Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 120

הלכתי לחדרו של ג׳ון בשקט , צריך להעיר אותו לכנסייה. גם הארי הכין ארוחת בוקר ואני לא רוצה שג׳ון יאכל את זה קר. נכנסתי לחדרו והוא ישן מכוסה בשמיכה , גלגלתי את עיניי והורדתי את השמיכה ממנו , אמרתי להארי שחם מדי מכדי לכסות אותו. התכופפתי וחייכתי אליו , מחר הוא בן שלוש , אני לא יכול לחכות לזה , הוא גודל כלכך מהר. זה מרגיש כאילו רק אתמול אימצנו אותו.
״ג׳ון...״ לחשתי וליטפתי את פניו הקטנות ״יום ראשון , הולכים לכנסייה״
״אבא״ לחש וחיוך התפשט על שפתיי , הוא אומר מספר מילים וכשקורא לי אבא זה מרגש כל פעם מחדש. הוא התיישב ושפשף את עיניו
״קדימה , תראה את סבא גם , לא ראית אותו המון זמן והוא מתגעגע״ אמרתי והרמתי אותו , הוא הניח את ראשו על כתפי ויצאתי מחדרו , הלכתי לכיוון המטבח וראיתי את הארי מסדר את שולחן האוכל , לבי החסיר פעימה וחייכתי , הוא עצר והסתכל עלינו , באתי אליו ונישקתי לשפתיו ואז הוא לקח את ג׳ון ממני ונישק את הלחי שלו
״ומה שלום הגיבור הקטן שלי ?״ שאל והושיב אותו בכיסא מסביב לשולחן האוכל ״מחר אתה בן שלוש , אתה גודל מהר״
״אבא... אוכל״ ג׳ון אמר ותפס את המפה ומשך אותה , הארי הביא את המאכלים שהכין למרכז השולחן ואז מזג לג׳ון , התיישבתי בכיסא , די דאגתי שנאחר לכנסייה , אנחנו לא הולכים כל ימי ראשון , הפעם זה בגלל שאבא שלי רצה לראות אותנו. לאחר מכן נלך לביתה של אן , החלטנו לבקר היום את כל המשפחה ולחגוג איתם לג׳ון כי מחר אנחנו נוסעים לכבוד יום ההולדת שלו. הסתכלתי על ג׳ון להשגיח שהוא אוכל ולא משחק באוכל , בדרך כלל הוא רוצה שאנחנו נאכיל אותו.
״ותנחשו מה עוד הכנתי״ הארי אמר וזה גרם לי לחייך , הוא הסתכל עליי ולא עלה בדעתי דבר. ״מיץ גזר , לגמרי בעצמי !״
״באמת ?!״ שאלתי בהתרגשות , הארי קם למקרר והוציא את מיץ הגזר , אלוהים ! הוא מזג לכוס שלי והניח במרכז השולחן לפני שהתיישב. ״תודה״
״ובכן אני מנסה להיות הכי טוב השבוע״ אמר , הרמתי גבה בבלבול ״השבוע זה יום הנישואים השישי שלנו , שישה שנים״
״מספר השט-״
״לא לפני הילד״ קטע אותי , ניערתי את ראשי , כמובן שזכרתי את יום הנישואים שלנו , אבל בגלל שזה בסוף השבוע חשבתי שרק בסוף השבוע נחשוב על זה , חוץ מזה הוא לא צריך לנסות להרשים אותי כרגע בגלל זה , הוא תמיד מרשים בלי לנסות גם , הוא מדהים , הוא הבחירה הכי נכונה שביצעתי כל חיי.

***

כשסיימו להתפלל קמנו מהמושבים , הארי הרים את ג׳ון ואז הלכנו לאבא , הוא חייך אלינו ונראה שמח , הוא אוהב את ג׳ון נורא , תמיד הוא חשב שמייקל יהיה מי שיהיה אבא קודם אבל כנראה שמייקל וסטייסי לא מוכנים לזה עדיין , ובכן... עד עכשיו. אני יודע שהיא בהיריון , מייקל סיפר לי ואמר שסטייסי שומרת את זה בסוד כי היא חושבת שזה מזל רע להגיד או משהו , אני כלכך מתרגש !
״מה שלום הנכד האהוב שלי ?״ אבא שאל ולקח את ג׳ון מידיו של הארי ״ומה שלומכם בנים ?״
״הכל טוב״ הארי השיב
״בוא תראה את ישו ?״ אבא שאל את ג׳ון ולקח אותו לכיוון אחד הפסלים , לבי החסיר פעימה לרגע , תמיד , כשאני פה מסתכל על המקום אני נזכר בחתונה שלנו וזה מדהים , פה הכל התחיל... הקרבתי את ידי לשל הארי ושילבתי את אצבעותינו יחד , הוא קירב אותי ונישק לראשי גורם ללבי לפעום בחוזקה
״אני אוהב אותך״ לחשתי. הרמתי את ראשי והיה לו חיוך , הוא הרכין לנשק את שפתיי לנשיקה קטנה
״גם אני אוהב אותך״ לחש וחיוך התפשט על שפתיי. זה מדהים איך המצב יכול להשתנות , איך הלב גורם לראש שלנו לחשוב אחרת , כולנו משתנים , אולי זה חלק מההתבגרות שלנו. כולנו בוחרים ומאבדים , בחיים לא מקבלים הכל אז תמיד חייב לבחור. הדת מילאה חלק ענק בחיי בעבר , יכולתי לגרום לכולם להתגאות או לאכזב ולהיות שמח , ובשיא הכנות אני שמח. אני בחרתי. ואם להיות כנה אני לא מרגיש שפגעתי באף אחד כי אלה החיים שלי וזו הייתה ההחלטה שלי , האמונה חשובה וזה ברור לי אבל האושר שלי חשוב לי יותר. אהיה מה שארצה , אני חופשי. יש אנשים שפשוט לא יבינו את הרצון להיות מאושר , לעשות כרצונך , אבל אנחנו מי שאנחנו ורק לנו יש את הזכות להחליט. אני עברתי זמן רע עם האנשים שהיו נגדי בעבר אך היום כולם מכבדים ואוהבים אותי , אולי כי ראו שזה שימח אותי. הבחירה הייתה בידיים שלי , אני הסכמתי להיות נשלט ואז בחרתי את החופש. אני , לא אף אחד אחר. אנשים חיים בפחד שלא ייקבלו אותם , מסתתרים ומתחבאים ובסוף הם פוגעים בעצמם , זה מפחיד , זה מפחיד לקבל שנאה ממישהו שלא מבין אותך , זה מפחיד להתחרט , להיפגע. אבל בסופו של דבר הדברים הקשים הם מה שמחזקים אותנו , המכשולים הקטנים הופכים אותנו לגיבורים. אני שמח על הבחירות שלקחתי , כל אחת מהן בסוף פעלה לטובתי , אני ניצחתי במשחק הזה.
ואם אוכל לומר דבר אחרון במלוא הביטחון זה...
אין חרטה.