Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 44

הרגשתי בנוחות רבה עד שלא רציתי לקום למרות ששמעתי את קולו של אבא מבחוץ. התקרבתי לחיקו של הארי בביטחון , אני כה שמח ש- רגע מה ?! פערתי את עיניי וראיתי שהוא ישן !
״הו בשם ישו הצלוב והשעיר״ מלמלתי בלחץ והתיישבתי במהירות , הלב שלי דפק חזק , אני לא מאמין שהוא עדיין פה ! ישן בחדרי ! לפתע הסתכלתי עליו חסר מילים. הוא ישן בחדרי... חייכתי חיוך קטן אך הייתי מוכרח להתאפס על עצמי.
״לואי אני מקווה שאתה ער !״ שמעתי מבחוץ את אבא והלחץ בער בגופי ושרף כל חלקיק קטן , בלעתי רוק בכבדות.
״אני מתלבש !״ צעקתי , העברתי את אצבעותיי בשיערי וניערתי את הארי מכתפו , הוא השמיע קול שקט מגרונו והתעלם. חתיכת הר אדם ארור ! ״הארי״ לחשתי והמשכתי לנער אותו
״תפסיק״ הוא לחש
״תקום !״ אמרתי בשקט והמשכתי להזיז אותו ״זה בוקר יום ראשון ואבי מחכה לי !״
״תצא...״ הוא פלט , עיניו עצומות ״אני נשאר לישון״
״אתה לא יכול !״ אמרתי חסר אונים , הסתרתי את פניי ורעדתי מרוב לחץ. איך האמנתי לו כשאמר שיתעורר מוקדם ?! אני נשבע בישו הצדיק שלעולם לא אשן איתו שוב. ואם כן שמי לא לואי. ״בבקשה תקום כבר !״
״תירגע אנדי...״ הוא לחש בעייפות. נראה שממש נוח לו , כופר ארור. שהבחנתי בגופו החשוף הובכתי אז כיסיתי אותו וזה גרם לו לחייך ולפקוח את עיניו , זה לא הולם לישון עם בוקסר בלבד !
״זה חמוד״ הוא לחש ואני מניח על זה שכיסיתי אותו. התיישבתי במיטה והסתכלתי עליו בחיוך , לבי פעם בחוזקה. עיניו חצי עצומות ושפתיו יבשות , הוא כה יפה.
״לואי אני נכנס-״
״לא !״ צעקתי וקמתי במהירות אל הדלת , נשענתי נגדה והסתכלתי על הארי שהמשיך לשכב ולחייך.
״אתה מוכן ? צריך לצאת״ אבא אמר
״ח-חמש דקות״ גמגמתי. שמעתי שנאנח ואת צעדיו מתרחקים. הלכתי להארי בכעס , איך המשיך לשכב כך ?! ואם אבא היה נכנס אז זה היה פשוט הורג אותי. ״אני נשבע לך הארי...״
״כן אנדי ?״ קולו צרוד ועמוק
״אתכנן את מסע הצליבה הגדול בעולם עם נג׳דידה הנזירה הקדושה , אתה ברשימה השחורה !״ הצבעתי עליו והוא נשאר עם חיוך מטופש והתיישב , הרים את מכנסיו שזרוקים על הרצפה. נשמתי עמוק ושיחררתי , אצלוב אותו... הדבר מוכרך להעשות.
״אתה יכול לצאת כבר , אני אברח מהחלון ואלך לכנסייה״ אמר. חייכתי וצעדתי אליו התכופפתי לנשק את שפתיו וחשתי את לבי פועם בחוזקה
״ותתפלל לישו-״
״אני בא לכנסייה רק בשביל להיות איתך , לא בשביל ישו הזה״ הוא קטע אותי ונישק את שפתיי שוב , בטני התהפכה ושפתי נשמטה , במקרה אחר הייתי כועס על המשפט הזה אבל זה ממש ריגש אותי.
״בסדר , תמהר״ אמרתי ויצאתי מחדרי במהירות , נשמתי עמוק והמשכתי לסלון. אבא עמד שם ונראה שחיכה לי , הלב שלי דפק חזק מלחץ , לפני רגע חטאתי בנשיקה ועכשיו אני מולו כמו צדיק טהור.
״קדימה״ הוא אמר והלך לדלת , יצאנו מהבית והחלנו לצעוד לכיוון הכנסייה. כמובן שהוא לא אמר דבר , גם לא ציפיתי. אנחנו אף פעם לא מדברים בדרך לכנסייה. אבל למרות שזה רגיל אני בכל זאת הרגשתי במתח , אני לא יודע... יום ראשון , בעבר זה היה היום הכי טוב בשבילי. הייתי מתעורר במהירות וממהר עם אבא לכנסייה , מלא התרגשות מתפילות של יום ראשון. אבל עכשיו אני רק חושב מתי בדיוק הארי יגיע ? זה רע... אבל טוב. אני חושב רק עליו ואני לא רוצה להרפות מהרגש החזק שבוער בי , מפלח את איבריי ומשתיק אותי בתאווה , אלוהים אדירים... חייכתי חיוך קטן והורדתי את ראשי , הארי כה טוב בשבילי.
לאחר מספר דקות אבא עצר וזה גרם לי לעצור ולהסתכל עליו מבולבל , הוא נראה מבוהל , מוטרד... הסתכלתי לכיוון שבהה בו ולבי נחת. גראפיטי של אצבע משולשת על דלדות הכנסייה , המון ציורים בגראפיטי ! השחטה ! אלוהים אדירים הכנסייה !
״בשם ישו״ פלטתי וצעדתי לשם במהירות , חלק מהנזירים היו במקום והסתכלו בתדהמה.
״מה קרה פה ?!״ שאלתי בלחץ , הלב שלי דופק חזק וכמעט בכיתי , זה כמו להרוס את ביתי.
״לואי״ הנזיר לנון קרא וצעד אליי , נראה מוטרד ״מישהו היה פה , מישהו הרס את הכנסייה הקדושה !״
״מ-מי ?״ גמגמתי , הסתכלתי מבעד כתפו וראיתי סמיילי עם חצי חיוך. לבי נחת. הנזיר לנון התחיל לדבר אך לא הצלחתי להקשיב , ניסיתי לאזן את מחשבותיי... נשימותיי רעדו , הסתובבתי במהירות וחלפתי על פניו של אבא שצעד לכנסייה , הלכתי בכעס. איך הוא העז ?! האם זו עוד תוכנית ארורה להרחיק אותי מהכנסייה ?! הכעס זרם בעורקיי וכפות ידיי רעדו , זה מוגזם , להשחית כנסייה בגראפיטי מטופש ! יכולתי לראות את הארי מרחוק צועד הנה ושראה אותי הוא חייך ונופף לי. כופר ארור !
״איך העזת ?!״ צעקתי כשהייתי יותר קרוב , הוא עצר מולי בחיוך
״אם אתה מדבר על הפסלוני ישו שלך שזרקתי אז-״
״זרקת את פסלוני ישו ?!״ צעקתי ולאחר מכן הסתרתי את פניי ״אלוהים אדירים מה הבעיה איתך ?!״
״אתה מוכן להפסיק לצעוק ולדבר ברור ?״ הוא היה כלכך רגוע. האם הוא חשב שהכנסייה לא תמצא חן בעיניי יותר לאחר שישחית אותה ?!
״אתה ציירת גראפיטי על הכנסייה וזרקת את פסלוני ישו שלי״ החזקתי את עצמי לא לצעוק ״תתבייש לך...״
״זה לא אני״ הוא אמר מבולבל , אני שונא העמדות פנים !
״האם אתה חושב שזה מצחיק ?!״ כעסתי ״אין לך כבוד לדבר ?!״
״יש לי כבוד אליך אבל כרגע אתה מתנהג כמו משוגע-״
״תתן לי לסיים !״ צעקתי לתוך דבריו בכעס , הוא נראה כלכך אדיש , כאילו לא אכפת לו שאני צועק עליו. ״אני מאוכזב ממך כלכך ואני לא מאמין ש...״ כרגע הנמכתי את קולי. ״שחטאתי איתך״
״שישו לא יצלוב אותך״ הוא התלוצץ. וכלכך כעסתי שלא רציתי לשמוע את דיבוריו המטופשים. אני שונא שהוא לא רציני כשאני כועס.
״תסתלק מפה״ אמרתי והורדתי את מבטי , בלעתי רוק וחשתי את לבי מתכווץ , לא אהיה עם אדם שמשחית כנסיות.
״מה... לואי זה לא אני״ הוא אמר. גלגלתי את עיניי אליו , שקרן.
״תסתלק מפה , אני לא רוצה שתהיה פה״ אמרתי. הוא שיחרר נשימה והסתכל עליי , לסתו הדוקה
״כשתבין שזה לא אני תתקשר אליי-״
״זה לא מצחיק אותי !״ קטעתי אותו בצעקה ״הפסק להיות כך ! תלך !״
״למה לעזעזל אתה חושב שזה אני ?!״
״אתמול אמרת שהיית בכנסייה ! הסמיילי הקורץ-״
״הפלילו אותי !״ הוא הרים את ידיו בכניעה ״אתה באמת חושב שהייתי משחית מקום קדוש ?״
״כן ! הרי לא אכפת לך מהדת !״ צעקתי ולקחתי צעד אחורה ״אל תתקרב אליי יותר , אני רציני רק תתרחק״
״אתה דרמתי״ הוא פלט בחוסר רצינות ! הסתובבתי והלכתי לכנסייה בכעס
״ניפגש מאוחר יותר !״ הוא צעק מאחוריי והתעלמתי , כופר ארור ! ״להתראות אנדי !״
״תשתוק !״ צעקתי ולא רציתי שישמעו את גסות רוחי , אבל מאוד כעסתי. להשחית כנסייה קדושה זה עלוב , הוא ירד לרמה נמוכה ואני מתחיל קצת להתחרט.