Dear god - Larry Stylinson

Dear god - 52

חייכתי בזמן שהלכתי עם הארי ברחוב החשוך והריק
״ושהגיע הרגע לעמוד עמדנו יחד״ אמרתי בהתרגשות , הוא רק הסתכל קדימה ללא הבעה ״ידעתי שמייקל צדיק ! הוא הבטיח שיבוא כל יום״
״לואי...״ הוא נאנח וגלגל את עיניו אליי
״מה ?״ שאלתי מבולבל וזקפתי מעט את גבותיי , הוא הניד בראשו והמשיך להסתכל קדימה. ״מה ? אתה רצית לומר משהו״
״כן״ הוא הסכים ונשך את שפתיו ״מייקל לא יבוא איתך לכנסייה , אמרתי לך שהוא דיבר עם אבא שלך וזה היה תוכנית להחזיר אותך לדת״
״אבל שוחחנו והוא אמר שהוא יבוא״ קולי דעך , לפחות אני יודע שהיה משהו אמיתי בשיחה שלנו.
״כשהוא חזר הביתה הוא רק התלונן על השעות האלה שהיה בכנסייה , הוא אמר שייתן לך תירוץ למה הוא לא יגיע עוד״ הוא סיפר. אחזתי בידו וחייכתי , ונראה שהיה מופתע , אולי הוא חשב שאכעס עליו כי הוא ניפץ לי את הדמיון המופרע הזה שמייקל יהיה כל יום בכנסייה. ״הייתי בטוח שאתה תכעס או משהו.״
צחקקתי , ידעתי שזה מה שחשב. ״לא... אני מעדיף אמת ולא שקר , גם אם האמת היא לא מה שרציתי לשמוע״ אמרתי תוך כדי ששילבתי את אצבעותיי בשלו.
״איך הצלחת לצאת מהבית ? ברחת מהחלון ?״ שאל.
״לא. לאחר שהייתי בכנסייה דיברתי עם אבי ואמרתי לו שאני צריך גם חופש , שלא אחטא או דבר כזה והוא הסכים״
״אתה משקר לכומר , ישו רושם לך את זה״ הוא התלוצץ גורם לי לצחוק ״ומתי אתה אמור להיות בבית ?״
חייכתי והסתכלתי לאוויר ״תשע וחצי״ אמרתי בשקט ולפי מבטו זה לא מצא חן בעיניו.
״איפה זמן אנדי לעזעזל״ אמר , גיחכתי וחיבקתי את הזרוע שלו בידי הקרובה ״יש לנו חצי שעה״
״זה עדיף מכלום״ אמרתי , הוא משך אותי לכיוון הספסל והתיישב בו בזמן שפלט אנחה. התיישבתי לצידו והתבוננתי בו.
״אז מה עכשיו ? תתחיל ללכת לכנסייה שוב ?״ הוא שאל והנהנתי בחיוב
״הדת נורא חשובה לי״ אמרתי וקולי נשמע שקט ״גם אם זה מרגיש יותר מדי , אני קשור לזה , אני לא יכול להפסיק לגמרי...״
״השיחה הזו מאוד שונה מהשיחה שקיימנו אתמול״ הוא אמר. חייכתי והתקרבתי לנשק את שפתיו , לבי פעם בחוזקה , חייכתי אליו והתיישבתי חזרה במקומי.
״אל תדאג , אני אמשיך לחטוא איתך״ לחשתי והוא חייך ״תבוא מחר לכנסייה ?״
״מה ?״ הוא שאל במהירות
״חשבתי יהיה נחמד. אם מייקל לא יהיה אז אתה תהיה״ אמרתי בחיוך קטן.
״האחיות שלך ייראו אותי והן יודעות שאנחנו לא סתם חברים״ הוא אמר
״ובגלל שהן יודעות זה יהיה קל יותר״ אמרתי , הוא הסתכל לתוך עיניי , ליקק את שפתיו ונשם עמוק , אז חייך.
״למה לא ?״ שאל ומיד חייכתי חיוך רחב ״אהיה שם״
״אני כלכך מתרגש !״ קראתי וחיבקתי אותו חזק
״בסדר , בסדר״ הוא גיחך והתנתק מהחיבוק ״איך אתה מרגיש ?״ הוא שאל בדאגה וזה גרם ללבי להחסיר פעימה ולחייך
״אני מנסה להסדיר הכל בראשי...״ מלמלתי ״הבנתי משהו״
״מה ?״
״לא אתנזר ולא אהפוך לכומר״ אמרתי ושלפתי אצבע להדגיש את דבריי ״אבא שלי לא יקבל את זה אז אני מעדיף לא לספר לו כרגע״
״לא יקבל את זה ?״ הוא זקף את גבותיו ״לא מספיק לו שאתה דתי ?״
״הוא רוצה שאתנזר״ אמרתי והורדתי את ראשי. הוא הסתכל עליי ואם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שהוא לא אוהב את דרכו של אבי , אני רגיל לזה. ״איך עבר עליך היום ?״ שאלתי.
״אחותי ג׳מה הרגישה צירים או שזה מה שהיא חשבה , זה בכלל היה גזים״ הוא אמר בטון שגרם לי לצחקק , אני יודע כמה הוא מחכה לתינוק של אחותו להיוולד , הוא מתרגש לגבי זה. ״נסעתי עם האופנוע ובטעות עברתי באדום בגלל זה , רצתי לבית חולים ונדפקתי בזכוכית של הדלת , אני נשבע לך שהמנקה הזו עושה עבודה טובה כי לא שמתי לב לזכוכית״ הוא סיפר ופשוט צחקתי בלי להפסיק ״שנכנסתי פנימה רצתי למעלית והיו איתי מיליוני אנשים שכל אחד היה צריך קומה אחרת. נאבד לי הסבלנות אז הלכתי לחדר מדרגות ועליתי עד קומה שתים עשרה״
״אלוהים אדירים״ פלטתי בתדהמה
״ושבאתי לפתוח את הדלת היא הייתה פאקינג נעולה !״ אמר וכלכך רציתי לצחוק כרגע אבל החזקתי את עצמי לא , זה בהחלט לא היום שלו. ״ירדתי שמונה קומות כי רק הדלת של קומה ארבע הייתה פתוחה. עליתי במעלית וששאלתי איפה ג׳מה סטיילס אמרו שהיא בדיוק ירדה״
״עבר עליך המון...״ מלמלתי , אם לא הייתי שואל אותו על היום שלו הוא בכל זאת היה מספר ?
״כן״ אמר ״וירדתי במעלית עד למטה , התקשרתי אליהם והם כן היו בקומה שתים עשרה !״
צחקתי והסתרתי את פניי ״אלוהים אדירים !״
״עליתי בחזרה ולא שמתי לב שיצאתי בקומה אחד עשרה , היא הדריכה אותי בטלפון לחדר שהייתה בו ובכלל הגעתי לחדר אחר״ סיפר.
״מתי הגעת אליה ?״ שאלתי ללא סבלנות
״אחרי חצי שעה שהבנתי שאני בקומה אחד שרה ולא שתים עשרה״ אמר. צחקתי ונשכתי את שפתיי
״אחרי זה הלכנו לאכול במסעדה , כי כל המשפחה הייתה אז החלטנו שנצא לבילוי נחמד.״
״כל המשפחה ?״ שאלתי
״אמא שלי , קארל , ג׳מה ובעלה ג׳ייסון ואייבי״ אמר , הוא לא הוסיף את אח שלו לרשימה.
״הו... נחמד״ אמרתי בחיוך קטן , גירדתי לשנייה בקצה אפי וכחכחתי בגרוני ״מה עם אחיך ?״
״לא היה. בכל אופן...״ הוא מיהר להחליף נושא ״במסעדה זה היה סיוט״
צחקתי עוד לפני שהספיק לספר , איך קורה לו דברים כאלה ?
״לא הייתה מלצרית אז קמתי להגיש את האוכל ובוא נגיד שהפסטה לא תרד מהחולצה שלי כלכך מהר״
״אלוהים אדירים הארי״ אמרתי וחייכתי
״כן...״ הוא מלמל ״אבל אחרי זה הכל היה טוב. נפגשתי עם זאין קלייר וג׳ייקוב , אחרי זה באתי לפגוש אותך״
״היום שלך לא נורא אחרי הכל״ לחשתי בחיוך , הוא חייך , אחז בסנטר שלי והתקרב עד שחיבר את שפתיו לשלי ונישק , אחזתי בעורף שלי והנעתי את שפתיי כנגד שלו , מרגיש את הנפילה הקשה ומסנוורת החושים , דמי קפץ. הוא הכניס את הלשון שלו בין שפתיי והחליק אותה כנגד שלי , שהרגשתי את ידו באגני הפרדתי את שפתיי משלו , לא רציתי שנעשה משהו לא הולם כרגע כמו להתנשק כך בספסל שברחוב , והפעם בשונה מהפעמים האחרות לא פחדתי שיראו אותנו.
״אני חושב שכדאי שנתחיל ללכת לכיוון הבית שלי , אם אאחר בדקה ההורים שלי ישימו לב״ אמרתי , הוא חייך וליטף את פניי , נרגעתי למגע הרך שלו
״בסדר״ אמר וקם מהספסל , הוא הושיט את ידו ותפסתי בה בשביל לקום , שהתחלנו ללכת הוא כרך את הזרוע שלו מאחוריי כתפיי , זה משהו שמאוד אהבתי אצלו , הוא כיבד אותי. הוא לא נגע בי בצורה לא הולמת , רק שאנחנו לבד בחדר הוא אולי נוגע לרגע בישבן שלי , אבל שאנחנו בחוץ הוא לא. ״מה התירוץ שנתת להורים שלך ? הם בטח שאלו עם מי אתה הולך , מה ענית ?״ הוא שאל.
״אמרתי שאני מסתובב עם נייל וליאם״ אמרתי בחצי חיוך ״אני יודע שהם לא האמינו אבל... הם לא שאלו יותר מדי.״
״אני מצטער שאתה צריך להסתתר ככה מההורים שלך״ הוא אמר ומיד הסתכלתי עליו כשאני מופתע , הוא לא אמור להצטער.
״אתה לא אשם בזה״ אמרתי
״לואי ?״
כן ?״
״איך גילית על המשיכה המינית שלך ?״ הוא שאל וזה גרם לי להרים את הראש ולהסתכל עליו ״זה ברור שלא הופתעת מזה כשהכרת אותי״
״זה סיפור מביך״ אמרתי והורדתי את הראש , היססתי אם לספר.
״זה נורמלי לחלוטין״ אמר ברוגע.
״זה היה לפני שלוש שנים כשהייתי בן שש עשרה. היה מישהו ששמו טרבר והוא היה גדול ממני בחמש שנים. תמיד לאחר התפילות היינו מדברים ו... הסתכלתי עליו אחרת.״ אמרתי והרגשתי את לחיי מאדימות , זה מביך. ״שהרגשתי שונה לגביו הבנתי שמשהו שונה אצלי משאר האנשים. חשבתי שאני היחידי שאי פעם הסתכל על בן מינו בצורה כזו״
״היחידי ?״ הוא זקף את גבותיו ״אתה כלכך מרוחק מהעולם החיצוני״
״אני יודע״ אמרתי בחיוך קטן
״לא ראית משהו כזה בטלוויזיה ?״ הוא שאל.
״אני לא צופה בטלוויזיה״ אמרתי וזה נראה מוזר לו לשמוע דבר כזה אבל הוא לא אמר דבר. ״הטלוויזיה מסיטה אותנו נגד דברים מסויימים , חוץ מזה יש בה המון תכנים לא הולמים״
״אני לא חושב ככה״ הוא אמר. ״בכל אופן זה חמוד , נדלקת על מישהו שגדול ממך בחמש שנים״
״הי , אתה צוחק עליי ?״ שאלתי והוא חייך ״גם אתה גדול ממני וזה בסדר... נכון ?״
״כן זה רק גיל״ הוא משך בכתפיו. ״כך אמר הפדופיל״
״הארי !״ נתתי מכה לכתפו והוא צחק.
״אז הטרבר הזה עדיין בא לכנסייה ?״ הוא שאל. תהיתי אם הוא מרגיש מאויים בגללו , זה די מוזר אם כן כי הארי בהחלט טוב יותר מכל אחד שהכרתי. חוץ מזה הוא לא נראה קנאי כלכך.
״הוא עבר לפני שלוש שנים ולפי מה שהבנתי הוא התנזר או משהו... אני לא כלכך יודע״ אמרתי ״היום הוא בן עשרים וארבע-״
״מבוגר מדי״ הוא קטע אותי , לבי החסיר פעימה וחיוך נמרח על שפתיי , משהו בזה מציק לו.
״נכון״ אמרתי בשקט ותפסתי את ידו ״אני מקווה שאנחנו לא מאחרים...״
״יש לנו עשרים ושלוש דקות , הבית שלך במרחק ארבע דקות וזה אומר שוויתרת על תשע עשרה דקות״ הוא אמר במהירות , הסתכלתי עליו בזהירות , הוא חישובי , זה נראה שאפילו לא חשב על זה , הוא אמר את זה כלכך מהר.
״ואוו... אתה חכם״ פלטתי והוא גיחך , קיוויתי שזה לא נשמע שהמעטתי בערכו כרגע. פשוט הוא מעשן , מצייר גראפיטי לא חוקי , המראה המושך הזה בכלל לא גורם לו להיראות אינטיליגנטי. הוא מקרין מראה של ילד רע שלא שם צלב על אף אחד.
״אני סופר הכל , אני לא יודע למה אבל זה נהיה סוג של הרגל אצלי״ הוא אמר ״פעם ציירתי גראפיטי עם קלייר וג׳ייקוב והחומה הייתה מלבנים , הם ציירו ואני עמדתי בצד לשם שינוי , הקשבתי לשיחה שלהם והיה רגע שקלייר אמרה שהחומה כלכך גדולה , אני אמרתי שבגובה יש שש עשרה לבנים וברוחב חמישים ושמונה-״
״איך אתה זוכר את המספר המדוייק ?״ שאלתי בחיוך מתלהב , זה כלכך מגניב.
״יש לי גם זיכרון טוב״
״בטח הציונים שלך היו הכי גבוהים״ אמרתי והוא פלט צחקוק
״ממש לא , לא השקעתי כי זה לא עניין אותי״ אמר.
״גם אותי לא עניין אבל ההורים שלי ציפו לציונים גבוהים״ משכתי בכתפיי , הוא הסתכל עליי וצמצם קצת את גבותיו
״להורים שלך יש ציפיות גבוהות ממך״
״אתה מספר לי ?״ פלטתי
״לא תוכל לרצות אותם לנצח״ הוא אמר בשקט וזה גרם לי להביט בו , בלעתי רוק והנהנתי באיטיות
״אני יודע...״ מלמלתי , נשמתי עמוק ושיחררתי , עצרתי כשראיתי שאנחנו שתי בתים לפני הבית שלי. ״מפה אמשיך לבד , הם יכולים לראות אותנו״
״בסדר״ הוא אמר בחיוך ״אולי אבקר אותך בחדר , ידעת שיש שבע עשרה תריסים ?״
״אתה סופר כל דבר !״ אמרתי בחוסר אמון , והוא בנוסף זוכר את זה.
״קלייר צוחקת על זה הפרחחית הקטנה״ אמר , גיחכתי והתקרבתי לנשק את שפתיו לנשיקה קטנה.
״תודה שליווית אותי״ אמרתי בשקט ובחיוך קטן , לבי הלם בחוזקה כשהסתכלתי לזוג עיניו הירוקות ״אפגוש אותך מחר״
״והפעם לא אלבש את החולצה עם ששת הכפתורים-״
״הפסק״ צחקתי , זה משוגע ! הוא גיחך וגומה אחת נכנסה עמוק ללחייו , אני חושב שהתכונה הזו לספור כל דבר די מגניבה אבל איך אין לו עומס בראש ?
״אני אראה אותך מחר״ אמר , חייכתי ותוך כדי צעדתי לאחור בחיוך עד שהסתובבתי והמשכתי לבדי לבית , השפלתי את ראשי ונשכתי את שפתיי תוך כדי שחייכתי , זה היה כיף למען האמת , הרגשתי יותר חופשי שלא הייתי צריך לברוח מהחלון ולהרגיש כמו נמלט. סיבבתי את ראשי לתת בהארי מבט אחרון וראיתי שהוא עומד באותו מקום ומסתכל עליי , אולי לוודא שאגיע הביתה בבטחה. תוך כדי הוא הדליק סיגריה , שמתי לב כשהוא איתי הוא לא מעשן תוך כדי , זה נחמד. פניתי לבית ופתחתי את הדלת , אבא ישב בספה ואמא יצאה מהמטבח שתיהם הסתכלו עליי.
״תשע עשרה דקות לפני הזמן״ אבא אמר וזה גרם לי לצחוק , הארי צדק. ״עכשיו תעלה לישון , מחר יום ראשון״
״לילה טוב״ אמרתי בחיוך , ופשוט חייכתי ללא סיבה. הלכתי לחדרי ושנכנסתי עמדתי ממול החלון והתחלתי לספור את התריסים , רק לדעת אם הוא היה רציני. וכשסיימתי לספור ובאמת היה שבע עשרה. גיחכתי לעצמי , זה מטורף.