Dear god - Larry Stylinson

dear god - 94

יצאתי עם הארי מהדלת של הסטודיו ואחזתי בידו , אין אוליבר אז אין חוזה. ודבר נוסף , אדרוש מהצלם למחוק את כל התמונות של הארי ! רק אני אמור לצלם אותו.
״תגיד...״ התחלתי לדבר ״השמש עדיין לא שקעה. הכוונה היא שעוד מעט יהיה מאוחר אבל עכשיו זה לא מאוחר-״
״מה הנקודה לואי ?״ הוא קטע אותי , נכון. אני מדבר הרבה , ניגש לעניין.
״אבא שלי עדיין בכנסייה וחשבתי אולי נעבור לבית שלי בשביל לקחת בגדים״ אמרתי והסתכלתי עליו
״בטח״ אמר וכרך את הזרוע שלו מאחוריי כתפיי
״הארי !״ שמעתי צעקה מאחורינו שגרמה לנו להסתובב , ריי צעד אלינו במהרה עם מבט זועף על פניו. כשהתקרב הוא דחף את הארי וזה רק גרם להארי לקחת צעד לאחור ״איך לעזעזל יכולת ?!״ צעק.
״אל תיראה כלכך מסכן ריימונד״ הארי מלמל בחוסר אכפתיות , אלוהים אדירים , אני לא רוצה שיריבו.
״אתה הרסת את החיים שלי בפעם השנייה״ ריי אמר בקול שבור והחזה שלו עולה ויורד בנשימות כבדות , עיניו מבריקות ״אני כלכך שונא אותך ! פאק אני שונא אותך !!!״ הוא צווח על הארי ולבי נשבר מלשמוע את זה ולדעת כמה זה פוגע בו כרגע.
״זה לא החיים שלך !״ הארי צעק ועשה צעד קדימה ״אוליבר קראת לעצמך ?! זה עלוב !״
״זה לא עניינך מה אני עושה עם חיי-״
״ברור שכן !״ הארי צעק ״אני רק מנסה פאקינג להגן עליך !״
״ממה ?״ ריי שאל ״הכל היה כלכך טוב אצלי עד שבאת !״
״ואצלי ?״ הארי שאל , ריי הסתכל עליו בלי לומר דבר , כנראה לא הבין את כוונתו ״אצלי , אצל המשפחה שלך שחשבה שאתה מת , פאקינג מת , אתה חושב שהיה לנו טוב ?״
״במילא לא אכפת לכם״ ריי פלט וגירד בעורפו , הסתכלתי על הארי ולבי נשבר מלראות את הדמעות עומדות בעיניו , רציתי לחבק אותו.
״אתה יודע כמה האשמתי את עצמי ? אתה יודע כמה אמא הייתה בוכה ?!״ הארי צעק בקול סדוק ״אתה הרסת את כולנו״
ריי הרים את מבטו ועיניו הבריקו ״זה הגיע לכם.״ הוא אמר והסתכל על הארי בכעס , הוא הסתובב והלך חזרה לסטודיו , אלוהים אדירים... למה הוא כלכך קר ?
״הארי״ לחשתי והרמתי את ראשי להסתכל עליו , בשם ישו הצלוב. חיבקתי אותו חזק , הלוואי שיכולתי לקחת ממנו את הכאב שהוא מרגיש.
״הוא חרא״ הארי פלט , ניתקתי את החיבוק והסתכלתי עליו בשביל להקשיב ״עברתי לישון במרתף כי לא יכולתי להישאר בחדר שהיה שייך לשתינו , לא יכולתי להסתכל על הרכוש שלו בלי להגיד לעצמי שאני הרגתי אותו״
״ה-הארי... לא , אתה מדהים ! אלוהים , הכל בסדר״ אמרתי במהירות
״אני כלכך שנאתי את עצמי על זה.״ אמר בשקט ולבי התכווץ ודימם בכאב , לא יכולתי לראות אותו כך. ״לא הייתי מסוגל להסתכל לאף אחד מהמשפחה שלי בעיניים , הייתי שותה כל לילה בשביל לא להרגיש... אבל הוא בכלל חי״ דמעה זלגה מעיניו ומיהרתי למחות אותה ״אני לא יודע אם לכעוס או לשמוח , לעזעזל...״
״זה בסדר״ לחשתי בחיוך קטן ועיניי בערו , קשה לי לראות אותו מתפרק כך , הוא אדם חזק.
״ועכשיו אני בוכה כמו אידיוט...״ אמר והסיט את מבטו
״זה שאתה בוכה לא אומר שאתה אידיוט. אתה אנושי.״ אמרתי והוא הסתכל עליי וראו את הכאב בעיניו הירוקות ״אתה אדם חזק הארי. אתה עברת כלכך הרבה וכך התבגרת והפכת להיות מי שאתה היום , היית איתי ועזרת לי ברגעים כלכך קשים שבהם הייתי אמור להתמודד עם המשפחה , החזקת אותי וכשנשברתי היית שם , ועכשיו אני פה.״ קולי דעך , בלעתי רוק ולבי הלם בחוזקה ״אני אוהב אותך.״
הוא הסתכל עליי ושפתיו פרודות , הכל בסדר הארי. הוא הרים את החולצה בשביל לנגב את לחייו ואז כשהביט בי היה לו את החיוך המטופש והיפה שאני אוהב. הוא אחז בפניי והתקרב לנשק את שפתיי ברכות , לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , אני שלו.
״גם אני אוהב אותך״.