחידי שחשוב לאותו אדם. יש האומרים שאמונה זה חלק חשוב בחייו של אדם , אבל אני לא רוצה שזה יישנה אותי. נכנסנו לכנסייה וליאם פנה עם נייל למושב שלצד אביו. המשכתי עד הסוף במקום הכי קרוב לאבא , לבד. ישבתי והסתכלתי עליו , הוא נראה רציני ומוכן , אני תוהה לעצמי אם לו יש חרטה לפעמים. עכשיו כשאני גר איתו ורואה שהבית כלכך ריק אני שואל את עצמי , הוא מתחרט ? זה היה שווה את זה ? לפתע התיישבו לידי ולבי החסיר פעימה , הסתכלתי על אותו אדם וזו הייתה ארין. בלעתי רוק והסטתי את מבטי , מדוע היא יושבת לידי ? עכשיו אבא יחשוב שאני חוטא שמביט בבנות , לא יודע ! יש המון מושבים פנויים , המושב בצד השני , למה היא לידי ? הסתכלתי עליה והיא הביטה באבא , כנראה חיכתה לתפילה. אני לא רוצה שאבא יפרש את זה שהיא יושבת לידי בצורה לא טובה. רציתי לומר משהו על זה , אבל הרגשתי שזה יהיה גס רוח מצדי , ואחרי זה גם לא יכולתי כי התפילה התחילה.

***

הסכמתי ללכת עם נייל לקלייר מכיוון שבכנסייה מחתנים זוג , אבא לא יבחין בהיעדרותי. יצאנו מהמעלית והלכנו אחרי נייל לכיוון דלת ביתה , מעניין איך נראה בית יהודי. נייל דפק בדלת ונאנח בזמן שהסתובב אלינו.
״פשוט אתנצל בפניה פנים מול פנים , זו זכותה לא לבוא לכנסייה״ הוא אמר והנהנתי בהסכמה
״הכנסייה לא הייתה כמו שחשבתי שתהיה״ ליאם אמר
״מתפללים שם , לא משחקים״ אמרתי
״תודה הכומר לואי״ נייל אמר בציניות וגלגל את עיניו לדלת. גס רוח. הוא דפק שוב ונראה חסר סבלנות , הוא בטוח שזה הבית שלה ?
״מי זה ?!״ שמעתי מבפנים את קלייר צועקת , אז מסתבר שזה באמת ביתה.
״זה נייל״ נייל אמר , הוא הסתכל עלינו ונראה לחוץ
״תיכנס״ היא קראה , נייל הסתכל עלינו בבלבול
״מה ?״ שאלתי בשקט
״מה אני אמור לעשות ? פשוט לפתוח את הדלת ולהיכנס ?״ הוא שאל בשקט
״קלייר אמרה תיכנס״ ליאם אמר ואני הנהנתי בהסכמה
״אם היא אמרה תיכנס אז אולי היא לא עד כדי כך כועסת״ נייל אמר
״נייל , פשוט תיכנס״ ליאם אמר בייאוש
״אולי רק אני ראיתי את הריב הזה כמוגזם ? אנחנו רק בתחילת המערכת יחסים הזאת , זה לא ייגמר כלכך מהר״ נייל אמר ומשך בכתפיו ״או ש-״
״נייל תיכנס למען השם״ קטעתי אותו , הוא פלט נשימה ועצם את עיניו
״קדימה חברים , תהיו מאחוריי״ נייל אמר ופתח את הדלת , בצד ימין של המשקוף מודבק משהו מלבן שלא ידעתי מהו , נכנסנו אחר נייל והבית נראה ריק. הסלון רחב וגדול , השולחן מזכוכית והספות בצבע מוקה בהיר , יש לבית סגנון מיוחד.
״אתם שומעים את זה ?״ נייל לחש , גיחכתי , מדוע הוא חושש להיכנס כך ?
״מה ?״ ליאם שאל
״אני חושב שהארי פה״ נייל אמר לי ולבי החסיר פעימה , הארי ! לא שוחחנו הבוקר בטלפון , התגעגעתי אליו.
״אולי אפתיע אותו״ אמרתי בשקט ובחיוך ונראה שנייל התלהב מהרעיון
״ככה תעלים את המתח ביני לבין קלייר ! היא תראה כמה מאוהבים אתה והארי ואז היא תיפול לזרועותיי״ נייל אמר , זה נשמע שהוא צוחק איתנו. חייכתי וצעדתי באיטיות ובשקט לכיוון המטבח ויכולתי לשמוע את הארי וקלייר , הסתתרתי מאחוריי הקיר בשביל למצוא את הרגע שאוכל לקפוץ ולהפתיע אותו.
״ומה הוא עשה ?״ קלייר שאלה את הארי , הם מתכוונים לצאת משם ?
״הוא התנגד , אל תדאגי...״ הארי אמר ושמעו שנאנח , על מי מדברים ועל מה ? ״אני מרגיש כלכך אשם לעזעזל !״
״אבל לא קרה כלום , תירגע. פשוט תעמיד פנים שזה לא קרה״ קלייר אמרה , אשם על מה הוא מרגיש ?
״אבל אני יזמתי את זה״ הארי אמר ונשמע מתוסכל ״הייתי לבד וכועס ושג׳ייקוב היה שם אז זה בלבל אותי... לא בלבל , את יודעת , אני לא יודע אפילו למה ניסיתי לנשק אותו , הרי-״
״אתה מה ?״ קטעתי אותו ולבי נחת והתכווץ , הוא וקלייר הסתכלו עליי בהלם
״לא לואי-״
״אתה צוחק איתי ?!״ צעקתי וצעדתי לאחור וכשהתרחקתי מספיק הסתובבתי בשביל לצאת מהבית ולברוח מפה.
אני לא מאמין שסמכתי עליו במאה אחוז ! נתתי לו הכל , את עצמי , לא היה לי היסוסים כלשהם או פחד כי בטחתי בו , וויתרתי על הכל , על הדת שתמיד הייתי איתה והקדשתי לה את חיי ! וכשאני עשיתי את כל זה הוא רצה לנשק מישהו אחר , כאילו ומעולם לא הייתי קיים אצלו.